הכל החל כאשר קלאב ברוז' חיפשה מאמן חדש בשלהי דצמבר. זו היתה החלטה קצת תמוהה, כי קארל הופקנס הצעיד את אלופת בלגיה באופן סנסציוני לשמינית גמר ליגת האלופות על חשבון אתלטיקו מדריד ולברקוזן, אבל התוצאות בליגה המקומית לא סיפקו את ההנהלה והיא פנתה למספר מועמדים חדשים. אחד מהם היה דומניקו טדסקו, שפוטר מלייפציג בספטמבר וחיפש בעצמו אתגרים חדשים. אלא שהמשרה בברוז' לא בדיוק סיקרנה אותו הוא הבהיר זאת באופן חד משמעי. "אני מעדיף להתקדם לאנגליה או לחזור לבונדסליגה", אמר הגרמני בן ה-37, אבל דאג להזכיר על הדרך: "אני אוהב את הנבחרת שלכם".
כי טדסקו יודע שהימורים נועזים יכולים להצליח ולא מתבייש ללכת בעקבות חלומות פרועים. ביום בו סיים רוברטו מרטינס את תפקידו כמאמן השדים האדומים בעקבות הפיאסקו הצורם בשלב הבתים במונדיאל, הוא שלח את הידיעה על כך לסוכנו וכתב: "מה אני יכול לעשות כדי לקבל את המשרה הזו?". הסוכן הבהיר לו מיד שזו משימה בלתי אפשרית, אך אצל טדסקו הביטוי הזה לא קיים בלקסיקון.
אחרי הכל, זה אותו סוכן שהמליץ לו לא ללכת בשום אופן לארצגבירגה אווה שהיתה שקועה מתחת לקו האדום בליגה הגרמנית השניה במרץ 2017. הוא היה אז מאמן אלמוני באקדמיה של הופנהיים, ובסביבתו ייעצו לו: "אל תלך לשם, זה יגמור לך את הקריירה עוד לפני שהיא התחילה". טדסקו הלך, הציל את אווה מירידה עם כדורגל מבריק וקיבל מיד קידום מהסרטים הישר לשאלקה, אותה הצעיד בעונתו הראשונה בבונדסליגה למקום השני בטבלה. הוא אוהב לקחת סיכונים ולא מהסס לפעול באופן יזום כדי ליצור לעצמו הזדמנויות. אז הוא סיפר לאנשי ברוז' על רצונו לאמן את בלגיה – וקיבל את מבוקשו.
הרזומה – שאלקה, לייפציג וגיחה למוסקבה
על פניו, המינוי הזה אבסורדי באופן קיצוני. כדי להתאים לשדים האדומים, המינימום ההכרחי היה דווקא לעבוד קודם בברוז', או משהו בסגנון. כאשר מעדיפים להביא מאמן זר לנבחרת, חייבת להיות לו זיקה כלשהי לכדורגל במדינה המדוברת, אלא אם הוא מביא ניסיון מוכח וערך מוסף. למשל, הבאתו של פרננדו סנטוס לנבחרת פולין אינה מופרכת, כי הפורטוגלי הוותיק הדריך במשך שנים ארוכות את נבחרת ארצו והצעיד אותה לזכיה ביורו 2016, וקודם לכן עבד בנבחרת יוון. מדוע בחרו בו היוונים? כי היו לו שתי קדנציות באא"ק אתונה ועוד תקופה מוצלחת בפאוק סלוניקי, והוא הכיר לעומק את הזירה המקומית. לעומת זאת, ההימור הקודם של ההתאחדות הפולנית על פאולו סוזה, פורטוגלי אף הוא, היה הזוי באופן קיצוני, התקבל בספקנות גדולה ונגמר רע מאוד מכל הבחינות – סוזה גם נכשל מקצועית, וגם ברח כאשר הציעו לו חוזה בפלמנגו כי לא היתה לו מחוייבות רגשית כלשהי למעסיקיו.
טדסקו לא עונה על שתי ההגדרות האלה כלל. אין לו ניסיון בעבודה עם נבחרות ובאופן כללי הקריירה שלו על הקווים עדיין קצרה מאוד – הרי הוא רק בן 37, ועל כן מדובר במאמן הצעיר ביותר בעולם של נבחרת כלשהי כיום. מה הוא עשה אחרי החודשים המופלאים באוואה? הקדציה בשאלקה החלה ברגל ימין, אבל בעונת 2018/19 נקלע המועדון למשבר עמוק מאוד בתחתית, והמאמן פוטר במרץ אחרי שאיבד את העשתונות ואת חדר ההלבשה.
הוא המשיך למינוי מפתיע בספרטק מוסקבה בסתיו 2019, שם התחבר מצוין לאוהדים בזכות התשוקה ששידר על הספסל, אבל על הדרך הסתכסך עם גורמים רבים בהנהלה ובתקשורת. הקבוצה סבלה מחוסר יציבות קיצוני, הגרמני לא ידע להתמודד עם הלחץ וכבר בדצמבר 2020 הודיע מראש כי יעזוב בתום העונה – תוך שהוא הופך את החודשים האחרונים למסע פרידה ארוך מדי. לבסוף, בדצמבר 2021 הוא הוזעק ללייפציג כאשר ג'סי מארש פוטר, זכה איתה בגביע הגרמני, אבל נתפס לאורך כל הקדנציה כאאוטסיידר שלא ממש התחבר לתרבות הניהולית של המועדון, ומעטים הצטערו כאשר הוא הועזב בתום שבעה חודשים בלבד בתפקיד.
ללא ידע מינימלי במנטליות ובמסורת הבלגית
זה פועלו של טדסקו עד עכשיו, והוא בהחלט לא רע. הוא מעורב – עם הצלחות וכשלונות – כיאה לחניך מצטיין של קורס מאמנים, ללא רקע מוקדם ככדורגלן. השאיפה להמשיך לאמן בבונדסליגה או להתנסות בפרמייר-ליג, אותה השמיע באוזני אנשי ברוז', היתה הגיונית וריאלית ביותר, אבל נבחרת בלגיה? הוא מעולם לא התנסה בניהול כוכבים ברמתו של קווין דה בראונה ואין לו קשר קלוש למדינה. טדסקו לא מדבר הולנדית, ולא יודע גם צרפתית. הוא לא הכיר אף שחקן בלגי, התעניין בליגה הבלגית רק כאשר בחנו בשאלקה ובלייפציג אפשרויות רכש ממנה, ואין לו ידע מינימלי במנטליות, תרבות והיסטוריה של הכדורגל הבלגי.
כדי להבין עד כמה המצב הזוי, די לשמוע את התשובה המטורפת שהעניק טדסקו דיבר על שיתוף הפעולה עם המנהל הספורטיבי של ההתאחדות פרנקי ורקאוטרן. מדובר באחד מגדולי השחקנים של בלגיה בכל הזמנים, כוכב העל שהגדיר את אנדרלכט בשנות ה-80 ובהמשך היה גם מאמן דומיננטי מאוד וזכה באליפויות עם אנדרלכט ועם גנק.
"האם אתה מכיר את ורקאוטרן?" שאל אותו עיתונאי בלגי בראיון הראשון שלו כמאמן הנבחרת. "שמעתי עליו כי הוא אימן ברוסיה. הוא עבד בסמארה", השיב טדסקו. ורקאוטרן אכן בילה תקופה קצרה בסמארה בליגה הרוסית השניה, אבל טדסקו מכיר רק את זה. באותה מידה, אפשר היה להכריז: "אני מכיר את תיירי הנרי בזכות התקופה שלו בקנדה, הוא אימן את מונטריאול". ספק אם אדם שיגיד זאת רשאי לאמן את נבחרת צרפת.
הנרי לא נספר, בוס נתפס כהתקפי מדי
אפרופו הנרי, שעבד כעוזרו של מרטינס בשני המונדיאלים האחרונים – הוא חלם לרשת את הבוס. יחסיו עם רומלו לוקאקו קרובים מאוד, וחלוץ אינטר עשה את המקסימום כדי לקדם את מועמדותו, אבל בהתאחדות סברו כי אין לצרפתי כישורים נדרשים. הוא גם לא הגיש קורות חיים במייל מסודר, כפי שדרשו באופן ביזארי למדי במטה שהיה אחראי על הבחירה. עיתונאים יודעים לספר כי יורגן קלינסמן דווקא שלח את המסמכים הנדרשים, אבל איחר את המועד. במסגרת הפארסה הזו, נשאלו המועמדים הסופיים שאלות בסיסיות כגון: "מה השתבש במונדיאל לדעתך?", וגם "כיצד נבחרת בלגיה אמורה לשחק?".
כאשר מפנימים את רמת "המקצועיות" הזו, קל יותר להבין מדוע נבחר בזמנו מרטינס ללא רקע מתאים – והספרדי אכן פגע קשות בסיכוייו של דור הזהב למצות את הפוטנציאל. הוא פשוט מצטיין ביחסי ציבור ובנאומים כריזמטיים – וזה בדיוק מה שקרה גם הפעם, עם תוצאה אבסורדית עוד יותר. המועמד שנחשב למוביל לאורך כל הדרך היה פטר בוס, ולזכותו ייאמר כי הוא כהולנדי הוא מכיר היטב את המנטליות של המדינה השכנה, דובר כמובן הולנדית כשפת אם, יש לו נסיון עשיר הרבה יותר בטיפול בחדרי הלבשה עמוסי אגו אחרי שעבד באיאקס, דורטמונד, לברקוזן וליון, ובנוסף הוא שיחק בעצמו בנבחרת הולנד, כולל בסגל ליורו 92 – וזה גם נסיון חיוני בהחלט.
בוס לא היה האופציה המושלמת, אבל הוא עדיף פי מיליון על גרמני בן 37. ההולנדי שיחגוג השנה יום הולדת 60 נפסל בסופו של דבר בגלל תדמיתו כמאמן התקפי ולא מאוזן, אשר קבוצותיו נוטות לספוג שערים רבים מדי. זה נכון, אגב, גם לגבי טדסקו – אלא שהוא סיפר בראיונות עד כמה חשוב לו לשמור על רשת נקיה, וזה הספיק כדי לקבל עדיפות.
הכוכבים כלל לא הכירו את שמו
התגובות למינוי היו מגוונות, ובלטה במיוחד ההערה של טובי אלדרוויירלד. "אני לא מכיר אותו", הודה הבלם הוותיק, שהדגיש אחרי המונדיאל כי בכוונתו להמשיך בנבחרת. "זה בסדר, לא כולם עוקבים אחרי הכדורגל בגרמניה וברוסיה", אמר המאמן, אבל המצב הזה גרוטסקי. מאמן לא מוכר יכול להגיע למועדון מסוים, אבל לא ייתכן כי כוכבי הנבחרת לא יכירו כלל את הזר שמונחת כדי להדריך אותם. אין בכך שום הגיון, ולא תהיה לו סמכות מהרגע הראשון. אולי לא מפתיע לאור זאת כי אלדרוויירלד שינה את דעתו אחרי שניהל "שיחות" עם טדסקו, ובתחילת החודש הודיע על פרישה מהמדים הלאומיים.
לסגל הראשון שלו לא זימן הגרמני את אקסל ויטסל שנדהם מההחלטה, וגם ליאנדר דנדונקר נותר בחוץ באופן מפתיע. המאמן החדש הבטיח ללמוד את החומר במהירות, להכיר את השחקנים ולקבל החלטות מקצועיות בלי להתחשב בגיל, אבל הקפיד גם להנמיך ציפיות, וקבע כי ההעפלה לאליפות אירופה מהבית שכולל את שבדיה ואת אוסטריה תהיה "משימה קשה ומאתגרת". אז הערב (22:45, ספורט1) הוא יוצא לדרך בשטוקהולם, מול הנבחרת אליה זומן זלאטן איברהימוביץ' המבוגר ממנו ב-4 שנים, ואוהדי השדים האדומים חוששים. רובם לא סבלו את מרטינס וחשבו שגרוע יותר מהמונדיאל האחרון לא יכול להיות, אבל אולי זו היתה מחשבה אופטימית מדי.
מצד שני, לא נספיד את טדסקו מוקדם מדי – הרי איש גם לא חשב שיש לו סיכוי להציל את אווה מירידה לליגה השלישית.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
