מכבי חיפה מתעתעת בציבור. דברים שנכתבים לפני שבוע, שונים בתכלית מאלו שנכתבו לפני חודש ולא דומים למה שייכתב היום. אמרו שמכבי חיפה הייתה במשבר, אבל המינוח הנכון: היא לא יציבה. זה קרה לה בגלל פציעות ובגלל רכישות שעוד לא הותאמו. ברק בכר הלך לאיבוד עם סגל ענק שנראה דווקא כמו שמיכה קצרה. בלי מגן שמאלי, ועם שני שחקנים דומיננטים בצד ימין של ההתקפה. למזלו, מכבי תל אביב איבדה יותר גובה ונשרה מהמרוץ ולהפועל באר שבע חסר משהו כדי להיות אלופה, אולי חסרה לה יכולת כמו של מכבי חיפה אתמול.
אלה לא חמש הדקות הראשונות של הבליץ שהניבו שני שערים, זה בעיקר המשחק עצמו שהזכיר את הדריסות של חיפה בדרכה לליגה האלופות. חיפה לוחצת, חוטפת, משחקת עם אגפים מאוד חזקים, זזה במהירות ובנגיעה. אין בכדורגל הישראלי משהו שדומה לזה. גם מכבי תל אביב בשני הניצחונות של אייטור קראנקה – על חיפה עצמה ועל באר שבע – לא נראתה ככה. זו לא רמה אחת מעל, זה שתי רמות. לא שחיפה שיחקה יותר מדי ככה בליגה העונה, למען האמת היא כמעט – בהתחלה זו הייתה חלוקת כוחות בין המפעלים ואחרי המונדיאל סתם שובע – ולא שיחקה ככה העונה. עכשיו תגידו שהיריבה מזמינה, זה גם נכון – מכבי חיפה נראתה ככה גם לפני שנה ב-1:5 בדרבי – אבל ראינו את זה (לא הרבה) גם מול קבוצות אחרות, טובות יותר מהאסופה האדומה-שחורה.
עוד בנושא
מכבי חיפה שוב צוהלת: "אם נמשיך ככה, יהיה קשה לעצור אותנו"
אצילי: "זהבי יהיה מלך שערים, אנחנו ניקח אליפות"
לוח הפלייאוף העליון: מכבי חיפה מול מכבי תל אביב במחזור אמצע השבוע
אז מה קרה בעצם? חיפה ניצחה את שני משחקיה האחרונים, מול בית"ר ירושלים ומול הפועל חיפה. בשני המשחקים האלה פתחו עומר אצילי ודיא סבע יחד בהרכב. כלומר, אם סבע (ברוח המשחק מול שווייץ בסוף החודש – שרדאן שאקירי הישראלי) הגיע כדי לשמש עתודה להתקפה עייפה, פצועה או פשוט לא טובה, הוא מהר מאוד התגלה לשחקן הכי טוב במערך הזה, ושחקן כזה אתה לא מוציא מההרכב. אז מה עושים? לא משאירים בגללו את האחרים על הספסל, אלא מצרפים אותו לפאזל, מרחיבים את גבולות הגזרה. סבע מבשל לאצילי דקה שנייה, כשהוא בכלל באגף שמאל – זה בינגו.
תוסיפו לכך שסבע בסך הכל לקח את המקום של דין דוד, שקורנו חזר לשחק ואיפשר לחזיזה לחזור לקישור, ושברק בכר הבין, שכל הארסנל ההתקפי מונח במקומו, אין צורך לאזן את זה הגנתית, אלא לתת לכל הכלים בתזמורת לייצר קונצרט. בכר שיחק אתמול אול-אין ואלופות הן בדרך כלל קבוצות שמשחקות על החוזקות שלהן ולא מנסות לחפות כל הזמן על החולשות שלהן. זה ההבדל ביניהן לבין השאר.
היה כיף לראות אתמול את מכבי חיפה. זה לא מובן מאליו, אפילו לא העונה.
הפועל חיפה לא תהיה בפלייאוף העליון גם העונה. למעשה, מאז לקח אותה יואב כץ תחת בעלותו, היא הייתה שם רק פעמיים. מדובר על כמעט 19 שנה, כמעט ללא הישגים ובוודאי ללא יכולת להיכנס למועדון הגדולות. בוורסיה הישנה של הגדולות, בה נכללו קבוצות שמעולם לא ירדו ליגה, להפועל חיפה היה מקום של כבוד. עד 1981. מאז, למרות אליפות וגביע, היא אפילו מתקשה לשמור על מקום במועדון הבינוניות.
להפועל חיפה יש סגל ישראלים שאמור להיות פלייאוף עליון קל. יש לה שחקן במאיה הראשונה של הכובשים בכל הזמנים (אלון תורג'מן), יש לה אחד שכמעט שם (חנן ממן), יש לה שחקן עם בעיטות עוצמתיות שקנו לו בעבר תהילה (גידי קאניוק) ואתה חושב לעצמך, שאם אלה שלושה שחקנים שעלו אתמול מהספסל, איזה הרכב נוצץ יש להם? ועוד לא דיברנו על המאמן הנוצץ, בכל זאת רוני לוי שלקח פה תארים. אז מה הסיפור? רוח מועדון.
לא משנה כמה כסף ישפכו, איזה שחקנים יהיו בסגל, איזה זרים יביאו, מי המאמן ואיך זה מתנהל. בלי חיבוק של קהל ורוח מועדון, אין לזה תוחלת. הפועל חיפה היא סתם קבוצה בסתם ליגה, לא משפיעה על כלום, לא מייצרת כלום, ובקושי תופסת יציע באצטדיון של 30 אלף מקומות ישיבה.
והכי מדהים? זה גם לא הולך להשתנות.
מי שמכיר את ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי יודע שבכל מה שנוגע להפועל ת"א ובית"ר ירושלים יש כאן איזו סטיית תקן. בית"ר ירושלים עלתה לליגה הבכירה ב-1968, אחרי שהייתה בה עונה אחת נוספת בשנות ה-50, ורק לקראת סוף שנות ה-70 ניצחה את הפועל ת"א בפעם הראשונה. כמות המקרים בהם הפועל עשתה נזק לבית"ר ירושלים יכולה לייצר סדרת דוקו. זה לא רק שהפועל ת"א ניצחה יותר את בית"ר ירושלים, היא ברוב המקרים גם הכאיבה לה. אין כמו יוסי אבוקסיס – שנכנס להרכב כל הזמנים בשתי הקבוצות – שיכול להעיד על כך. ואני מניח, שכאשר יוסי אבוקסיס ראה ביום ראשון בבוקר את מראות השריפה בחודורוב, הוא הבין שטוב לא ייצא לו בערב בטדי.
אם היה משהו שחיבר את הקבוצה המקרטעת והחלשה של הפועל ת"א הייתה ההצתה הזו, בוודאי שהוצגו תמונות שלה מטעם פלג קיצוני של לה פמיליה. אם יש משהו שכונן את תחייתה של הפועל ת"א – עכשיו גם עם רכישת הקבוצה והעברתה לפסים כלכליים יותר – היו המראות הקשים הללו.
מצד שני, אין לנתק את העובדה כי ההצתה התרחשה כמה שעות לאחר שחלק מאוהדי הפועל ת"א, שנכחו במשחק הכדורסל בהיכל שלמה, ירדו לנתיבי איילון לאחר המשחק והצטרפו לצעדת המחאה נגד הרפורמה המשפטית. קשור או לא קשור, זה בוודאי לא תרם. עכשיו נשאלת השאלה, האם ארגוני אולטראס מנועים מעמדה פוליטית? על פניו אין סיבה, אבל כשלא כל הדעות אחידות – גם בקבוצה שלובשת אדום או לחילופין צהוב – עצם המעורבות הזו יוצרת בעירה. גם כך, ההתנהלות של ארגוני האולטראס בדור האחרון היא של שופוני, אז הירידה לנתיבי איילון (גם אם לא הייתה זו הכוונה) יכולה לסמל עליית מדרגה לפסים אלימים אף יותר במאבק הסמוי והמטופש בין הארגונים השונים.
ערן זהבי כבש בשבת את שערו ה-15 בליגה וה-21 בכל המסגרות. אין שחקן ישראלי שכבש יותר שערים ממנו העונה, לא בעונה שעברה ולא בעשור האחרון. כל עונה (אולי חוץ מעונת הקורונה) זו הנצחת שליטה מוחלטת. לידיעת הקורא אלון מזרחי, חסרים לו רק 66 שערים להגיע אליך. אל תבנה על פרישה.
ובכל זאת ערן זהבי לא בנבחרת, למרות שברור שמהצד שלו לא היה שום עניין של אגו, אלא עניין של הכנה מקצועית אופטימלית. אם זהבי הציע לישון בחדר עם אוסקר גלוך, או לישון בסוויטה עם שני חדרי שינה, או לשלם מכספו, והצד השני התעקש ששום דבר לא מקובל, לא הייתה כאן באמת הידברות. מזכיר משהו.
לא רצו את ערן זהבי בנבחרת.
יש בציבור – אולי מחוסר ידע או חוסר הסברה – תחושה שהנבחרת היא פריבילגיה. ממש לא. נבחרת לשחקן מקצועני היא עול. עוד משחקים בעומס האדיר שעוברות קבוצות מקצועניות בכירות (הרי רוב שחקני הנבחרת מגיעים מקבוצות כאלה), מחנות אימונים סגורים (שאין בחיים הרגילים שלהם למעט בהכנה) שמרחיקים אותם ממשפחות, מסגרת שונה, אנשים אחרים. השחקנים לא מקבלים תמורה כספית, אין מענקי ניצחונות, אין מענקי נקודות, יש רק מענקי עליה לטורניר גדול, מה שאומר שבמקרה של ישראל, אין בכלל תמורה כספית. מה יש בכל זאת? תרומה למדינה. אבל זה לא שירות מילואים, לא ישנים פה באוהלי סיירים בשטח, לא חולקים מסטינג, זו מסגרת מקצוענית תחת המטריה של ההתאחדות לכדורגל. שבוע בחודשיים.
אם ראשי הנבחרת ישמרו על הקו הזה – שניים בחדר, כולם מתייצבים בחדר האוכל, כולם מקבלים טיפול מרופא הנבחרת, כולם שרים את ההמנון – אז שאפו על ההתמדה. אם זה יבוא גם עם העפלה ליורו 2024, זה יותר ממדהים.
אם לא, אנחנו פה כדי להזכיר.
מה דעתך על הכתבה?