ילדים רעים: מכבי חיפה למדה לשחק מלוכלך. היריבות עדיין לא התרגלו

בהוקי קרח יש שחקן שמכונה enforcer. זה לא תפקיד רשמי, אלא הגדרה שניתנת לבריון השכונתי, זה שאמור להשליט סדר במקרה שדברים יוצאים משליטה. היריבה מתחילה לכסח? שחקן יריב עשה פרובוקציה? האנפורסר יבוא להוריד כמה מהלומות. לפעמים גם מילה או אפילו הנוכחות שלו בלבד על המגרש מספיקות.

המשותף לאנפורסרים הוא שבשל גודלם המסורבל והמטרה שלשמה נועדו, הרתעה, הם בדרך כלל שחקנים מאוד מוגבלים. זה נכון גם לגבי חוטבי עצים מפורסמים מענפים אחרים, למשל ויני ג'ונס מווימבלדון, קורט רמביס מלוס אנג'לס לייקרס או יחיאל אבן צור מבית"ר תל אביב, שחקנים בעלי כישרון מועט, אבל כאלה שהיה קשה לעבור לידם בלי לסיים עם סימן כחול.

בכדורגל הישראלי היו לא מעט אנפורסרים. חלקם, כמו אבן צור, היו נגרים, אחרים יותר מוכשרים. ניר קלינגר משל בכיפה במכבי תל אביב, יוסי אבוקסיס היה קשר טכני נפלא אבל זכור בעיקר בזכות היכולת שלו לתמרן שופטים בבית"ר ירושלים ובהפועל תל אביב. למכבי חיפה לא היה במשך שנים אחד כזה. בזמן שהפועל באר שבע הביאה את ג'ון אוגו ואחריו את ז'וזואה, ומכבי תל אביב טיפחה לתפקיד את יואב זיו ודן איינבינדר וגידלה גרזן אמיתי כמו דן גלזר, מבי חיפה בעשור האחרון הייתה הקבוצה הנחמדה, הלא מזיקה. התוצאות היו בהתאם.

עד שהגיעו ברק בכר וגיא צרפתי, אחד שיודע דבר או שניים על פרובוקציות. הם מבינים את החשיבות של אופי קשוח, יודעים איך לגרום לשחקנים לפלרטט בין המותר לאסור, מבינים שכשאתה פייבוריט מותר לך יותר. זרעי הרוע הספורטיבי נשתלו כשהם הגיעו ובשבת האחרונה הגיעו לשיאם.

למכבי חיפה אין היום אנפורסר אחד, יש לה כמה. מוחמד אבו פאני מתחיל כל משחק עם נקודה גבוהה על התרמוסטט, דניאל סונדגרן נותן את הקטנות המלוכלכות, דולב חזיזה אחראי לפרובוקציות, גם לעומר אצילי אין תדמית של נער מקהלה. את כל הכישרון מכבי חיפה עוטפת באופי "רע". בכר גידל כנופייה של בד בויס. זה עובד לו.

התגובות של בית"ר ירושלים נגד השיפוט היו קיצוניות. היה בתלונות שלהם יותר משמץ של אמת. גל לייבוביץ' לא הגיע למגרש מוטה, הוא פשוט הפך לכזה תוך כדי משחק. האווירה באצטדיון הייתה מחשמלת, האנרגיות היו בשמיים, היציע איים להתפוצץ בכל מהלך כמעט. בבית"ר אמרו שלייבוביץ' שרק בגלל קריאות הקהל. האמת לא רחוקה משם, אף החלטה שלו לא הלכה לטובת בית"ר ירושלים. את הפנדל הוא נתן אחרי שנקרא ל-VAR בלי לשלוף צהוב לאבו פאני, את השער למכבי חיפה פסל אחרי התערבות, את בעיטת ה-11 למכבי חיפה אישר אף על פי שייתכן שגם הוא ידע שזה לא פנדל (ההסכמה הגורפת של השופטים עם ה-VAR והפיכתם לחותמת גומי היא נושא לדיון אחר).

זה היה שיפוט מחפיר, גם אם, חשוב להדגיש – לייבוביץ' לא בא איתו מהבית והוא גם לא לבד. המחקרים מראים ששופטים מוטים לקבוצה הביתית. לא היושרה של השופט עמדה פה למבחן, אלא היכולת שלו להימנע מהתיישרות עם הסטטיסטיקה. שם הוא נכשל.

למכבי חיפה יש יתרון חשוב – היא האלופה והיא, ובכן, המועמדת מספר 1 לזכייה בעוד תואר. פייבוריטים מרשים לעצמם יותר. אז סונדגרן שם קטנה לאספרייה, אצילי צולל בלי מגע כדי להוציא צהוב וחזיזה צונח כמו ברווז במטווח ומחלץ את הצהוב השני. זה מה שעושים ילדים רעים, הם עוברים באור אדום במקומות שבהם אין ניידות משטרה או כשהם יודעים שהשוטרים יראו ויעלימו עין. והם חומקים מעונש פעם אחר פעם. מי כמו אבוקסיס מכיר את זה.

השאלה המעניינת כעת היא מהו קו האשראי של מכבי חיפה. הוואטאבוטיזם ("מה אם") חוגג לגביה. "לנו פסלו שער מאותה עמדה בדיוק", קבלו אוהדי מכבי תל אביב אחרי הגול מנבדל ברור של דיא סבע באשדוד. "אם זה שחקן שלנו זה בטוח אדום", צייצו אוהדי הפועל באר שבע אחרי ההכשלה של סונדגרן על אספרייה. בבית"ר בכלל השתוללו על "ארבעת הצהובים שחזיזה היה צריך לקבל".

השאלה היא האם הסטטיסטיקה תתיישר. היו סמוכים ובטוחים שהטענות לא נופלות על אוזניים ערלות. שופטים ערים ורגישים להד תקשורתי, כל מי שישפוט את מכבי חיפה ירצה להוכיח שהוא אובייקטיבי משריקת הפתיחה ועד לסיום, אולי יתר על המידה. מצד שני, ילדים רעים אמיתיים תמיד דואגים להמשיך ולעשות את הדברים מתחת לרדאר.

בסיבוב הראשון, לאחר ההפסד הסנסציוני של מכבי חיפה לבני ריינה, הופנו הרבה אצבעות מאשימות, כולל מצד כותב שורות אלה, כלפי מאור לוי. נדמה שזה היה המשחק שחרץ את גורל העונה הזאת מבחינתו. הוא ידע אחריו שלא יסיים אותה בירוק. כקשר מכבי חיפה, ללוי היו לא מעט אופציות בליגת העל. מכבי נתניה רצתה אותו, גם בני ריינה. על חדרה קבוצת האם הטילה וטו בגלל הסגנון ההגנתי של הקבוצה. בתוך כל האופציות הללו לוי בחר את הפחות נוצצת – מכבי פתח תקווה של מאמנו בנוער בני לם.

האם נכון יותר לשחקן צעיר לרדת ללאומית ולהיות ראש לשועלים מזנב לאריות? קשה לדעת, אבל על פניו לוי, שכבש שער יפהפה בבעיטה חופשית ביום שישי לרשת בני יהודה, קיבל את ההחלטה הנכונה. זו לא רק המטרייה של לם, שמעריך אותו מקצועית, זו גם האפשרות להיות חלק מקבוצה מצליחה ולהתפתח באחת מחממות הטיפוח הטובות ביותר בכדורגל הישראלי. כשתסתיים העונה, לאחר העפלה לליגת העל, לוי יחזור למכבי חיפה, שם יחליטו האם להשאירו או להשאילו שוב. אם ירשים ויהיה שותף מלא בהעפלה, ייתכן שיזכה לעוד עונה בפתח תקווה, אולי יקבל הזדמנות בקבוצה אחרת עם פוטנציאל למרכז טבלה.

כך או אחרת, לוי היה צריך לחשב מסלול מחדש אחרי פתיחת עונה מגומגמת. ייתכן מאוד שזה ישתלם לו בעתיד. בשלב הזה, אוהדי מכבי חיפה עדיין עוקבים בעניין.

המהלך של רוני לוי, שהוציא לא פחות משלושה שחקני מפתח במחצית הראשונה בטדי, היה אמיץ. ללוי נמאס ממה שהוא רואה על הדשא, מחבורת שחקנים שמקבלים יותר מדי כסף עבור מעט מדי תמורה. אלון תורג'מן ירד בכעס לחדר ההלבשה? שיתחיל לתת במגרש את הנשמה, ארבעה שערים עבור חלוץ בסדר הגודל שלו הם בדיחה.

אלא שבמבחן התוצאה לוי עדיין לא עומד. כשהגיע להפועל חיפה היא פלירטטה עם התחתית. אחר כך עברה להתרועע בסביבת המועמדות לפלייאוף העליון. שני משחקים לפני סיום העונה הרגילה, הסיכויים שלה להגיע לשם קלושים עד לא קיימים. כששלוש נקודות מפרידות בינה לבין המקום השישי, הפועל חיפה מתארחת אצל מכבי חיפה ואחר כך מארחת את מכבי תל אביב. אפשרי? הכול אפשרי, אבל לוי והשחקנים שלו נמצאים בפוזיציה קשה מאוד.

לוי עשה בסך הכול עבודה סבירה מאז שהגיע, אבל אם לא יוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון הכישלון יהיה עליו. הוא קיבל את החיזוק שרצה, והריצה לא הייתה מספיק טובה. אם עבור הפועל חיפה זו תהיה עוד עונה עם הסלוגן "החלפנו מאמן וכל מה שקיבלנו הוא מקום שמיני", לוי יהיה האיש שיקבל את חולצת המזכרות המפוקפקת הזאת, והיא תמצב אותו במקום של כל מאמן גנרי שהגיע לקבוצה זו או אחרת בחלק התחתון של הטבלה. הוא בוודאי חושב שהוא שווה יותר מזה, ותאורטית הוא אכן שווה יותר מזה, אבל מה שקובע הן התוצאות המעשיות. זה החלק שבו הוא נכשל.