אפשר להתחיל מהסוף: אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הזוי במיוחד או כזה שצריך להיחקר על ידי להב 443, הפועל פתח תקוה תעלה לליגת העל בתום עונת המשחקים הנוכחית. מדובר בקבוצה הטובה ביותר בליגה הלאומית – היא בנויה באופן מאוזן ונכון, משחקת כדורגל פתוח וטוב, מבקיעה בצרורות ועושה בית ספר ליריבה העירונית (שגם היא אמורה לעלות העונה).
המספרים מדהימים: מאז שחזרה מפגרת המונדיאל שיחקה הפועל פתח תקוה 14 משחקים, ניצחה ב-12 מהם והפרש השערים שלה עומד על 7-25. למעשה, למעט תיקו עם עפולה והפסד לבני יהודה, המלאבסים עשו הכל נכון, לרבות ניצחון מרשים בדרבי. אה, והם לא ספגו שער כבר שישה משחקים רצופים. באו לעבוד, בקיצור.
אבל כדי להבין את גודל הנס, צריך ללכת לקיץ 2021, כשהפועל פתח תקוה כבר הייתה בדרך לליגה א' למרבה המבוכה, ורק הצטרפות מקרים ביזארית שמקורה בהשגחה שמיימית גרמה לכך ששבוע לפני פתיחת העונה, הפועל איכסל לא הצליחה לעמוד בתנאים הנדרשים לצורך הפעלת קבוצת כדורגל בליגה הלאומית, הורדה לליגה א', והפועל פתח תקוה הוקפצה לליגה השנייה במקומה. נס, אין מילה אחרת.
יש שתי גישות בנוגע לירידת ליגה של אימפריות כבדות מהעבר לליגת המשנה. האחת אומרת – קטסטרופה, אסור שזה יקרה ורצוי שהן תחזורנה תוך שנה אחת למקומן "הטבעי". ובאמת, לא קל לדמיין ליגה בכירה, בכל מדינה, בלי קבוצות המפתח שלה. מצד שני, ניצבת האסכולה האחרת, המרעננת: זה ממש בסדר. גם זה חלק ממחזור החיים הנורמלי של מרבית הקבוצות בעולם. אימפריות קמות, נופלות ולרוב גם חוזרות. בתרבות הכדורגל של ישראל, שחוגגת כעת 75 שנה, האימפריה היחידה ששקעה ולא חזרה היא הכח ר"ג – שהייתה קבוצה מפחידה למשך כמעט עשור בשנות ה־60 ותחילת ה־70, והיום שקועה עמוק במצולות.
אימפריות בסדר גודל בינוני פלוס ירדו גם ירדו לליגת המשנה פה, וזה קרה אחרי שכבר חגגו תארים וקרעו פה רשתות: מכבי נתניה בילתה כמות שנים מכובדת בליגה השנייה, הפועל ב"ש כנ"ל, ואפשר להכניס גם את הפועל חיפה לקטגוריה. כולן חזרו לליגה הבכירה ותקעו בה יתד מחודש, ועכשיו תורה של הפועל פתח תקוה (אף על פי שלה זו לא הפעם הראשונה) לעשות את זה, ולהעביר את הלפיד למי שמסתמנת כבאה בתור להיתקע כמה שנים במרתף הלאומית, בני יהודה.
החזרה של הפועל פתח תקוה לליגה הבכירה היא בשורה טובה מאוד מבחינת הכדורגל בישראל, בעיקר מאחר שכרגע שתי היורדות המסתמנות יהיו מבין שלוש קבוצות שאין להן קהל או אווירה או ייחוד – ריינה, נס ציונה וקריית שמונה. עם זאת, צריך לציין שגם כרגע, בלאומית, כשהפועל פתח תקוה קורעת את הליגה, היא לא מביאה הרבה קהל, בטח לא יחסית למצופה ממנה. יכול להיות שזה הדיכאון הקיומי של הליגה השנייה, שמוציאה את החשק באופן עקבי, ויכול להיות שהשנים הקשות שחווה המועדון – שני פירוקים, ירידה לליגה א', חזרה דרמטית לחיים – קצת התישו את האוהדים. כך או כך, האנרגיות האלה נחוצות מאוד לליגה הראשונה.
אלא שפרנסי המועדון יצטרכו לעשות חריש עמוק על מנת לשרוד בליגה של הגדולים. פה, כוונות טובות כבר לא יספיקו. הקבוצה תצטרך סגל חדש כמעט לחלוטין וחשוב מכך – לעשות שדרוג משמעותי של הסטייט אוף מיינד כדי לצאת מהתפיסה הקטנה והחבולה שאליה התרגלה בשנות הנדודים הקשות בליגת המשנה.
כך או כך, מדובר בבשורה מצוינת לכדורגל שלנו: הפועל ירושלים כבר תקעה יתד בליגה הראשונה, הפועל פתח תקוה (וגם מכבי פתח תקוה) חוזרת, ויש בסיס לתקווה שבשנה הבאה ליגת העל תהיה קצת יותר מעניינת, מאוזנת וצבעונית.
