זה לא רק הניצחון, בטח שלא התוצאה. מכבי תל אביב כבר כבשה השנה חמישיות ושישיות, גם שלישיות היו למכביר. היו לה משחקים שבהם מהדקה הראשונה הניצחון לא היה מוטל בספק. את מכבי חיפה היא ניצחה בכל עונה בעידן המאמנים הזרים של מיטש גולדהאר, כולל שלישיות, רביעיות ושישיות. ועדיין, ה-0:3 אמש הוא אחד הגדולים של המועדון בשנים האחרונות, אולי הגדול ביותר מאז עזיבתו הראשונה של ולאדן איביץ'.
הוא אחד הגדולים מהסיבה הפשוטה שהמשחק הזה היה התגלמותו של חלום. הרי מה אוהדים רוצים? שהמאמן שלהם יעלה עם כל השחקנים הכי טובים שיש לו. זה בדרך כלל לא מתאפשר בגלל טקטיקות, לעתים מוצדקות ולעתים עטופות בחשיבת יתר. בעולם בלי מערכים וטקטיקות, כזה שבו אין אחריות אישית לתוצאה, אתה עולה עם פארפה גיאגון, אוסקר גלוך, ערן זהבי וג'ורג'ה יובאנוביץ' באותו הרכב. רק בעולם כזה – או בעולם של אייטור קראנקה.
מכבי תל אביב מימשה כל פנטזיה אפשרית בקרב אוהדיה במשחק הזה. שליטה אבסולוטית על היריבה השנואה, שהשקיפה ממרחק של שמונה נקודות בראש הטבלה, מעיכה ודריכה ואפילו עלייה ליתרון 0:3 פעמיים. היה פה שיתוף פעולה אחרון בין שני היהלומים, זה שהולך וזה שנשאר, שני גולים אדירים של ערן זהבי, אולי השחקן היחיד בארץ שכל כדור שיבעט מ-20 מטר יילך למסגרת, חזרה רשמית למאבק האליפות ועוד ועוד. פתאום יש מספיק סיבות לאוהדים שם להאמין.
אם מדברים על אמונה, לפני המשחק הזה היו הרבה ספקות לגבי מכבי תל אביב. האם היא מסוגלת לחזור למאבק? האם היא בכלל נמצאת בו? וזה העניין: השאלות הללו עדיין נשאלות, גם עכשיו. יחס השערים של מכבי תל אביב בבלומפילד הוא 2:31. בחוץ 7:15. ההבדל ביכולת ובניצול המצבים הוא עצום.
מכבי תל אביב הפסידה למכבי חיפה ואחר כך ניצחה אותה. הפער לא הגיע מהמפגשים ביניהן, הוא בא מהתיקו בקרית שמונה, באשדוד ובטדי. אפשר להניח שזה יושב לקראנקה בראש גם עכשיו. בלי החשמל של בלומפילד ומול יריבה שמסתגרת מכבי תל אביב היא לא אותה קבוצה. סביר להניח שזה גם לא יהיה אותו גיאגון, והמאמן יהיה חייב למצוא לכך פתרונות. כבר בשבת הוא יזכה באותו אצטדיון למפגש שונה לחלוטין ולאווירה אחרת מול קהל אדום משולהב.
כאמור – מבחינת יושבי בלומפילד המשחק הזה היה חלומי, אבל אנחנו יודעים שבסוף כל חלום באה היקיצה. התפקיד של קראנקה הוא לדאוג לכך שהיא תהיה נעימה.
אחרי המשחק הראשון שלו במכבי חיפה, באלוף האלופים מול הפועל באר שבע, פרנזי פיירו הפך ללעג ולקלס. לקח לו מעט מאוד זמן להסיר את הספקות עם קמפיין אדיר במוקדמות ליגת האלופות. התחושה הייתה שפיירו יהפוך לאחד הזרים הדומיננטיים ששיחקו פה בשנים האחרונות, חלוץ של 25-30 גולים בעונה. בפועל, האיש פשוט נעלם, נון פקטור. לא רק ההגנה של מכבי תל אביב הסתדרה איתו, גם קבוצות הדרג הבינוני לא ממש מאוימות ממנו.
פיירו הוא לא הבעיה של מכבי חיפה, הוא רק הסימפטום. הקבוצה הזאת משחקת ומנצחת על אדים עוד מלפני היציאה לפגרת המונדיאל. ברק בכר מתמודד במכבי חיפה עם אותה בעיה פסיכולוגית שהייתה מנת חלקה של מכבי תל אביב ב-2014/15 ושלו ב-2017/18 – תסמונת העונה השלישית. קשה להציב לשחקנים שלך את אותם האתגרים, קשה להציב אותם אפילו לעצמך. למרבה האבסורד, זה קשה יותר כשאתה מנצח באופן רובוטי כמעט ללא מאמץ וכשהיריבות שלך לא משדרות שהן במירוץ. למכבי תל אביב ובאר שבע של העונות ההן לא היו מתחרות, לבכר, כך נראה כרגע, יש.
בשתי עונות שלב הבתים הקודמות מכבי חיפה איבדה יתרון גדול בטבלה – פעם אחת תשע נקודות למכבי תל אביב, פעם אחרת 12 להפועל תל אביב. הייתה העברת משחק לרמת גן והיה קיזוז, אבל בשורה התחתונה האלופה לא הצליחה אז לשבור את תקרת הזכוכית של זכייה בתואר לאחר עונת צ'מפיונס. אם צוללים עוד יותר למספרים, למכבי חיפה היו בעונת 2009/10 84.8 אחוזי הצלחה, הגבוהים בהיסטוריה של ליגת העל. עכשיו יש לה 84.2. מעבר לדמיון, יש פה תמרור אזהרה. אל לה למכבי חיפה להיות שאננה. מכבי תל אביב אורבת, גם באר שבע קיבלה כוחות מחודשים.
ההבדל הגדול בין שתי העונות הקודמות של מכבי חיפה בליגת האלופות לזו הנוכחית הוא פגרת המונדיאל. אפשר היה להבין את נפילת המתח המנטאלית של השחקנים אחרי שהסתיימה ליגת האלופות, אבל הציפייה הייתה שהפגרה תעשה איפוס לכל הסיפור ההוא, ושמכבי חיפה תצא עם ראש נקי למאבקי הליגה.
חשוב לזכור – כל הדברים הללו נכתבים אחרי רצף של 11 ניצחונות. עם כל הביקורת על מכבי חיפה, אף על פי שהייתה חלשה בתקופה האחרונה, לא היה מי שיידע לקחת. הגורל שלה עדיין בידיה, ואולי מהתבוסה הזאת היא תצא נשכרת, השחקנים יבינו שיש פתאום תחרות ויעלו הילוך, אם כי קשה לבנות על זה. הקבוצה חייבת רכש, מישהו רעב שיגיע.
הבעיה הדחופה כרגע היא חסרונו של נטע לביא. העזיבה שלו משאירה חור גדול, מקצועית ומנטאלית, במועדון. המנהיגות השקטה, המסירות והיכולת לנהל את המשחק בתבונה היו נכס עצום עבור האלופה, במיוחד כשהאלטרנטיבה היא אבו פאני הקפריזי.
כמה שביר העסק. כל עוד ההפרש עמד על שמונה נקודות אפשר היה להסתדר בלי לביא ועם גירוד הניצחונות. עם פער של חמש זה פתאום נראה אחרת.
גלוך ימריא מחר. מכבי תל אביב רוצה 10 אחוזים ממכירה עתידית
ערן זהבי: "מי שחושב על הפסדים, לא מתאים למכבי תל אביב"
"הגיע לנו לחטוף סטירה". מכבי חיפה תחדש את השיחות לצירוף סבע
עד כמה שזה נשמע מוזר, היה מכנה משותף לקראנקה ולבכר אתמול בבלומפילד, וקראו לו ולאדן איביץ'. התעוזה של הספרדי בלטה במיוחד על רקע הזהירות של איביץ' במשחק הראשון בחיפה. העצבים, הכרטיס האדום לשחקן שלו ולעצמו במצב של 2:0, שתפסו את כותרת ההכנה המנטאלית והמקצועית האיומה של בכר, הזכירו את הפיאסקו של הסרבי בשלב דומה בהפסד של מכבי תל אביב בבאר שבע בסוף אוקטובר.
שתי נקודות מוצא מובילות למאמן אחד שהיה אגדי בקדנציה הראשונה שלו, והשאיר טעם רע מכל כך הרבה בחינות בשנייה.
מה דעתך על הכתבה?