ערן זהבי הוא הקול הכי רועם והכי חד שנשמע בתקופה האחרונה במכבי תל אביב. אייטור קראנקה, בחור סימפטי ו-ורבאלי, לא מסתתר, לא מתחמק, מנסה להסביר ולשדר אופטימיות, אבל לזהבי בחדות האופיינית שלו תמיד היה הכישרון להעביר מסרים בצורה מדויקת עד כאב. "מה לא דופק בקבוצה? במילה אחת: הכל", אמר זהבי אחרי ההפסד להפועל ירושלים. "הכל לא עובד לנו כרגע, אני לא רוצה לפרט יותר מדי. אף אחד מאיתנו לא עושה את העבודה כמו שצריך, וזה עד למעלה, כולל הצוות, כולל הקהל, כולל כולם, אנחנו מועדון אחד".
זהבי לא באמת צריך לפרט. מכבי תל אביב שזהבי מצא כשחזר היא לא אותה מכבי תל אבי שעזב שש שנים קודם לכן. הבעיות שלה עמוקות מהיכולת המקצועית של שחקן כזה או אחר, מהיכולת של הארגון לאתר ולמשוך שחקנים ומאמנים וגם מזהות האיש שעומד על הקווים. כמו שזהבי עצמו אמר: "צריך לשפר הכל. כל אחד צריך להסתכל במראה ולקחת אחריות מלמעלה עד למטה. יש פה משקל כבד על כולם. החולצה של מכבי תל אביב היא לא משהו פשוט".
מכבי תל אביב תיכנס בשבת לפלייאוף העליון אחרי העונה הסדירה הגרועה ביותר שלה מאז 2012. כלומר, לראשונה מאז מהפכת ג'ורדי קרויף, מכבי ת"א מגיעה לישורת האחרונה כשהיא לא פקטור אמיתי במאבק האליפות. גם כשמכבי ת"א סיימה במרחק 13 ו-9 נקודות מהאלופה הפועל באר שבע בסיום עונת 2016/17 ו-2017/18, בהתאמה, היא הייתה קרובה בתחילת הפלייאוף. בעונה שעברה הצהובים התחילו את הפלייאוף במינוס שש ממכבי חיפה. העונה הפער עומד על 10 נקודות והוא יוצר תחושה אחרת במערכת היחסים בין הקהל למועדון – תחושה של שבר. משהו חייב להשתנות.
מכבי ת"א תקועה בלופ בלתי נגמר של נשיאת עיניים לעבר מושיע בדמות המאמן הזר התורן שמגיע פעם בכמה חודשים. מאז קיץ 2012, הצהובים ביצעו 15 חילופי מאמנים (כולל הקדנציה השנייה הקצרה של אוסקר). המספר הזה רק נראה מפחיד. בפועל, שמונה פעמים עזב המאמן מרצונו לטובת יעד אחר (אוסקר פעמיים, סוזה, יוקאנוביץ', בוס, איביץ' פעמיים ואפילו קרויף עצמו), פאקו, וידיגאל וקרסטאיץ' סיימו קדנציה והמועדון החליט שלא להמשיך איתם מסיבות מקצועיות ואילו ארבלדזה, דוניס ו-ואן לייבן פוטרו באמצע העונה. קראנקה נראה כמי שיצטרף לקבוצה האמצעית. במילים אחרות, אנחנו מדברים על כ-50 אחוז "פגיעה" במאמן שהתברר כמתאים. סביר, בטח לא חריג.
אלא שהשינויים הם מחיר המדיניות. כשמביאים מאמן זר עם שם גדול, צריך לקחת בחשבון שהוא ירצה להתקדם או לחזור לליגות בכירות יותר בהן אימן. זה נכון גם לגבי שחקן צעיר או זר מצטיין. עבור הטובים, הכדורגל הישראלי הוא תחנת מעבר זמנית. זו מציאות ולא מילת גנאי. מציאות שנכונה גם לגבי הליגה הבלגית, האוסטרית, השוויצרית ואפילו הגרמנית. יחד עם זאת, יש הבדל בתפיסה בין מאמן לשחקן. כשמגיע או צומח שחקן טוב, אנחנו כאוהדים, משלימים שזמנו ללכת יגיע ועד אז משתדלים ליהנות ממנו במקסימום. זה מובנה אצל כל אחד מאיתנו בראש. מאמן? תצליח, תישאר עד שלא תצליח ואז אנחנו נגיד לך ללכת. בקיצור, אוהדים בדרך כלל יהיו סלחנים יותר עם שחקנים ופחות עם מאמנים.
הבעיה הספציפית במכבי ת"א היא שקרויף הרגיל את המערכת לסטנדרט מסוים של מאמן, מבחינת רזומה. עם השנים, זה הלך והפך לאובססיה של ממש. אוסף של תכונות המרכיבות יחד עם פרופיל מאמן החלומות של מכבי ת"א, משהו שקצת מזכיר מרדף פנטזיונרי אחרי בן/בת הזוג המושלמים.
'מיסטר רייט' עבור אוהדי מכבי ת"א הוא זר כמובן, לא מבוגר מאוד, רצוי אחד שחווה הצלחה או שניים אם לא כמאמן אז כשחקן, פיגורה, לא מקובע בחילופים, חובב כמה שיטות משחק, סגור תקשורתית, שומר דיסטנס משחקנים, דוגל במשמעת, לא חייכן, לא חברה'מן, לא מדבר יותר מדי, עקיצה או שתיים בעונה לשדרי הקווים – יתרון, אנגלית ברמת שפת אם – יתרון גדול. בואו, כשאתם מחפשים מאצ' באפליקציות או משרה בלינקדאין אתם לא כאלה בררנים.
איביץ' הוא כנראה הכי קרוב לאידיאל עבור מכבי ת"א. הוא גם האיש הכי טוב שהיא הביאה בהיעדר יכולות התכנון והקשרים של ג'ורדי קרויף. ההולנדי עשה הרבה דברים שעזרו לו להישאר קונצנזוס גם בתקופות פחות טובות. הוא בנה מועדון, הוא הציב סטנדרטים של התנהלות, הוא הביא את עצמו בזכות למעמד של כל-יכול. אחרי שעזב, מכבי ת"א אימצה את איביץ' ככל-יכול הבא. הוא היה הריבאונד המושלם. לכן טבעי שמערכת מוגבלת יותר ביכולות שלה לעמוד בסטנדרטים שהציב קרויף, חיפשה כל הזמן לחזור על הפעולה הכי טובה שהיא הצליחה לעשות בלעדיו – להחזיר את איביץ'.
כמו זהבי, גם איביץ' הבין מהר מאוד שיש פערים בין אידיליה למציאות. הוא לא אהב את קבלת ההחלטות מעליו, הוא מעולם לא ניסה להסתיר כמה הוא לא מרוצה – ועזב. כך, עונה שהתחילה עם חזרת המאמן האהוב והכוכב הכי גדול לצד שורה של החתמות מהירות – התנפצה לרסיסים. הציפיות היו גדולות מדי, התוצאות הבליטו את חוסר האונים של המערכת. משהו במכבי ת"א נשבר. הדרך כשלה. איך אמר זהבי? אף אחד לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך.
סוגיית איתור המאמנים ושחקני הרכש היא בעיה אחת. זמן התגובה, היכולת לזוז מהר, אבל גם לקבל החלטות אסטרטגיות בראייה ארוכת טווח כמו חידוש חוזים, קידום צעירים ופעולות טקטיות בחלון ההעברות – זו בעיה נוספת. הכל מתנקז לאותו מקום. במכבי ת"א אין מפקד בשטח. אין דמויות ניהוליות בעלות סמכות מהבוס. היא מנוהלת בשלט רחוק וזה מוביל אותה ללופ בעייתי שמצליח לעצבן כל מי שזוכר שפעם היה אחרת. מיץ' גולדהאר הכשיר במשך תקופה ארוכה את שרון תמם וברק יצחקי כאנשי ניהול מתוך המערכת. תהליך שכיח, נכון ומבורך. הוא רק לא נתן להם "שיניים" וכך הם הפכו לשעירים לעזאזל. במשך תקופה, יצחקי ותמם, לצד המאמן התורן כמובן, היו הכתובת לכל תסכול. העונה הנוכחית הסיטה קצת את האש גם לכיוונו של גולדהאר עצמו. הוא כבר לא חסין.
מה שמעניין הוא שמכבי ת"א אולי הכשירה אנשי ניהול, אבל לא הכשירה שום איש מקצוע. קחו למשל את זיו אריה שעבד במחלקת הנוער של הצהובים ואימן את קבוצת הבת. זוכרים את פרופיל החלומות? אריה הוא הדבר הכי קרוב למה שהאוהדים מחפשים חוץ מהיותו ישראלי. אגב, כמעט בכל ליגה מתוקנת איש מערכת שעשה את הדרך שלו, היה מקבל צ'אנס בבוגרים בוודאות.
עכשיו נניח שאריה לא היה עוזב להפועל ירושלים, אלא נשאר כעוזר תחת מאמנים שונים, ואולי מדי פעם משמש כמאמן זמני בתפר, עושה תוצאות יפות וזוכה להערכה מהשחקנים הבכירים בחדר ההלבשה. הרי אז היה הרבה יותר קל "להכשיר" את מינויו כמאמן ראשי כשהטיימינג הנכון יגיע. לא עדיף לקחת אחד כמוהו באמצע עונה במקום לנסות להתחיל תהליך מחדש עם מאמן זר שני באמצע עונה, כמו שעשו הצהובים בשנים האחרונות? זה בדיוק מה שקרה בנתניה עם קוזוך ויותר משמעותי, בבאר שבע עם ברדה ומליקסון.
חשוב להבהיר. יציבות מקצועית במועדון כדורגל היא עניין נזיל מאוד. הרי גם במכבי חיפה, קרב היום בו יצטרכו להתעסק בסוגיית היורש. מי יחליף את ברק בכר? גם למכבי חיפה אין "יורש". אז יהיה מי שיצעק את השמות הישראלים המצליחים של התקופה כמו רן בן שמעון או לקדם את גיא צרפתי מתוך המערכת, וכמובן מאמנים זרים יעלו על הפרק, ובכל מקרה, זאת תקופת הסתגלות ליום שאחרי הצלחה. ואם זה לא יעבוד, כי מה לעשות כל מועדון גדול חווה נפילה פעם בכמה שנים, תהיה ביקורת, גם על המנהל המקצועי. ההבדל הוא שמכבי חיפה מקבלת החלטות הרבה יותר מהר.
במתכונת המקצועית הנוכחית, המאמן במכבי ת"א הוא חזות הכל, ואם הוא לא "מספיק טוב", או יותר נכון לא מביא את התוצאות הרצויות, שוב נכנסים ללופ זיהוי מאמן זר חדש שיחליף אותו וחוזר חלילה. עכשיו, הגיוני ליפול בבחירה של מאמן, שחקן, מנהל ואפילו להיקלע לתקופה ממושכת של חוסר הצלחה, אבל חובה להבין מתי הבעיה היא בדרך ולא פרסונלית באדם כזה או אחר.
משהו מאוד דרמטי יהיה חייב להשתנות במכבי ת"א בקיץ הקרוב. הקונספט שהיה מושא להערצה כבר לא עובד. מועדון כדורגל שלא מסוגל לזוז בקצב מהיר נגזר עליו להיות משותק מקצועית. מכבי ת"א חייבת להתנתק מהאי מייל ולצרף דמות ניהולית ו/או מקצועית סמכותית שתעמוד בפרונט, תקבל החלטות ותתווה מדיניות חדשה קדימה. בשורה התחתונה, מכבי ת"א צריכה פרונטמן שהוא לא המאמן.
