ביום ראשון זה קרה שוב – מארק-אנדרה טר סטגן שמר על רשת נקיה בליגה הספרדית. זה הפך לסוג זה הרגל, ואפילו שיאים היסטוריים נשברו לרסיסים. בעונת 1993/94 היתה דפורטיבו לה קורוניה מופת של הגנה יציבה, וסיימה אותה עם 18 שערי חובה בלבד ב-38 מחזורים. אחרי 22 משחקים, הוציא השוער הנהדר שלה פרנסיסקו ליאניו – שלא ממש מוכר למרבה הצער לאוהדים מהדור הצעיר – רק 9 כדורים מהרשת. זה היה נתון בלתי נתפס, אבל טר סטגן שיפר ושידרג אותו. ברצלונה ספגה 7 שערים ב-22 המחזורים הראשונים של העונה, מתוכם 3 בהפסד לריאל מדריד בקלאסיקו. זה משאיר את השוער הגרמני עם 17 משחקים ללא ספיגה – וגם זה יותר מליאניו. אז גם במחזור האחרון, מול קאדיס שעשתה בליץ בדקות האחרונות במטרה לכבוש לפחות פעם אחת בהפסד בקאמפ נואו, הוא לא נתן לזה לקרות עם סדרת הצלות מרהיבה.
כאשר שאלו אותו לגבי הסוד מאחורי הכושר המופלא בראיון לעיתון טיימס, העיד טר סטגן כי חופשה ארוכה בקיץ סייעה לו לנקות את הראש. "ביקשתי מצ'אבי וממאמן הנבחרת האנסי פליק לנוח באמת. במשך 3 שנים לא היתה לי מנוחה רצינית, וזה גובה מחיר מנטלי ופיזי. בדרך כלל יש רק 3 שבועות, ואחרי 10 ימים כבר מתחילים לתכנן את החזרה לאימונים. הפעם היה לי זמן ליהנות עם המשפחה ועם החברים. המאמנים הבינו את המצב ואמרו שזה חשוב לקחת הפסקה", הוא אמר.
וכך, אחרי שספג לא מעט ביקורות במהלך העונה שעברה על טעויות שהופיעו בתדירות גבוהה מדי, הפך טר סטגן לסוג של חומה אנושית. אין שוער מרוכז ממנו, ולא יכול להיות מנהיג טוב יותר לשחקנים הצעירים בעורף. הוא מייעץ רבות לרונאלד אראוחו, אלחנדדרו באלדה, וגם לפדרי ולגאבי כאשר הם באים לעזור לעורף. מאז הפרישה של ג'רארד פיקה, וקידומו לתפקיד הקפטן הרביעי במועדון, חשיבותו אף עלתה בחדר ההלבשה. היום הוא אחד השחקנים הוותיקים ביותר – רק סרג'יו בוסקטס וג'ורדי אלבה נמצאים בקאמפ נואו זמן רב יותר ממנו. הוא מזוהה לחלוטין עם הבלאוגרנה, לא יכול לדמיין את עצמו בשום מקום אחר, וגם עושה את המקסימום כדי להשאיר את חבריו במועדון.
לדבריו של טר סטגן, הוא הפעיל את כל כובד משקלו על מנת לשכנע את פרנקי דה יונג לא לעבור למנצ'סטר יונייטד בקיץ. למען האמת, זה לא הצריך עבודה מאומצת מדי, כי הנהלת ברצלונה היתה זו שדחפה בכל הכל לעסקה, בעוד הכוכב ההולנדי עצמו דווקא התעקש לא לעזוב, וגם לא לוותר על חוזהו – למרות שמאמנו לשעבר אריק טן האח היה מאושר לראות אותו באולד טראפורד. "אני רוצה שדה יונג יהיה בבארסה לכל הקריירה", טוען הגרמני, ולכך היבטים פיקנטיים, שרלוונטיים כעת, כאשר הקבוצה מתמודדת מול השדים האדומים בקרב כפול בליגה האירופית.
הרי פעם, בתחילת דרכו של טר סטגן בקטלוניה, הוא לא היה מרוצה ממעמדו בלשון המעטה ושקל ברצינות עזיבה. הוא הוחתם מבורוסיה מנשנגלדבאך, עזב בדמעות את מועדון נעוריו כי הובטח לו שיהיה השוער הראשון בקאמפ נואו כיורשו של ויקטור ואלדס, ומצא את עצמו על תקן גיבוי לקלאודיו בראבו שהגיע אחריו מריאל סוסיאדד. היתה זו תוצאה של חוסר תיאום ומאבקים פנימיים בהנהלה, והגרמני היה בהתחלה הקורבן, כי המאמן לואיס אנריקה העדיף את הצ'יליאני – והותיר את הגרמני למשחקים במסגרות אחרות בלבד.
כך היה לא רק בעונתו הראשונה, אלא גם ב-2015/16, וסבלנותו תמה בשלב מסוים. הוא אמנם זכה עם בארסה בליגת האלופות כשחקן הרכב ב-2015, אבל רצה לשחק על בסיס שבועי, ולא ראה אופק מקצועי מיידי. "אני לא רוצה להיות שוער העתיד של ברצלנה, כי העתיד עוד עלול לקחת הרבה זמן", הצהיר הכוכב הבלונדיני. מנצ'סטר יונייטד, שלא היתה בטוחה לגבי המשך דרכו של דויד דה חאה באותה תקופה, עקבה בעניין אחרי ההתפתחויות, וכמוה גם קבוצות נוספות, ביניהן ליברפול.
בסופו של דבר, דווקא בראבו עשה את דרכו לפרמיירליג, כאשר פפ גווארדיולה הפך אותו לרכש מרכזי במסגרת המהפכה שלו כאשר הגיע למנצ'סטר סיטי בקיץ 2016. באנגליה הצליח הצ'יליאני הרבה פחות בהשוואה לספרד, והאוהדים לא קיבלו אותו כמחליף ראוי לאהוב ליבם המודח ג'ו הארט, אבל בינתיים טר סטגן תפס פיקוד בקאמפ נואו – אחת ולתמיד. מאז, גם כאשר דווחו שוב השמועות על עניין מצד אפשרי מצד מנצ'סטר יונייטד, הן לא היו רלוונטיות כלל. הגרמני ידע שהוא נמצא במקום הנכון, והגיבוי שקיבל מאז מכל מאמניו היה מוחלט.
היציבות הזו היתה חשובה, במיוחד לנוכח חוסר המזל במדים הלאומיים, שם מעולם לא היה לו סיכוי הוגן להיאבק במנואל נוייר בין הקורות. גם בגיל 30 עדיין אין אפילו דקת משחק בטורניר גדול במדי גרמניה, וגם הנסיונות לצאת למלחמה תקשורתית בנושא אחרי הפיאסקו במונדיאל 2018 לא עזרו. אולי כעת, כאשר הקפטן הלאומי שבר את רגלו בתאונת סקי אחרי גביע העולם בקטאר, בעוד טר סטגן מגלה יכולת כה מזהירה במדי בארסה, משהו ישתנה תודעתית, והוא יהפוך למועמד המוביל להישאר בין הקורות של פליק גם כאשר כוכב באיירן מינכן יחזור לכשירות מלאה. הסכסוך בין נוייר למועדונו, הנובע מפיטוריו המפתיעים של מאמן השוערים טוני טפאלוביץ', בהחלט עשוי לסייע לטר סטגן, אשר מקווה שהטוב ביותר עוד לפניו, לא רק בנבחרת, אלא גם בבארסה עצמה.
התנופה המחודשת עם צ'אבי על הקווים, צעירים מקומיים ושחקני רכש רבים גורמת לו לאופטימיות גדולה. "אנחנו הרבה יותר חזקים ואטרקטיביים עכשיו", הוא טוען, וגם מאושר מאוד מתרומתו האישית. ואולם, לצד ההצלחה המסחררת בזירה המקומית, באירופה בארסה חוותה הרפתקה מסוייטת בכל זאת. ההופעה בשלב הבתים בליגת האלופות היתה מביכה בעיקר הגנתית, וטר סטגן הוציא 10 כדורים מהרשת ב-5 משחקים בדרך להדחה (ונותר על הספסל כאשר איניאקי פניה ספג פעמיים נוספות במשחק חסר חשיבות בפלזן). התופעה הזו גרמה לספרדים לתהות לגבי איכותה של הליגה שלהם, במיוחד בכל הקשור לכיבושים – והרי ידוע כי ממוצע השערים למשחק בה יורד באופן עקבי.
במשחק המשוגע ורב האירועים מול מנצ'סטר יונייטד בשבוע שעבר, ספג טר סטגן פעמיים נוספות למרות שגילה יכולת מצוינת, והקרב בקאמפ נואו הסתיים בתיקו 2:2. כעת, מול מרכוס רשפורד הלוהט, ללא פדרי הפצוע וגאבי המושעה, המשימה בגומלין באולד טראפורד תהיה קשה, והשדים האדומים יכולים לראות את עצמם פייבוריטים להמשיך לשלב הבא. מאידך, השוער הגרמני נחוש לנסות לשמור על רשת נקיה גם באירופה בפעם הראשונה העונה. אם לא יעשה זאת, לא יהיה לו צ'אנס נוסף, וברצלונה תצטרך להתרכז בזירה המקומית, שם צפויים לה שני משחקים מול ריאל מדריד בחצי גמר גביע המלך, ומאבק פתוח מול היריבה המושבעת מהבירה גם על תואר האליפות.
כי אולי טר סטגן לא סופג בליגה, אבל הנצחונות לא קלים, מושגים לעתים על חודו של שער – ברצלונה סופרת כבר 7 תוצאות 0:1 העונה. המגמה הזו לא מעודדת כאשר נזכרים בגורלה של לה קורוניה בעונת 1993/94 המפורסמת, כי דפורטיבו איבדה את האליפות במחזור האחרון הדרמטי כאשר החמיצה פנדל בזמן פציעות ולא הצליחה לנצח את ולנסיה בתיקו 0:0. המרוויחה הגדולה היתה בארסה של יוהאן קרויף, והגרסה הנוכחית של הבלאוגרנה צריכה לחשוש מתסריט הפוך בחלוף 29 שנה.
בינתיים, אחרי הזכיה בסופרקופה, היא עדיין יכולה לחלום על 4 תארים העונה. האם זה יישאר כך גם אחרי הביקור אצל טן האח?
מה דעתך על הכתבה?