לשם שינוי נתחיל במשהו אופטימי. התיקו המטורף של אנדורה בפרישטינה אתמול קיזז את התיקו של ישראל מול קוסובו במוצ"ש. כלומר, אם אנחנו בנינו על 3 נקודות בשבוע הזה, קוסובו בנתה על 4. גם היא וגם ישראל יצאו עם מינוס 2 בתכנון. רומניה שבנתה על 6, השיגה 6 (בהפרש שערים די דחוק), אבל יש לה כרגע יתרון על שתי יריבותיה העיקריות והיא תפגוש את ישראל רק בעונה הבאה, שזה דוחה לנו את הקץ.
ישראל תפגוש ביוני את בלארוס במדינה נייטרלית ובלי קהל ביתי, ותארח את אנדורה בבית. אם היא תשתפר דרמטית, היא אמורה לקחת 6 נקודות – אחרת בוודאות הלך היורו – ופתאום המקום החמישי היום יהיה מקום 2-3 בסוף החלון הבא. והכל ייקבע בעונה הבאה. עד אז יש ליוסי בניון ואלון חזן המון עבודה. קודם כל על עצמם ואחר כך בנבחרת. כרגע, נבחרת ישראל לא מסוגלת לנצח את גם סן מרינו, לא רק את אנדורה.
בסיכום שני המשחקים אפשר לומר: האורוות נוקו, אבל הסוסים התייבשו. אלון חזן סיפר שישן טוב בלילה הראשון אחרי שדאבור פרש. אף אחד לא שאל אותו איך הוא ישן אחרי שאצילי פרש, אבל אני מניח שגם טוב. שניהם היו עושים רעש סביב הנבחרת ואולי מבריחים קהל, אבל יתכן והם היו מביאים עוד 2 נקודות, ועוד לא דיברנו על סבע, ואבו פאני ודין דוד, ואחד, כן, ערן זהבי.
איך אמרו אוהדים אחרי התיקו מול קוסובו: "ערן זהבי לא צריך לקבל חדר לבד, הוא צריך לקבל קומה משלו". הם אולי מפריזים אבל אפשר מיד לומר: הפסדנו משחקים כמו בשווייץ בעבר, קיבלנו בראש, יצאנו מבואסים משערים קלים, ממש כמו אתמול, אבל עם זהבי לפחות השבנו באש.
המשחק של ישראל אתמול היה חלש על גבול המתמיה. זה מה שאנחנו מסוגלים? הקצב, התנועה, המעבר, הדיוק, האחריות, הסגירה, הציוות, עקרונות המשחק. אפשר להמשיך ולתת פה מושגי יסוד, כי ישראל לא משתפרת בשום תחום שהיא הייתה בו לא טובה, המצב רק מחמיר.
סגירות איומות של מגינים – אחד שמשחק בדינמו מוסקבה ואחד מאוסטריה וינה, הם אפילו לא משחקים בארץ – איחור ביציאה של בלם. שחקן ההגנה הסביר היחיד הוא בכלל פורטוגלי, לא קיבל פה את החינוך הספורטיבי שלו. אין בישראל שחקני הגנה. פעם היו. פעם מגן היה הופך לבלם או להיפך. היום כל שחקן כנף בלי מספרים מוסט להיות מגן, ובגיל 25 לא מתחילים לקבל יסודות הגנה, גם לא בגיל 15.
לא כוחות: נבחרת ישראל הובסה 3:0 על ידי שוויץ בז'נבה
אלון חזן: "עוד לא התיישבנו על הכסא וכבר ספגנו פעמיים"
עוד בבית ט': רק תיקו לקוסובו נגד אנדורה, רומניה ניצחה את בלארוס
יוסי בניון עבר עשרות אלפי קילומטר בכדורגל, כשחקן בנבחרת וכליגיונר בקבוצות מפוארות. אין שום ויכוח שכאשר בוחרים מנהל מקצועי ישראלי, יוסי בניון בשקט יכול להיבחר שוב. אלון חזן מבין כדורגל ברמות גבוהות. יודע לנתח מה צריך ומה לא צריך לעשות במשחק. יודע מה מותר ומה אסור. הוא אימן נבחרות, מהנערים ומעלה, עמד מאות פעמים בהמנון לפני משחק.
אבל אי אפשר לשחק כדורגל ברמות האלה בלי שחקנים, אי אפשר לשים את המעמסה על שני דריבליסטים שצריכים לדרבל את עצמם לדעת 70 מטר מהשער, על בלם בלי ברכיים שאין לידו שום בלם שיסייע לו, על שני מגינים שלא עושים הגנה או גרוע מזה: לא יודעים לעשות הגנה.
אי אפשר לקבל החלטה שמנקים את המתיחות ערבים-יהודים, מנקים את רעש שדולת הנשים, לא מזמינים את מי שעושה שכונה וגם לא את מי שרוצה חדר לבד, בוודאי אם גם היום הוא השחקן הטוב ביותר בישראל. אי אפשר לקבל החלטה שעושים בנבחרת שקט, כי בסוף מקבלים אווירה של בית קברות.
השחקנים אתמול היו חיוורים, לא היה שם מי שיוביל אותם, שיכניס בהם רוח קרב. אי אפשר לנתק את הנבחרת ממה שקורה ברחובות, יכול להיות שגם זה השפיע. מספרים שאפילו ביחידות צבאיות יש ויכוחים ועימותים שמשבשים את הפעילות, זה מחלחל לכל מקום. מצב הרוח הלאומי בימים האלה משפיע על הכל.
זה השלב שבו צריך לגלות אחריות, לא ללכת עם הראש בקיר. ב-1994 פרש אלי אוחנה מהנבחרת, ב-1995 נערך לו משחק פרידה, ב-1996 בלחץ הקהל והתקשורת התרצה שלמה שרף והחזיר אותו, וזה השתלם. אפילו ניר קלינגר לקח אליפות כשהחזיר את אבי נמני לעניינים, "אבי נמני הוא המלך", זוכרים? לפעמים לוקחים החלטות אמיצות, אבל לא פופולריות, שמייצרות יותר רעש מהרעש שהיה לפני ההחלטה, אז מתקנים את זה. אם לנבחרת אין מנהיגים ולמעשה אין לה שחקנים ברמת התמודדות על יורו, לא רק השתתפות בו – קברניטיה צריכים לעשות מעשה: או להשתמש בכלים הטובים ביותר, או להבין שהם מאבדים את אמון הציבור.
עם רוב הכלים האלה עשתה נבחרת ישראל קמפיין מוצלח בסתיו האחרון. 8 נקודות מתוך 12, עליה לדרג א' בליגת האומות. אי אפשר להתכחש לזה, כל הבילד אפ של הקמפיין הנוכחי הושתת על הקמפיין ההוא. הציבור קנה את השינוי, עכשיו לא. אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, והנבחרת אחרי החלון הנוכחי, היא מה שהקהל רואה וזוכר. כל הקמפיין הזה מושתת על החזרת האמון של הקהל בנבחרת, אבל אין נבחרת, אז אין גם אמון.
אי אפשר לנתק את הנבחרת הלאומית ממה שקורה תחתיה בנבחרות הצעירות. בשבועות האחרונים נפרדה ההתאחדות מיילה חוס, המנהל הטכני ההולנדי של נבחרות הגילאים. את העבודה שלו ראינו בנבחרות הגילאים בשנתיים האחרונות: נבחרת הנוער הגיעה לאליפות אירופה וזכתה במקום השני, הנבחרת הצעירה עלתה לאליפות אירופה.
זה יצר תקווה להמשכיות, לרנסנס. אמרו שההתאחדות נפרדה ממנו כי הוא שהה יותר מדי זמן בחו"ל, יש שטענו כי הוא קיבל הצעה מאופ"א. אתמול התרסקה נבחרת הנוער במשחק פשוט ונבחרת הנערים חטפה שלישייה במחצית הראשונה במשחק מכריע והנבחרת הצעירה עלתה עם חצי הרכב שמשחק בליגה הלאומית. הכל מתחיל מלמטה, וכשישראלים – שבוססו בבוץ הזה – חוזרים לנהל את העניינים, מתחילים להרגיש מיד את התוצאות, גם אם זה צירוף של מקרים.
את דפוסי העבודה בכדורגל הישראלי צריכים לעשות מומחים זרים, כאלה שיקבלו הרבה יותר כסף (כדי שלא יברחו מפה אחרי שנה) מכל אנשי המקצוע הישראלים שעוזרים להם וצריכים ללמוד מהם, אבל בכדורגל הישראלי, עמוס התככים, סידור ג'ובים חשוב יותר מהעבודה עצמה.
שינו זוארץ הוא יו"ר התאחדות אינטליגנטי, שבא מהכדורגל, שמבין כדורגל, עם יוזמות ואסרטיביות נדרשים. הוא צריך להכניס את הידיים לחבית הזפת הזו, ולחלץ ממנו את הכדורגל הישראלי. אין לו ברירה. על הטיקט הזה הוא יושב.
ישאלו אותי בוודאי, לאן הגעת? הכל מתחיל מלמטה, מהבסיס. אנחנו מטפחים ציפיות על סמך חודש טוב של שחקן בחו"ל, לא על סמך 50 כדורגלנים שמשחקים קבוע בקבוצות בחו"ל. צריכה להיות פה אפשרות לבחור מ-8 בלמים ארבעה לסגל, ולא לצאת למשימה עם שני בלמים, בלי מחליפים; לגדל שחקני הגנה, שיעבדו איתם מומחים מחו"ל, שילמדו אותם תנועה בלי כדור גם בהגנה, איך שמים גוף, מתי עושים גליץ' ומתי חוסמים (ראיתם איך בשער הראשון ויטור חוסם את החלוץ שלו, ודסה חולם בסגירה לשחקן הקו השני?); צריך ללמד שחקנים מתי לפתוח הגנה בכדרור (ליד השער, לא שלנו), מתי להוציא רוחב, איך חלוץ מושך בלם ופותח מסדרון; מה עושה קישור אחורי בהתקפת מעבר.
יש פה מושגי יסוד שחסרים לנו. שחקנים יוצאים לחו"ל ושם מגלים הרוכשים שהם קיבלו מוצר פגום מיסודו. לפעמים זה נגמר בפיאסקו, לפעמים מנסים להשתמש במה שיש, ולפעמים משנים להם עמדה לפי היתרונות המועטים שהגיעו איתם.
השורה התחתונה היא עגומה: מה שאנחנו רואים הוא שילוב של כמה תחלואים שנגררים במשך שנים ולא מטופלים: החינוך לספורט, תרבות הספורט, לימוד יסודות, התעסקות מקצועית בלבד ללא רעשי רקע (סוכנים, בעלי קבוצות, חשבונות אישיים), כניעה לבעלי קבוצות בשאלות מהותיות (זרים, מספר קבוצות, קבוצות בת). ושלא תתבלבלו, שני ניצחונות ביוני על נמושות הבית, ואפילו עליה ליורו ואופוריה כללית, לא יפתרו את בעיות הייסוד.
תגידו "שטויות", תן ליהנות ממה שיש. הלוואי והיינו לפחות נהנים. מה ביקשנו, קצת אסקפיזם?
המשחקים הבאים של נבחרת ישראל במוקדמות היורו
16.6, בלארוס – ישראל
19.6, ישראל – אנדורה
9.9, רומניה – ישראל
12.9, ישראל – בלארוס
12.10, ישראל – שוויץ
15.10, קוסובו – ישראל
18.11, ישראל – רומניה
21.11, אנדורה – ישראל
מה דעתך על הכתבה?