מידת ההשפעה של אייטור קראנקה על הניצחון של מכבי תל אביב על מ.ס אשדוד אתמול (0:3) לא ניתנת עדיין לאבחון. קראנקה הגיע לסגל שרץ מאז אמצע יולי, 26 משחקים בלעדיו, כך שאימון או שניים לא ישנו כלום, בוודאי בליגה שבה שתי קבוצות מהלאומית מעיפות בגביע באהלן-אהלן קבוצות מליגת העל, והפועל ירושלים במקום כמעט מובטח באירופה. איך ישלב את אוסקר גלוך ברוטציה שלו, האם ג'ראלדש באמת יעשה קאמבק? האם ניר ביטון ימשיך להיות בלם? את קראנקה – והשקפתו – נשפוט מול מכבי חיפה, שם הוא יצטרך להגיב לקבוצה בדרג שלו.
בואו ניגע בקודמו, ולדימיר איביץ', או שבעצם בהחלטה להחזיר אותו לקרית שלום. השבוע, בפעם המי יודע מה אמר מיטש גולדהאר בקולו על כך שהוא מאוכזב מהתנהלותו של איביץ'. למה ציפית גולדהאר, שמישהו שיגיע מאירופה למזרח התיכון, יהפוך למכביסט?
איביץ' הגיע למכבי תל אביב לראשונה ולאחרונה כדי להשתמש בה כפלטפורמה לקפיצה לכסף גדול ולליגות יותר נחשבות. מכבי הייתה בשבילו אתנחתא, דמי אבטלה. הוא בלאו הכי לא הגיע לשלב בתים באירופה עם מכבי תל אביב, אז מה זה בשבילו לאמן במדינה שאסור לה להשתתף בגביעי אירופה? העיקר הכסף.
כך היה עם אוסקר גרסיה, ועם פאולו סוזה, ועם סלבישה יוקאנוביץ' ועם פטר בוס ועם איביץ' גם בפעם הראשונה. מאמנים זרים שמגיעים לישראל, לא רוצים שישראל תידבק בהם, הם רוצים המשכיות ליכולת שלהם במקומות אחרים. הם לא מחפשים אחרי מכבי תל אביב חוזה במכבי חיפה, זה לא קידום בשבילם. הם יעדיפו אפילו ליגה שנייה באנגליה או חור קפוא ברוסיה, כדי לברוח באמצע עונה. אולי זה גם בגלל שהם מריחים כישלון.
בין לבין הגיעו לשם גם מאמנים זרים כושלים, כאלה שלא הצליחו אפילו לסיים עונה במכבי תל אביב. נגיד זאת כך, מאז החליט גולדהאר למנות את ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי ובעקבות זאת להפוך את הזירה המקצועית לזרה בלבד – כעיקרון מקדש – עברו במכבי תל אביב 12 מאמנים שונים בעשור אחד. בהפועל באר שבע למשל, בה לא היה אף מאמן זר בתקופה הזו, אימנו חמישה מאמנים בלבד בעשור האחרון. הסיבה פשוטה, ואין עורר על כך ששתי הקבוצות מנוהלות לעילא: אין לזרים רצון להמשיך פה מעבר למה שהקציבו לעצמם, ואין למכבי תל אביב את היכולת לשנות את הפרדיגמה הזו, כי היא נקבעה על ידי גולדהאר.
האיש שכולם מהללים ובצדק את הערכים שלו והעקרונות שלו, אשם בכך שלמכבי תל אביב אין המשכיות מקצועית כי הוא לא סופר מאמנים ישראלים. יכול להיות שאם הייתה עליה במשך 5 עונות רצופות לשלב הבתים בליגת האלופות, היינו מבינים את הפרדיגמה, אבל בשביל להגיע לליגת האלופות צריך לזכות באליפות. אלא שבמהלך שבע העונות האחרונות, זכתה מכבי תל אביב בשתי אליפויות בלבד, ובשאר זכה ברק בכר. הוא גם מועמד לזכות באליפות נוספת על חשבון חילופי המאמנים הזרים, סדר היום המקצועי המתחלף, הקונספציה והפרדיגמה הכושלות של גולדהאר.
אגב, בכסף שמכבי הוציאה על מאמנים זרים, היא הייתה יכולה לקרקע אצלה את בכר לשנים ארוכות, להפוך אותו לפנינת נדל"ן, אבל בכר ישראלי רחמנא ליצלן, אין לו מושג.
אופק ביטון עשה אתמול צדק בדרבי הירושלמי, אבל באותה נשימה קיבל את הרשות לסיים את מתיחת קו פרשת המים בירושלים. יש שתי קבוצות בירושלים. לא היה כדבר הזה 30 שנה. לא המקום הרביעי של הפועל והדשדוש של בית"ר, לא שני הדרבים העונה שהסתיימו ללא הפסד אדום לראשונה מזה 41 שנה, גם לא הקהל שיש פתאום להפועל, או מחלקות הנוער המשגשגות, או הפעילות החברתית המדהימה. שער השוויון הזה הבהיר כי למרות שהפועל עדיין בנחיתות במספר רב של פרמטרים, היא לא מפסידה בדרבי. לאמור: זו הפועל ירושלים הכי טובה שהייתה בישראל, לא מאז יוסי מזרחי של סוף המילניום הקודם, אלא מאז ימי אחת-שתיים-שלוש אלי בן רימוז'.
זו גם אחת מבית"ר ירושלים הכי חלשות שהיו. ותתפלאו, דבר גורר דבר. הפועל התנפלו בירושלים על כל מה שבית"ר איבדה בתחלופת הבעלים ההזויים שלה, בהקצנה של חלק מהקהל שהבריחה קהל אחר מתון, בהזנחה הפושעת של מחלקות הנוער וההתרחקות של בית"ר מירושלים אל הנרטיב העממי-פוליטי. כל אלה ריסקו את הפער המשמעותי, הבלתי ניתן לגישור, שעמד בין המועדונים. בית"ר הפכה להפועל, הפועל הפכה לקטמון.
אז נכון, מאז שיוסי אבוקסיס לקח את פרויקט השיקום הזה למחוזות חדשים, והפריח את ירדן שועה, חלוץ שהפך למבשל – ערן לוי הבא – בית"ר נראית טוב יותר ומענגת יותר, אבל זה לא מכסה את ערוותה של המציאות. אופק ביטון כאמור, חשף אותה שוב.
למצער, הפנים של מכבי נתניה בתקופה האחרונה זו הטרימינולוגיה של איתן אזולאי באוזניו של השופט הרביעי, אביעד שילוח, לאחר הרחקתו אתמול בגלל שנגח בסאהר תאג'י. בלי לסכור את פיו – כנהוג במחוזותינו – הוא השתמש בכל אוצר הקללות המקובל אצל משועממי רחוב, ולא היה צריך קורא שפתיים, כדי להבין כל מילה ומילה, כולל התרגום לכמה שפות באשר למקצוען של אמהות השופטים.
כאמור, איתן אזולאי נגח בסאהר תאג'י. חזק, לא חזק, יש VAR ואם שלומי בן אברהם שעמד בניצב לאירוע, טעה, ה-VAR היה מתקן. גם אם מדובר בסערת רגשות, ובדופק מהיר, ובזה שסכנין לא מצטיינת אף פעם במשחק ג'נטלמני, מה יש לשחקן שנגח בשחקן להוסיף ולהקיא את מרכולתו הוורבאלית באזני השופט הרביעי! ואף קפטן, ואף איש צוות מקצועי, אף אחד מנתניה לא נזעק לעצור את האירוע.
אחר כך שומעים על קללות גזעניות ביציע, ואוהדים מתנצחים על כך ברשתות החברתיות, ואתה מבין שמשהו לא טוב עובר על המועדון. ובאמת שלא חשבנו שזה יקרה במשמרת של אייל סגל. יכול להיות שלאוהדים הייתה תורת אבולוציה מסוימת אבל לא כזו שמסונכרנת עם הכסף הגדול של מיטש, יענקל'ה ואלונה, והם מאוכזבים מכך שנתניה עושה עונה כן, עונה לא ועונה לא משהו, ויכול להיות שיש משהו רעוע מקצועי בסגל השחקנים. אבל מועדון הוא קודם כל פאסון, דרך ארץ, וכשהפאסון אובד, גם המועדון עלול ללכת בעקבותיו.
ניצחון 0:3 בבכורה? קראנקה לא מרוצה וזיהה את הבעיות במכבי תל אביב
סחטו את הלימון: בית"ר ירושלים הוציאה מעצמה את המקסימום בדרבי
הרווח כולו שלהם: הפועל ירושלים רשמה ניצחון כפול בדרבי
בזמן האחרון מנסה אוהד אחד של הפועל חדרה, אבי שקדי, להפגין נגד הקבוצה באימונים. אז סגרו את האימונים. זכותם. הבעיה היא ששקדי לבד. הוא לבד גם כי הוא אופוזיציה לפעמים קצת מוזרה שרוצה שחדרה תשחק כדורגל אטרקטיבי בליגת העל, וחדרה זו קבוצה שב-2017 הייתה בכלל בליגה א', שיגיד תודה שהיא עונה חמישית ברציפות בליגת העל. כל נקודה זה הישג, כל מבצע כדורגל זה בונוס.
מצד שני, שקדי לבד, כי זו קהילת אוהדי הפועל חדרה. מאז שנות ה-90 המועדון הזה הלך והידרדר והדור החדש שגר בחדרה גדל לתוך יציעי מכבי חיפה או בית"ר ירושלים. חדרה איבדה את הקהילה שלה, ומה שנשאר זה אוהדים מבוגרים שאיבדו את הכוח והלהט להפגין מעורבות. לא מפתיע שהמועדון לא סופר את שקדי, הוא בא לבד.
הבעיה היא לא הקהילה ולא המועדון, אלא הפרנסים. הפועל חדרה נמצאת חמש עונות בליגת העל, די זמן כדי לבנות אצטדיון לא גדול, אבל שיתאים לסטנדרטים של מועדון שנע בין ליגת על ללאומית ובחזרה. זה לא קרה, כי למרות שזו קבוצה שנתמכת עירונית, כולם יודעים שמדובר בזמן שאול. אין קהילה, אין הצדקה. בטבריה למשל, שם הקבוצה העירונית בקושי הייתה בליגה הלאומית ב-30 שנה האחרונות, בונים אצטדיון, כי יש קהילה.
אם הפועל חדרה – שחטפה אתמול 3:0 קל ואפילו משפיל – תרד בסוף העונה לליגה הלאומית (כמו כל קבוצה במקומות 5-14) זו לא תהיה הפתעה, אבל יותר מזה, לא ממש יזילו פה דמעה.
