"לא היססתי לרגע", אמר וילי אורבן על תרומת מוח עצם שעבר השבוע כדי לנסות לסייע לחולה כלשהו שאינו מכיר. "הופתעתי כאשר אמרו לי שאני עשוי להיות התורם הפוטנציאלי, אבל מיד רציתי להתחיל בתהליך. אני יכול לעזור להציל חיים עם מינימום מאמץ, וכולי תקווה שזה באמת יביא להחלמתו המלאה", אמר הקפטן של ר.ב לייפציג.
העניין הוא כי מדובר במבצע רפואי מורכב יחסית, ונדרשת התאוששות בת מספר ימים. לכן צפוי הבלם להיעדר מקרב הצמרת מול אוניון ברלין בשבת (19:30, ספורט3), והשוורים האדומים יצטרכו להסתדר בלעדיו לראשונה העונה. עד כה הוא שיחק אורבן את מלוא 90 הדקות בכל 19 המחזורים, ולא יהיה ללייפציג קל להתמודד מול החוד הפיזי של אוניון בדרבי המוזר של מזרח גרמניה, שהפך באופן לגמרי לא צפוי לקרב חשוב במאבק על כרטיסים לליגת האלופות. וזו גם הזדמנות להתמקד באורבן, כי תרומתו העצומה עוברת בדרך כלל ללא תשומת לב תקשורתית, בעוד הוא ראוי להיות באור הזרקורים. אחרי הכל, מדובר באחד הבלמים הטובים בבונדסליגה לאורך שנים ארוכות.
אורבן מזוהה מאוד עם הפרוייקט של רד בול אליו הצטרף ב-2016, אבל זו ממש לא היתה השאיפה שלו, וההתפתחות נבעה מהקריסה של קבוצתו האהובה באמת – אחת האותנטיות והחשובות בתולדות הכדורגל הגרמני. וילי, או וילמוש כפי שנרשם תחילה בתעודת הזהות, נולד בקייזרסלאוטרן לאב הונגרי ואם פולניה. הוא נמשך באופן טבעי למועדון המקומי, אותו מעריצים כולם באיזור, והתקבל לאקדמיה שלו כבר כאשר היה בן 4, אי שם ב-1997. בדיוק אז החלה הקבוצה את הדהירה שלה לאליפות הסנסציונית עם אוטו רהאגל על הקווים, והחיבור הפך לעוצמתי עוד יותר. אורבן רצה ללבוש את מדי השדים האדומים של לאוטרן בבונדסליגה, והגשים את החלום הזה כבר כאשר היה בן 18.
למעשה, הוא הוגדר כחניך המוכשר ביותר בדורו, והמאמן מרקו קורץ שמח להעניק לו הופעת בכורה באוגוסט 2011 כאשר באיירן מינכן התארחה בעיר והובילה 0:3. הבלם הצעיר נכנס לקראת הסיום, התרוצץ לפתע מול פרנק ריברי והיה ברקיע השביעי למרות שבכלל לא נגע בכדור. יחד איתו היה על הדשא איתי שכטר, והחלוץ הישראלי היה שם גם כאשר ערך אורבן הופעת בכורה מלאה בהפסד לנירנברג בחלוף 3 חודשים. אלא שהקבוצה כבר היתה אז במשבר עמוק בתחתית, קורץ פוטר במהרה, ושכטר לא בדיוק סיפק את הסחורה בחוד. בתנאים אלה, נשארו הצעירים – ובראשם אורבן – בקבוצת המילואים וראו כיצד צולל מועדונם למקום האחרון בדרך לליגה השניה.
זו היתה טרגדיה ספורטיבית, והפיאסקו של לאוטרן הגיע בעיתוי אומלל מאוד בקריירה של אורבן. הוא עשה את המטיב כדי לנסות ולהחזיר את הקבוצה למקומה הטבעי בבונדסליגה, השתדרג מקצועית, הפך למנהיג בעורף, נבחר לשחקן המצטיין של הקבוצה מטעם האוהדים בעונת 2014/15, ואף זומן אז מהליגה שניה לנבחרת הצעירה בה שיחק לצד מארק-אנדרה טר סטגן. אלא שכל מאמציו עלו בתוהו, ובשלב מסוים הוא הבין כי את הדרך למעלה יוכל לעשות רק בקבוצה אחרת. בקיץ 2015 רכשה אותו לייפציג תמורת כ-2 מיליון יורו, והנער המקומי הנערץ הפך מהשחקן האהוב ביותר לסוג של בוגד בעיני אוהדי לאוטרן. אורבן לא התרגש מכך. הוא ממשיך לעקוב אחרי השדים האדומים, והיה מאושר עד הגג כאשר הם עלו בעונה שעברה מהליגה השלישית לשניה, אבל הוא כבר נמצא ברמה אחרת לגמרי.
לייפציג עדיין היתה בליגה השניה כאשר אורבן חתם בשורותיה לבקשתו המפורשת של המאמן והמנהל הספורטיבי ראלף רנגניק. הפרופסר בנה את ההגנה סביבו, ולא היה שחקן ששותף יותר בקמפיין העליה ההיסטורי לבונדסליגה. יחד איתו, אגב, היו בסגל המדובר גם הקשר השבדי אמיל פורסברג, החלוץ הדני יוסוף פואולסן, השוער ההונגרי פטר גולאשי והמגנים הגרמנים מרסל האלסטנברג ולוקאס קלוסטרמן. כולם עדיין משחקים במדי השוורים האדומים, והפרוייקט אמנם מוגדר על ידי רבים כמלאכותי, אבל מעטות הקבוצות שמצליחות לשמור על השלד הנאמן במשך תקופה כה ממושכת.
מבין כולם, בלט אורבן במיוחד בכישורי המנהיגות – זו התכונה הבולטת ביותר שלו, ואפשר לראות אותה ממרחקים. לכן שנתיים בלבד אחרי הגעתו, בגיל 24, הוא כבר קיבל מהמאמן דאז ראלף האזנהוטל את סרט הקפטן, אותו הוא עונד עד היום. "הכי חשוב להיות יציב", הוא אומר – ועל היציבות הוא שומר ללא פשרות. כל הבוסים של לייפציג סמכו עליו בעיניים עצומות, והוא היה הבאנקר שלהם תמיד, למעט בעונת 2019/20 כאשר פציעה קשה בברכו השביתה אותו למשך מספר חודשים – הוא חזר ממנה אפילו טוב יותר.
האיכות הזו גרמה לפרשנים רבים לקרוא לזימונו לנבחרת, אבל התחרות בסגל של יואכים לב היתה גדולה, ולא היה לו סיכוי מול מאטס הומלס וג'רום בואטנג. בסופו של דבר, הוא לא קיבל אף טלפון מהמאמן הלאומי, ופנה לאופציות האחרות שהיו לו. כבר בתחילת הקריירה הציעו לו ההתאחדויות של פולין והונגריה להצטרף לשורותיהן. הוא בחר בהונגרים ב-2018 כי שם הוגדר מיידית כשחקן החשוב ביותר בהגנה. עם הונגריה עלה אורבן ליורו 2020, וגם השנה שעברה היתה מוצלחת מאוד עבורו בליגת האומות, עם שני נצחונות ללא ספיגה על אנגליה כולל 0:4 בוומבלי, וגם 0:1 מרגש על גרמניה במשחק שהתקיים באופן סמלי במיוחד בלייפציג.
ואולי זה קצת מפתיע, אבל עתידו של אורבן בלייפציג מעולם לא הוטל בספק. מועדונים גדולים יותר גיששו לפעמים, אבל הוא מרגיש בבית אצל השוורים האדומים, והאריך לפני שנתיים את חוזהו עד 2025. "וילי מוביל אותנו על המגרש ובחדר ההלבשה, והוא הסמל של המועדון. עבור האוהדים, הוא דמות מרכזית ביותר", אמר אז המנהל הספורטיבי מרקוס קרושה, שעבר בינתיים בעצמו לאיינטרכט פרנקפורט ועושה בה עבודה נהדרת.
בגיל 30, יש יסוד סביר להניח כי אורבן יישאר בלייפציג עד סוף הקריירה, אלא אם קייזרלסאוטרן תשוב לבונדסליגה בשלב מסוים – ואז הוא יחזור הביתה כדי לסגור את המעגל המושלם. השוורים האדומים מעניקים לו אפשרות לשחק בליגת האלופות בכל שנה, והעונה הוא היה על המגרש בכל דקה גם באירופה. בעוד שבועיים מצפה לו מפגש מול מנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר, ועד אז הוא כבר יתאושש מתרומת מוח עצם אשר עלתה לכותרות בימים אלה.
היא חשובה לא רק בגלל המקרה הספציפי בו עשוי אורבן עצמו להציל חיים של אדם אחד. היותו כדורגלן צמרת, והעובדה כי יחמיץ משחק חשוב מאוד, העלו את הנושא לכותרות, והבלם הצהיר: "הלוואי ואנשים רבים יותר ייכנסו למאגרים, וכך נוכל לסייע לאנשים רבים יותר". הוא אמנם יחסר באופן חריג להגנת לייפציג מול אוניון בשבת, אבל גם כאן הוא הוכיח מנהיגות – והמעשה שלו עשוי לגרום לכך שאנשים רבים יותר יוכלו לקבל תרומת מוח עצם ולהחלים מלוקמיה.
