היה עשר: כיצד צריך לזכור את הקריירה של מסוט אוזיל?

בהודעת הפרישה שפירסם ביום רביעי, הודה מסוט אוזיל לכל המועדונים בהם שיחק, אך לא הזכיר אפילו בחצי מילה את נבחרת גרמניה. המסר היה חד וברור – הוא לא מרגיש שייך ומעוניין לשדר את העלבון שלו קבל עם ועדה. אפשר להתווכח, כמובן, לגבי מידת צדקתן של תחושות אלה, אבל הדרך בה בחר להעביר אותן מבהירה מדוע נהרסה תדמיתו של הקשר בשנים האחרונות.

יש לא מעט אוהדים שסיננו "הגיע הזמן" כאשר שמעו כי תלה את הנעליים, והם רואים בו סוג של פלופ – תופעה לא פחות ממדהימה לאור כשרונו הנדיר של אוזיל ורשימה ההישגים המכובדת שלו. חבריו למרכז המגרש בזכייה במונדיאל 2014 נמצאים בקונצנזוס מוחלט – מי יגיד מילה רעה על בסטיאן שוויינשטייגר, טוני קרוס, סמי חדירה או תומאס מולר? אוזיל, שתרם לא פחות מהם לנבחרת האדירה שנבנתה בהדרכתו של יוגי לב, הפך תודעתית לדמות שולית ושנויה במחלוקת.

ויש בזה היבטים טרגיים, כי לא כל האשמה נופלת עליו. הבחירה להזדהות עם הדיקטטור הטורקי ארדואן, לסייע לו ביחסי ציבור, להזמינו כאורח כבוד לחתונה ולהצטלם איתו לפני מונדיאל 2018 תוך הגדרתו כ"נשיא שלי" בדיוק כאשר המתח הדיפלומטי בין גרמניה לטורקיה היה בשיאו היתה אומללה באופן קיצוני, וזאת בלשון המעטה. מעשה מתריס מסוג זה שולל מאוזיל את הזכות לשלוף את קלף הגזענות ולהתמסכן, כפי שעשה. הגישה הזו אף פגעה באמינותו כאשר התמקד במחאה פוליטית מוצדקת, דהיינו הפשעים שמבצע המשטר הסיני כלפי המיעוט המוסלמי במדינה. על הקול האמיץ הזה שילם אוזיל מחיר יקר בתוך ארסנל, והמועדון הרשה לעצמו להתנהל כלפיך כך בין היתר בגלל שהוא הפך את עצמו לגורם פוליטי פסול במובנים אחרים.

עוד בכדורגל עולמי

סירב לטוטנהאם, חתם בליגה החמישית: שוער אנגליה לשעבר חזר מפרישה
אופ"א פתחה בחקירה רשמית של פרשת השחיתות בברצלונה
מונדיאל קטן, איום גדול? השאלות סביב אירוח ישראל בגביע העולם לנוער באינדונזיה

זה מצער, כי ב-2017 סיפר אוזיל בראיון ל'דיילי מייל': "אני כדורגלן ולא פוליטיקאי. אני רוצה לראות את עצמי ככדורגלן. אנשים מעריכים אותי בגלל היכולת שלי על המגרש. זו הסיבה בגללה הם מעריצים אותי, ואני מודה להם על כך. ואני בכלל לא פוליטיקאי". לאחר מכן, העסק התדרדר, כי אוזיל לא הבין את ההבדל המהותי בין הבעת עמדה מוסרית בעד זכויות אדם (לגיטימית ומבורכת ביותר גם מצד ספורטאים שאינם פוליטיקאים) לבין תמיכה גלויה בדיקטטור רצחני ממדינה זרה (לא לגיטימית, בוודאי מצד ספורטאי שמגדיר את עצמו כ"לא פוליטיקאי").

בשורה התחתונה, השערורייה הזו היא חלק אינטגרלי ממורשתו, אבל לרגל פרישתו חשוב לשים אותה בצד, ולהתמקד בקריירה של אוזיל ככדורגלן נטו – כי הוא היה, ללא צל של ספק, אחד הגדולים בדורו בכל הקשור לראיית המשחק, הבנת המשחק, יכולת מסירה וחוסר אנוכיות. לא במקרה הרזומה שלו כולל 262 בישולים בכל המסגרות. לא במקרה הדגיש כריסטיאנו רונאלדו במהלך השנים המשותפות שלהם בריאל מדריד: "אוזיל עזר לי להפוך לחלוץ הטוב בעולם". תעזבו את רעשי הרקע ואת שפת הגוף הבעייתית לכאורה – בואו נדבר על גאונותו של הנער שנולד בשכונת מהגרים בגלזנקירשן והגיע לפסגה בזכות גאונותו.

בילדותו לא התקבל אוזיל לאקדמיות של המועדונים המובילים, כולל שאלקה, משיקולים גזעניים לטענתו, וסלל את דרכו לקבוצה המובילה בעירו רק כאשר היה בן 16. תוך שנה, הוא כבר השתייך לסגל הראשון, הוגדר כעילוי, אבל לא סלח על הדחיה הראשונית, הסתכסך עם ההנהלה במשא ומתן על חוזה חדש, ועזב בטונים צורמים לברמן בחלון ההעברות בינואר 2008.

הירוקים מהצפון היו אז כוח דומיננטי מאוד בצמרת, עם סגנון התקפי מובהק של המאמן תומאס שאף, ואוזיל קיבל חופש מוחלט לבטא את כישוריו הייחודיים על המגרש. במהלך עונת 2008/09 עדיין היו ספקות לגבי בשלותו לרשת את דייגו כפליימייקר המוביל, אבל הן הוסרו כאשר הברזילאי נמכר ליובנטוס. באותו קיץ, היה אוזיל הכוכב הראשי של נבחרת גרמניה עד גיל 21 בדרכה לזכיה באליפות אירופה, בסגל אדיר שכלל גם את מנואל נוייר, מאטס הומלס, ג'רום בואטנג וסמי חדירה. מעמדו השתדרג, ובעונת 2009/10 הוא כבר היה כוכב על בבונדסליגה ומלך הבישולים שלה.

לכן, למונדיאל בדרום אפריקה כבר הגיע אוזיל כבאנקר בהרכב של לב, וכמוציא לפועל של התוכנית הטקטית – מעבר מהיר מאוד מהגנה להתקפה. כעושה משחק נייד מאוד, אוזיל ידע למצוא את השטחים המתים הן עבור עצמו והן עבור חבריו – וזה הפך אותו לנשק קטלני גם כאשר קבוצותיו שלטו במרכז המגרש כפי שקרה לרוב בברמן, והן כאשר הדגש היה על מתפרצות כמו בנבחרת. הוא היה הגיבור המרכזי כאשר הגרמנים הביסו 1:4 את אנגליה בשמינית הגמר ו-0:4 את ארגנטינה ברבע הגמר. בכל קרב נרשם לזכותו בישול אחד, אבל התרומה הכוללת היתה עצומה – ואוזיל הגדיר במידה לא מבוטלת את הסגנון של לב לשנים.

יהיה מגוחך לדבר על חוסר הערכה כלפיו בתקופה זו, כי האוהדים בחרו בו לשחקן המצטיין של הנבחרת 5 פעמים תוך 6 שנים – ב-2011, 2012, 2013, 2015 ו-2016. באופ"א בחרו בו לנבחרת המצטיינים של יורו 2012, וגם כאשר דהרו הגרמנים למדליות הזהב בגביע העולם בברזיל היה לו חלק אינטגרלי ביותר בהישג – גם אם קרוס, שוויינשטייגר ומולר בלטו יותר. "זה הרגע הכי מאושר בחיי", אמר אוזיל עם מדליית הזהב על צווארו. מי יכול היה לדמיין אז שהסיפור יסתיים במפלה כה גדולה בחלוף 4 שנים בלבד, והוא ייעצר על 92 הופעות בינלאומיות למרות שכישוריו הצדיקו הרבה יותר?

אלה שטוענים כי אוזיל לא ידע לעשות הגנה מוזמנים לצפות בהשתלבותו הפנטסטית בלחץ ללא כדור בשני המונדיאלים הראשונים שלו ובשתי אליפויות אירופה. חשוב גם לזכור ששחקנים עצלנים לעולם לא יקבלו אשראי אצל ז'וזה מוריניו. אוזיל הוחתם בריאל מדריד בקיץ בו הגיע המיוחד הפורטוגלי לסנטיאגו ברנבאו, וביחד עם חוו 3 עונות עמוסות בחוויות.

כבר בעונתו הראשונה בליגה הספרדית, הוכתר אוזיל למלך הבישולים עם 19 אסיסטים – אחד יותר מליאו מסי. הוא שיחזר את המאזן הזה בדיוק גם ב-2011/12, וניצב בפסגה ביחד עם הפרעוש, כאשר ריאל זכתה באליפות על חשבון בארסה בעונתו האחרונה של פפ גווארדיולה בקאמפ נואו, וכבשה 121 שערים. הוא היה סגן מלך השערים עם 15 אסיסטים בעונתו האחרונה בריאל, כאשר רק אנדרס אינייסטה הקדים אותו. בסך הכל, מדובר ב-53 בישולים בליגה ב-3 עונות.

התנועה האלגנטית והיכולת לשלוח כדורים מתוכחמים בדיוק למשבצת הנכונה בדיוק של מילימטר איפיינו את הגרמני, הפכו אותו לכוכב על, וגם היום – בחלוף יותר מעשור – קל להיזכר באופוריה שאחזה באוהדי ארסנל כאשר התותחנים רכשו אותו בקיץ 2013 תמורת 50 מיליון יורו. הציפיות היו גבוהות במיוחד, ולכן העמידה בהן מאתגרת ביותר. מכיוון שלאוזיל מעולם לא היה כושר מנהיגות – וזו התכונה שחסרה יותר מכל בארסנל בשנותיו במועדון – המשימה הפכה לקשה שבעתיים. הנטיה של אוהדי ארסנל להפגין ציניות ומרירות ולהתמקד בהיבטים השליליים כלל לא עזרה, ובסופו של דבר הקדנציה הזו הסתיימה באכזבה, אבל היו גם רגעי קסם רבים לאורך הדרך.

בעונת 2015/16 היה אוזיל מלך הבישולים בפרמיירליג עם 19 אסיסטים, בעיקר בחלק הראשון של העונה בה הפגין יכולת עילאית – וכך זכה בכבוד מבחינה סטטיסטית בכל הליגות הבכירות בהן שיחק. כושרו התדרדר לקראת סיום העונה ההיא, בה היתה לארסנל הזדמנות אמיתית לקטוע את הבצורת ללא אליפות – הרי היא סיימה לפני כל קבוצות הצמרת בטבלה, אלא שלסטר הקדימה אותה בפער ניכר. מאידך, כבר בעונתו הראשונה בלונדון זכה אוזיל בגביע האנגלי – התואר הראשון של התותחנים מזה 9 שנים. גביעים נוספים הונפו גם ב-2015 וב-2017.

את הזכייה ב-2020 סופרים אמנם גם כן לזכותו, אבל אוזיל כבר לא היה חלק אמיתי מהסגל אז. זה נגמר בטונים צורמים, ואפשר להתמקד בזה, אבל עדיף לזכור את מעשי האמנות שהיה שותף להם – לא רק השער המיתולוגי מול לודוגורץ, אלא בעיקר במבצעים קבוצתיים, כאשר אוזיל היה קודם כל שחקן שעזר לסובבים אותו להיות טובים יותר – כאשר המוזה נחה עליו. אם צריך לבחור את האקורד הנפלא ביותר במהלך הקדנציה שלו בארסנל, אולי כדאי להיזכר במהלך המושלם הזה שנגמר בשער של פייר-אמריק אובמיאנג.

זה היה אוזיל. "בשיאו, מסוט היה אחד השחקנים הטובים בעולם. הוא עזר להגדיר את הנבחרת במשך קרוב לעשור", אמר האנסי פליק, ששימש כעוזרו של לב עד 2014. "כל מי שמבין כדורגל יזכור אותך כשחקן יוצא דופן", אמר פרנק ריברי. ולמרות כל הבעיות הנלוות, כך באמת כדאי לזכור את הקריירה שלו.