אייטור קראנקה נראה ונשמע אתמול (שני) כאילו נקלע לאירוע בעל כורחו. נתקעה לו קצת הקריירה, קצת הרבה, והוא בא להעביר את הזמן בישראל עד שסוכנו ימצא לו משהו שמדבר ספרדית או אנגלית אמיתית. בינתיים הוא עומד בקור המקפיא הזה וצריך להסביר למה אוסקר גלוך עוד צריך ללמוד מערן זהבי, וכמה הוא נמצא פה רק שבועיים ועוד לומד.
הלו, 8 הפרש!
קראנקה הגיש אתמול את האליפות למכבי חיפה, כשהוא אפילו לא יודע מי זו המכבי חיפה שמדברים עליה. לא היה לו תהליך חפיפה מסודר וגם מהחומר הלימודי שהוגש לו נתלשו הרבה דפים. קראנקה מרגיש שהוא הציל את המשחק אתמול בטדי, אבל אף אחד לא מסביר לו שבשבוע הבא תשחק מולו קבוצת כדורגל אמיתית, בשני מספרים גדולה מזו ששיחקה מולו אתמול.
למעשה, ההרחקה של לוקאסן (שספק אם הייתה מוצדקת. לא היה פה ניסיון להכשיל, אלא ניסיון לא מוכשל להרחיק שחקן מעמדת כיבוש) הצילה לו את המשחק. עד אז הוא היה תקוע במערך של שלושה בלמים שמניעים כדור כמעט עד אמצע מחצית המגרש של היריב, שני שחקני ווינג-בק מיותרים לחלוטין שלא מוצאים את מקומם וקשרים שלא מצליחים להשתתף במשחק הנעת הכדור, כי הם הולכים לאיבוד בצפיפות שיצרה בית"ר במרכז המגננה שלה, בו התנפלה על הכדור במטרה לחלץ אותו ולצאת להתקפות מעבר. ובית"ר כלל לא הצליחה לצאת להתקפות מעבר, למעט האירוע שבו שלח שועה את אספרייה למאוץ מול לוקאסן. ומשם הכל התברר.
ברגע שקראנקה הבין שהוא בעשרה שחקנים עם חמישה שחקני הגנה על הנייר, הוא מיהר לבצע את החילוף. קצת מתסכל היה לראות שיונתן כהן מסווג אצלו כווינג-בק בלבד (לא בשביל זה חוזרים לארץ מסריה B), אבל העדיף להכניס את דור פרץ כבלם. לא מובן. אחרי הכל, אם הוא מחפש שחקנים שיניעו כדור במהירות, כולל בלמים, למה להשאיר על המגרש את דן גלזר שהנעת כדור היא לא מתכונותיו הבולטות בלשון המעטה.
מרגע זה הצליחה מכבי תל אביב – בעשרה שחקנים – לרווח את המשחק שלה ולגלות את האגפים. שני שערי נגיחה, כתוצאה מהגבהות רוחב, מעידים שהייתה פה מלכתחילה תכנית משחק, אבל דלת אמצעים. אחרי הכל, לא צריך לראות את תכנית המשחק הקבועה של יוסי אבוקסיס – לחץ בשליש האמצעי של המערך שלו ומשחק מעבר מהיר דרך שלושת שחקני ההתקפה – אלא לראות את מספר שערי הספיגה העונה של בית"ר ירושלים. לא מדובר באימפריה – מגרש ענק וקהל גדול שיש גם לסביליה מתחתית הליגה הספרדית – אלא במועדון שעד לפני כמה חודשים נשקל עוד לפרק אותו.
אי אפשר שלא להתפעם מהדרך שבה הפך יוסי אבוקסיס את בית"ר ירושלים לקבוצה בצלמו ובדמותו. בקיץ, עם סגל שהיה מוגבל אפילו לליגה לאומית, הוא התחיל לבנות לו אופי, יצר את המשולש ההתקפי המדהים שלו – שועה, ניקולאסקו ואספרייה – ויצק את הכדורגל האבוקסיסי שרחוק שנות אור מהכדורגל הבית"רי התוסס והיצרי, אבל יכול להלהיב לא פחות, כשהדברים מסתדרים בהתקפה.
בית"ר נמצאת כרגע במקום הכי גבוה מבין נמושות הליגה. היא עושה את זה אחרי טלטלה ניהולית וחידלון תקציבי והיא נמצאת לפני מכבי נתניה והפועל חיפה שיציבות מבחינה ניהולית, בוודאי לפני הפועל תל אביב, שעוד צריכה לעבור את הטלטלה הזו בקיץ הקרוב וגם עכשיו, על אדי הניהול הנוכחי, נראית כמי שתגיע מפורקת לתאריך היעד.
בית"ר לא תהיה עשירה כבימי גאידמק או נחשקת כבימי דדש, אבל היא חוזרת להיות קבוצה לגיטימית בכדורגל הישראלי, שצריך להזכיר: בקרוב ישלח 5 קבוצות לאירופה ולא 4.
ירדן שועה עושה אצל יוסי אבוקסיס את מה שכישרונות גדולים ממנו לא עושים אצל מאמנים אחרים: הוא הופך להיות שחקן עוצמתי, מרגש, כזה שקונים בעבורו כרטיס. אבוקסיס הפך חלוץ עם שליטה נהדרת בכדור, לעושה משחק מהזן שהוא היה, שיכול באבחת מסירה אחת להעמיד שחקן במצב כיבוש. הוא הפך את שועה מחלוץ סטייל יובאנוביץ' לשחקן ציר דוגמת ערן לוי, עם מסירות מדויקות של 40-50 מטר. ההקפצה בעקב מעל ניר ביטון אתמול רק הראתה מה הוא יודע לעשות עם הכדור בשטח קטן, עוד לפני שהוא עושה איתו בשטח גדול.
ערן זהבי הציל את מכבי תל אביב אתמול מהפסד. לא השינויים של קראנקה, לא הטאץ' של גלוך, לא ההגנה המחוררת של בית"ר. ערן זהבי. אין חלוץ בישראל שהוא כל כך מגוון כמוהו, את זה ידענו קודם, אבל שכחנו משהו שהלשונות הרעות קבעו: שהוא מפריע לקבוצה ורוצה את הכדור אליו. אז לא, כשהוא מגיע ראשון לקרוס ופעמיים נוגח בעוצמה לרשת, זה לנצל הזדמנות. זהבי כבש 45 שערי נגיחה בקריירה (יש הרבה שחקנים שלא מגיעים לכמות כזו ברגל ימין), אבל רק שלושה צמדים: לליהאונינג ב-2017 בליגת הסינית, לאוסטריה בסמי עופר ב-2019 ואתמול. הוא כבר עם 16 שערים מתחילת העונה בכל המסגרות, רק אחד פחות מאצילי, והוא עם תשעה שערים בשבעת המשחקים האחרונים בכל המסגרות.
הוא חזר.
והוא בן 35.5.
תופעה.
מכבי חיפה היא כאמור המרוויחה בגדולה מהתיקו אתמול בטדי ומהגשם שתקע את המשחק של באר שבע בדוחא. עכשיו יש לה יתרון פסיכולוגי. תיקו בבלומפילד ביום שני ואין על מה לדבר איתה, גם הפסד לא יקרב אותה לאובדן אליפות. אבל אתם רואים את מכבי חיפה מפסידה? קבוצה שמנצחת, ולא משכנעת, 11 משחקים ברציפות בליגה, שחזיזה וסונדגרן ובטובינסיקה חוזרים לשורותיה מפציעות, שצולחת את המעבר של נטע לביא ליפן כמו גדולה – זאת תפסיד?
ולמי?
עם כל הקאמבק של זהבי והעוצמות של יובאנוביץ', והטאץ' המופלא של גלוך (שלפי המאמן שלו עוד צריך להשתפר כמו זהבי), מכבי תל אביב היא קבוצה שקטנה מסך חלקיה, בעוד שחיפה גדולה מסך חלקיה. את המשחק הזה יכריע מאמן. או שברק בכר ינציח את השליטה שלו בכדורגל הישראלי, או שקראנקה ילמד את הכדורגל הישראלי, את מכבי חיפה, את המטרות שהוצבו בפניו ואת ברק בכר בכמה ימים – ויבריק פה ניצחון. שחקנים גדולים לא יספיקו כדי לנצח את מכבי חיפה, אלא יתבקש שמכבי חיפה לא תופיע למשחק, כדי שיונצח יתרון ברור שיכריע אותה. עד היום הפסידה מכבי חיפה לריינה, הפועל ירושלים ואפולון לימאסול, פ.ס.ז', בנפיקה ויובנטוס. שלוש קבוצות נחותות ממנה ושלוש קבוצות גדולות עליה.
לקבוצות ברמה שלה מכבי חיפה לא מפסידה.
