האוטובוסים הפוסט מודרניים נראים אחרת מהאוטובוסים של לא מכבר. לא מחנים אותם ברחבה ועומדים 90 דקות כברווזים במטווח, אלא הם זזים בצורה היברידית: מושתקים לכאורה בשליש האחרון, ואז כשהכדור מגיע לשם, מנסים להשיג אותו כשמבודדים שחקן בחלק כזה או אחר בתוך הצפיפות. קבוצה שלא לוחצת גורמת ליריבה העדיפה, הדומיננטית, שמחזיקה בכדור 70 אחוז מהזמן, לבטל זמנה בהנעת כדור אינסופית על סף החניון, לא בתוכו. אין לזה תוחלת זולת הגדלת מספרים ב-GPS.
באר שבע נפלה אתמול לתוך המלכודת הזו שנפלה בה חיפה לפני כן ושכל קבוצה כמעט מהחלק העליון עלולה ליפול בה במהלך הסיבוב השני. נחדד ונכליל: רוב הקבוצות שמשתמשות בנשק ההתגוננות הזה כדי לגרד נקודה, הן אותן קבוצות שמחליפות ביניהם מאמנים במהלך העונה כמו במשחק כסאות – הישרדות, צומת אלונים. מחוץ לתבנית הזו, הפועל ירושלים שהשתמשה אתמול בנשק הזה, אבל המאמן (המורחק) שלה די ורסטילי כדי להשתמש בכלי נשק אחרים.
בסיבוב הראשון הצליחו חברות האוטובוסים להימנע מהפסדים ב-32 אחוז מהמקרים בהם פגשו את אחד מחמשת המועדונים הגדולים בליגה, בסיבוב הזה זה עלה אחוז ההצלחה ל-44. כמעט כל משחק שני בו עולה אחת הגדולות מול אחת הנמושות, קורה לה פנצ'ר. ולכן, מי שתשרוד את הסיבוב הזה עם כמה שפחות תקלות – מאחר ולא תפגוש קבוצות מהסוג הזה בפלייאוף – תצבור יתרון לקראת המפגשים הישירים.
מכבי חיפה למשל עברה משבר, שהביא את ברק בכר לטלטל את ההרכב שלו, בחסות הגעתו של דיא סבע, אבל הרוויחה אתמול ניצחון משני שערים שהובקעו על ידי מאכזבי הסיבוב השני, צ'ארון שרי ודולב חזיזה. בסיכום איסוף הנקודות עד כה, בהנחה שיש פערים קטנים בין שלוש הגדולות, חיפה באותו פער מהמקום השני, איתו סיימה את הסיבוב הראשון. ולא נותרו לה מפגשים עם תחנות אוטובוס מסיביות עד הפלייאוף.
הניצחון של חיפה הושג בדוחק, למרות שמעל ראשו של ניר ברקוביץ' הונפה המאכלת ללא קשר לתוצאות המשחק. חיפה נראתה יותר רעבה, יותר נחושה, אבל כשאתה לא טוב, לפעמים הרצון לא מספיק, אם אין גם יכולת. חיפה לא חדה, לפעמים מנסה בכוח, לא משנה דפוסים. בסוף מה שהכריע את קרית שמונה הוא מה שמכריע משחקים כאלה: משהו לא שגרתי, בעיטה מרחוק שקופצת על הקרקע.
באר שבע לא נתקלה בפעם הראשונה בביצורים מהסוג של הפועל ירושלים, שכנראה לא מסוגלת להציע יותר בשלב הזה של העונה המטלטלת שלה, אבל באה עם תוכנית משחק סדורה. כשהיריבה לא לוחצת אותך, קשה לך לשחק מהר ובנגיעה, ולמצוא שטחים מתים. אתה נכנס לשבלונה שאתה לא תצא ממנה אם לא תנסה בכוח לדמיין שיש מולך יריבה אקטיבית ולא פסיבית.
באר שבע בזבזה המון זמן ואנרגיה כדי למצוא את הדרך הנוחה להגיע לשער של ירושלים, במקום לשחק כמו שהיא רגילה. כשלחץ המקום הראשון המתקרב יושב עליך, והקהל מפתח ציפיות, אתה נכנס לפעמים בעל כורחך למקום שלא היית נכנס אליו בתנאים של אימון. באר שבע מעדה. החוכמה היא לא למעוד יותר. סיפור האליפות הוא עדיין בידיים שלה, אבל בשביל זה היא תצטרך לנצל את המעידות של חיפה וגם לנצח אותה. ארבע נקודות הוא לא פער משמעותי, אבל בתנאי מאבק על אליפות, הוא לפעמים פער בלתי גשיר.
82,684 צופים הגיעו לפני כמעט שנה למשחקי ליגת העל וקבעו שיא חדש בכדורגל הישראלי, 29,115 מהם הגיעו אז בשבת בשעה 3 לסמי עופר למשחק של מכבי חיפה מול נוף הגליל. אתמול, בחמישה משחקים, הגיעו למעלה מ-60 אלף צופים. יש פוטנציאל לשבירת השיא הזה, אבל אני מרשה לעצמי להמר שהוא יפוספס בקטנה, למרות שהערב ומחר בערב ישחקו הפועל ת"א ומכבי ת"א.
לא צריך לבדוק כדי לדעת: אם אין מאבקים ישירים, יותר קהל מגיע בשבת ובמוצאי שבת (המשחק הכי מאוחר מתחיל ב-19:30, כבר לא ב-20:45), ובאופן מדהים, השבת נותרה השואבת העיקרית של קהל למשחקי כדורגל, ומסיבות אחרות לגמרי מבעבר.
בעבר, כשכל המשחקים היו מתחילים בתקופה הזו בשבת ב-14:30, ואחד אפילו היה מתחיל בבלומפילד שעתיים קודם לכן, הכדורגל היה אמצעי הבילוי והפורקן הכמעט יחיד של הגבר הישראלי. נשים כמעט ולא הגיעו למגרשים, ילדים הגיעו עם אבותיהם ולרוב למשחקים גדולים, שבהם תנאי הצפייה היו פחות קשוחים. היום, כשיש תרבות פנאי מגוונת, הכדורגל הוא זמן איכות משפחתי כחלק מחבילת השבת לקהל החילוני. אתה יוצא בשבת אביבית לפארק, סוגר מראש על מקום במסעדה ומשם ממשיך לאצטדיון כדי להתרגש יחד ואולי גם להרוויח איזה הפנינג ומתנפחים בצד. נשים מוצאות בכדורגל עניין, זה חלק מחבילת התרבות שלהן; ילדים שמחים להיות עם הוריהם אחרי שלא ראו אותם באופן מרוכז בשאר ימי השבוע, וזה השלמה לטיול הבר מצווה לקאמפ נואו.
הקלישאה "כדורגל משחקים בשבת", קיבלה אתמול חיזוק בפעם השנייה העונה בטדי, כשקרוב ל-15 אלף צופים (נתון רשמי, אבל מעוות, כי בטדי יש שערי שבת שנספרים באופן לא מכני) הגיעו למשחק בירושלים, עיר הקודש. אלה מספרים שבית"ר לא מביאה בשעות הערב, בימי חול, לא מביאה אם היא לא מקבלת חיזוק מקהל יריב. קהל שלה, אורגני, לא יגיע בכמות כזו בשום זמן אחר זולת שבת ב-15:00. זה רלוונטי כמעט לכל קבוצה גדולה, לא רק לבית"ר. תוסיפו את המחווה למשה דדש, את הקבוצה המלהיבה ואפילו את עצירת הכדור באמצע המשחק בקצה נעלו של יוסי אבוקסיס, כמו בימיו הגדולים לצד אוחנה ושאלוי, וקיבלתם מסע במנהרת הזמן חצי יובל לאחור.
כדורגל צריך לשחק בשבת, מבלי לפגוע בציבור חובבי המשחק שומרי השבת ולתת לו זכות ביטוי גם בימי חול, אבל צריך לזכור: כמות שומרי השבת בטלה בשישים למול כמות שוחרי התרבות שמגיעה בשבת בצהריים למגרשים. אז מי בא בשבת לטיול בחרמון ובנחלי הצפון? אחרי צהריים וכנאפה במג'דל שמס, אפשר להמשיך לקרית שמונה. ב-15:00 השרצקים מארחים את הפועל ת"א.
באר שבע לא מצליחה לפצח את תעלומת טרנר: "זה כואב מאוד"
ברקוביץ' התעמת עם עיתונאי רגע לפני שפוטר: "אפס, סמרטוט רצפה"
כולל בונוסים על שערים: אצילי יחתום הערב על חוזה משודרג
אם הסחל'ה שיצא מפיו של ניר ברקוביץ' בעימות הדוחה בינו לבין איציק אהרנוביץ' במסיבת העיתונאים בסמי עופר, אינה הסיבה לפיטוריו מקרית שמונה, אז כנראה שיש סיבה יותר הזויה לכך.
ברקוביץ' הוא לא העיפרון הכי מחודד בקהילת המאמנים, אבל הוא לפחות לא עשה תוצאות גרועות יותר מאשר מנחם קורצקי. זה הביא בקושי 24 אחוזי הצלחה וברקו ג'וניור הביא 29. לא שיפור דרמטי, אבל אם נפרק את זה: קרית שמונה עם ברקוביץ' לא הפסידה למכבי ת"א וחזרה עם נקודה מהי"א ומטדי מול הפועל ירושלים. להפסיד פעמיים ברציפות לבית"ר ירושלים הלוהטת ולאלופה מכבי חיפה לעיני 30 אלף איש, זה לא משבר, זה חלק מחייה של קבוצת תחתית וזו לא עילה לפיטורים.
אני לא מאמין לשמועה לפיה ברקוביץ' פוטר כי לא שיתף כקודמו את אריאל שרצקי, הנכד של הבעלים. אם בגלל זה מפטרים מאמן, אז מפעל חייו של חתן פרס ישראל שינה כיוון.
בחמש השנים האחרונות הפסיק שרצקי את עבודתם של שישה מאמנים. קובי רפואה היה האחרון שהחזיק שם עונה שלמה. יש דיסוננס בין הפסטורליות שמשווה המקום לקפריזות של הבעלים שלו. זה לא רק הפיטורים כמו גם חלק מהמינויים.
אתמול שמעתי מושג חדש "מאמני סאבלט", שם קוד למאמנים שקופצים מדי עונה לכמה תחנות. פול של מאמני אווירה, תקופה, חירום, מה שבנמצא. וואלה, אם שרצקי לא היה נשאב לשבלונה הזו, רביד גזל היה הופך היום למאמן הקבוצה. למה? כי ככה נולד גם ברק בכר. קרית שמונה, אבל בעיקר איזי שרצקי, חייבים לעבור רענון מחשבתי, אחרת הקבוצה תחזור מהר מאוד למקום שממנו הוציא אותה שרצקי לאור.
