הדבר שמאפיין יותר מכל את העונה של הפועל באר שבע הוא היכולת שלה למות ולקום לתחייה בכל פעם מחדש. זה קרה בתחילת העונה עם שני ההפסדים הביתיים הרצופים לאשדוד ולמכבי חיפה, שלוו בניצחון דרמטי על הפועל תל אביב, המשיך עם שתי תוצאות תיקו ביתיות נגד נס ציונה והפועל חיפה ששוחררו באמצעות ניצחון נאה בטדי, אחר כך הגיעו ההדחה בגביע, ההפסד למכבי חיפה, דחיית המשחק בסכנין, ההפסד למכבי נתניה בגמר גביע הטוטו אחרי משחק פרוע וחסר שליטה והתיקו הביתי מול אותה נתניה.
כל כך הרבה נקודות אל חזור – והנה, הפועל באר שבע רחוקה ניצחון במשחק חסר מפער של ארבע נקודות ממכבי חיפה.
למעשה, התהפוכות היו מנת חלקה של באר שבע אפילו ביום המשחק עצמו. ההחתמה של פטריק קלימלה האיצה את הרצון למצוא ליוג'ין אנסה קבוצה חדשה. אותו אנסה החזיר אותה מספר שעות מאוחר יותר לתמונת האליפות.
על פניו, לבאר שבע היה את המשחק הקשה ביותר במחזור הזה. מכבי חיפה לא הייתה אמורה למעוד מול בני ריינה ומכבי תל אביב תכננה לשלוט שוב בדרבי. שער הבזק של אנסה בחיפה הכניס את השחקנים של אליניב ברדה לתרדמת וה-1:1 היה כתוב על הקיר. ההבדל הוא שבאר שבע ידעה בכל זאת לרדת מנצחת מהמשחק הזה, בניגוד לשתי האחרות.
אם מכבי תל אביב לא יודעת לנצח בחוץ לבלומפילד, באר שבע לא יודעת לאבד נקודות מחוץ לטרנר. להוציא את ההפסד למכבי חיפה, סגנית האלופה מושלמת השנה מחוץ לביתה. אחרי המשחק עם הפועל ירושלים היא יוצאת למפגש עם שחקנים של אייטור קראנקה בבלומפילד. בהנחה הסבירה, אם כי הלא מובנת מאליה, ששתיהן ינצחו במחזור הקרוב – מכבי תל אביב את בני סכנין ובאר שבע את הפועל ירושלים – ההתמודדות ביניהן עשויה להפוך למשחק על עונה שלמה.
ההצטרפות של דיא סבע למכבי חיפה היא עוד ניצחון של גל אלברמן, השחקן שנותר הכי חשוב בשורות האלופה גם שנים לאחר שפשט את המדים. לפני העונה ובכל שלביה הגיב אלברמן בזמן, וגם הפעם, כשאיום החתימה בטורקיה נראה ממשי וכשמכבי תל אביב הייתה בתמונה, הוא ידע להנחית אצלו את החלוץ.
אלברמן מספק את המצרכים, אבל כרגע המוצרים שיש במכבי חיפה נראים לאים וחסרי טריות כמו חסה שיושבת חודש במקררי הסופר. אצילי לא נראה שמח, שרי באפטר-פארטי של הארכת החוזה, חזיזה עדיין צריך לחזור לכושר ופיירו… ובכן, אין קשר בין החלוץ שסייע במו רגליו וראשו להעפיל לליגת האלופות לבין הצל הכבד שאנחנו רואים עכשיו.
מהסיבה הזאת סבע הוא חיזוק כל כך חשוב. כמה הוא רעב ואיך יתאים לשיטה? ימים יגידו, אחרי הכול מאוויס צ'יבוטה, שהגיע בדיוק לפני שנה, הוא לא בדיוק סיפור הצלחה, אבל השורה התחתונה היא שכמו אז כך גם היום – כשיש את הישראלי הטוב ביותר בשוק, מכבי חיפה מסתערת. זו הצהרה כלפי חוץ (מכבי תל אביב ובאר שבע) וכלפי פנים (מחאת האוהדים), והיא הגיעה בדיוק בזמן, אחרי שבוע שבו חמש נקודות הלכו לפח.
מה יהיה מכאן והלאה? זה כבר תלוי יותר בסבע והחברים, פחות באלברמן.
במכבי תל אביב לא חיכו יותר מדי זמן כדי "להוכיח" שהניצחון הגדול על מכבי חיפה לא פתר את החוליים של הקבוצה. הדרבי חשף שוב את כל החולשות – החיסרון בשחקן יצירתי שיכניס כדורי עומק ויפרוץ הגנות, הקושי במשחקי חוץ (בלומפילד בכל זאת שונה במשחק שאותו הפועל מארחת) ובמיוחד המחסור במהירות ובשחקני כנף. האיטיות במכבי תל אביב צועקת לעין. כשדוידזאדה וז'ראלדש הם האיומים בצדדים, לא פלא שהחלוצים מתקשים להגיע למצבים.
מעבר לכישרון העצום שלו, כשאוסקר גלוך שיחק היה למכבי תל אביב את גבי קניקובסקי על הספסל. היכולות של קניקובסקי להיכנס כשחקן שמשנה מומנטום או מגביר את הלחץ הן גבוהות. אין בכך כדי לומר שמקומו של קניקובסקי על הספסל, הוא בהחלט שחקן שראוי להרכב ויותר מכך, רק שהמתמטיקה פשוטה – כשהוא פותח אין למכבי תל אביב תואם שלו, כשהוא חלש אין אקס פקטור שיגבה אותו. כך יצא שמכבי תל אביב לא הפסידה רק את גלוך, היא איבדה גם את המחליף שלו. עם כל הכבוד, ויש לא מעט כבוד לאבי ריקן, לא הוא האיש שמצופה ממנו להכניס את הכדור החכם או לתת את הצ'יפ הנכון שיכריע משחקים.
בתנאים הללו המועדון היה חייב להגיב בכל הכוח, אבל נראה שלא הוכנה תוכנית מגירה לעזיבה של גלוך. נראה שמכבי תל אביב הופתעה לחלוטין מעזיבתו של האוצר שלה. היא בנתה על כך שזה יקרה בקיץ ולא שיערה, אולי, שיהיה מי שילחץ על כפתור בשווי של 7 מיליון יורו כבר עכשיו. בלי מהירות, עם כנפיים קצוצות ועכשיו גם ללא גלוך, קשה לקחת ברצינות את המועמדות שלה לתואר.
אחרי שהפסידו במאבק על דיא סבא, יומיים נותרו לסיום החלון ומה שיש לצהובים להציע כרגע הוא חזרה אפשרית של אילון אלמוג. האם הם יצליחו להפתיע? אולי, אבל לא פשוט להאמין שזה הולך שם לכיוונים טובים.
מכבי חיפה מרוצה מהסיכום: "רצינו את דיא סבע מהרגע הראשון"
החיזורים אחרי זר ועתיד אילון אלמוג: מכבי ת"א אחרי החמצת סבע
בית"ר לוחצת על דור תורג'מן ומחכה להתפתחויות בגזרת דן ביטון
אחוזי ההצלחה של שלוש המוליכות היו גבוהים מאוד עד למחזורים האחרונים, אבל בשבתות האחרונות נפל דבר. תחילה סיימה הפועל באר שבע בתיקו ביתי עם מכבי נתניה, ובשבת האחרונה כשלו מכבי חיפה ומכבי תל אביב בניסיונות להבקיע מול שתיים מהקבוצות החלשות ביותר בליגה.
האם מדובר בתחילתה של מגמה, ב"מרד" של קבוצות מרכז ותחתית הטבלה בבידול שיצרו שלוש הגדולות? ייתכן, אם כי אין יותר מדי זמן לחקור את זה, כי בקרוב מאוד תסתיים העונה הרגילה ואז יגיע הפלייאוף העליון, שם אף אחד לא רוצה למרוד.
כך או אחרת, מי שצריכה לבחון ברצינות האם יש פה שינוי כיוון אמיתי היא הפועל תל אביב. הדרבי האחרון לא היה היחיד שבו חשו האדומים בהחמצה. ההבדל בינו לבין לא מעט דרבים אחרים שהסתיימו בניצחון צהוב בשנים האחרונות, הוא שהפעם הם לא ספגו כדי להתפרק בהמשך. חיים סילבס יודע שהדרבי הוא לא חזות הכול, ושהמשחק הקרוב מול בני ריינה יהיה אירוע שונה לחלוטין. מצד שני, העובדה שהפועל תל אביב לא הפסידה בשבת ושבשערה עומד שוער שעל פניו ניתן לסמוך עליו, עשויה להפחית מאוד את הלחץ מכיוון היציעים. ביחס למצב שהייתה בו הקבוצה לפני פחות משבועיים, גם זה שיפור עצום.
מה דעתך על הכתבה?