ביום שלישי זה קרה. אחרי 22 ניסיונות, אשר הסתיימו לרוב בתבוסות, רשמה פרייבורג ניצחון חוץ ראשון בתולדותיה על באיירן מינכן – והיא עשתה זאת בעיתוי מושלם ברבע גמר הגביע.
למעשה, גם הפעם לא העזו האוהדים לחלום ברצינות על סנסציה. האלופה הגיעה אחרי שרמסה את בורוסיה דורטמונד במשחק העונה בהופעת הבכורה של תומאס טוכל על הקווים והיתה אמורה לדלג ללא בעיות מול היריבה מהיער השחור אותה פירקה באליאנץ ארנה ללא תנאי במשחק הליגה באוקטובר, 0:5. דאיו אופמקאנו העלה את באיירן ליתרון מוקדם וביציעים במינכן ציפו לטיול נוסף, אבל אז הגיע הטיל של ניקלאס הופלר.
זה היה ביצוע מהסרטים – אחד השערים היפים ביותר של העונה בגרמניה, ואף מעבר לכך. הקשר האחורי של פרייבורג היה במקום הנכון כדי לקבל כדור מהרחקה גרועה של אופמקאנו והטיס אותו ממרחק לפינת השער של יאן זומר, ועוד ברגלו השמאלית החלשה. באיירן נכנסה להלם ולא התאוששה ממנו לגמרי עד הסוף, בין היתר בזכות העבודה השקטה והיעילה של הופלר ששרף שטחים וחיסל את התקפותיה. בזמן פציעות, כאשר כולם כבר התכוננו להארכה, בעיטה נוספת שלו, הפעם בימין, פגעה בידו של ג'מאל מוסיאלה ברחבה. לוקאס הולר שלח את הפנדל פנימה – והנה לכם היסטוריה במלוא מובן המילה. "ניסיתי הכל נגד באיירן לאורך השנים, וזה אף פעם לא הלך כאן", אמר המאמן הוותיק כריסטיאן שטרייך לפני ההתמודדות. החיוך הרחב שלו ברגע שבירת הבצורת היה שווה המון.
מבחינה התקפית היה זה משחקו הטוב ביותר בקריירה של הופלר בן ה-33, אבל גם רגע התהילה הגדול הקודם שלו היה נגד באיירן – רק לפני קרוב לעשור. היה זה באוגוסט 2013, במשחקו השני במדי פרייבורג – והראשון באצטדיון הביתי הקומפקטי שלה. הבווארים התארחו בו בתחילת הקדנציה של פפ גווארדיולה עם מאזן מושלם בתום שלושת המחזורים הראשונים. הם היו בדרך לניצחון רביעי כאשר הובילו 0:1 בדקה ה-86, אבל אז הגיח לרחבה הבחור האלמוני כדי להקדים את דאנטה, להכניע את מנואל נוייר ולגנוז נקודות ליגה ראשונות מפפ. ההמולה סביבו היתה רבה ועיתונאים מכל רחבי גרמניה השתוקקו לראיין אותו. הופלר לא חווה הרפתקה כזו מאז – עד שחגג השבוע.
אולי זה מרגיש כמו היסטוריה קצת עתיקה, אבל הרומן של הופלר עם פרייבורג החל עוד זמן רב קודם לכן. הוא היה בן 15 ושיחק בקבוצה זעירה על שפת אגם קונסטנץ הציורי, לא הרחק מהעיירה בה נולד, כאשר סקאוט מהיער השחור איתר אותו והציע לו לחתום באקדמיה. "אני צריך לשאול את ההורים", אמר ניקולאס, ואימו סירבה להאמין שזה אמיתי. כל משפחתו מטורפת על כדורגל, אבל הנער מעולם לא נחשב לבעל פוטנציאל להפוך את התחביב למקצוע. זו היתה הפתעה מופלאה ואביו היה מאושר במיוחד, כאוהד פרייבורג מושבע. אצל הבן, זו היתה הקבוצה השניה, כי אהבתו היתה נתונה לבאיירן מאז שהוא זוכר את עצמו. גם היום הוא לא הפסיק לתמוך בבווארים: "אם אנחנו לא זוכים באליפות, אז אין לי התנגדות שהיא תהיה של באיירן. אני תמיד מעודד אותה בליגת האלופות", סיפר.
אז הופלר יצא לדרך ובאותה תקופה קיווה כי באיירן תשים אליו לב מתישהו – אבל בעיקר מצא בית חם ויציב בפרייבורג. מאמנו בקבוצות הצעירות היה שטרייך וביחד הם חוו הצלחה מסחררת עם זכיה באליפות ובגביע עם הקבוצה עד גיל 19 ב-2009. ניקולאס תופקד אז בעמדה קדמית יותר, וכבש כמעט בכל סיבוב במסגרת הגביע בדרך אל הגמר בו גברה פרייבורג בפנדלים על דורטמונד של מריו גצה.
ההישגים קידמו אותו לקבוצת המילואים בליגה הרביעית, אבל ההתקדמות היתה מעט איטית מהצפוי וכאשר יצא להשאלה בארצגבירגה אווה מהליגה השניה ב-2011 לא היה הקשר בטוח שבמועדון ירצו לקבל אותו בחזרה. נדרשו שנתיים במזרח גרמניה על מנת לשכנע את שטרייך – שתפס פיקוד בקבוצה הבכירה עוד ב-2010 – שזה ישתלם. מאז אי אפשר להפריד ביניהם. אחרי שהתאקלם בהדרגה לחיים בבונדסליגה, הוא הפך לבאנקר במרכז המגרש וליד ימינו של הבוס. הופלר לא בולט עבור צופה ממוצע, אבל ההבנה הטקטית שלו מצוינת, הסיבולת מרשימה, והאופי מושלם כדי להפוך למנהיג השקט והדומיננטי.
האם אפשר היה לשאוף למעבר למועדון מתוקשר יותר? אולי, אבל באיירן מעולם לא התקשרה כמובן וכל היתר לא ממש סיקרנו אותו. את פרייבורג ושטרייך הוא לא מוכן להחליף בשום קבוצה אחרת וגם ירידה טראומטית לליגה השניה ב-2015 לא גרמה לו לחפש אלטרנטיבות. בדיוק להיפך – הוא ניצל אותה כדי לשדרג את מעמדו בתוך המועדון, וחזר לבונדסליגה טוב יותר ומחושל יותר. כבר אז הוא הצהיר כי יהיה מוכן לבלות את כל הקריירה בפרייבורג, ונותר נאמן למילתו. הוא בנה את ביתו סמוך לאצטדיון, הקים משפחה ועם 5 ילדים קטנים רק המחשבה על מעבר לעיר אחרת נשמעת מופרכת לחלוטין.
"פרייבורג היא מקור החיים הטובים עבורי. יש כאן כל כך הרבה אנשים שאוהבים את המועדון והם כמו משפח עבורי. זה גורם לי לרצות ללכת לאימונים בכל יום. בנוסף, התקשורת כאן ידידותית מאוד ואין לחץ מיותר. אפשר לעשות את העבודה בשקט תעשייתי ולנסות להשתפר. נאמנות למועדון היא משהו מיוחד בכדורגל המודרני ואני גאה בה מאוד", הוא אומר. כאשר הוארך חוזהו פעם נוספת בשלהי 2022, הכריז המנהל הספורטיבי יוכן זאייר: "ניקולאס הוא אבן יסוד במועדון. הקריירה והמנטליות שלו מסמלות את הדרך של פרייבורג".
אפשר להגיד שהוא שחקן משעמם. הוא מצטיין בעמדה קצת משעממת במועדון שמוערך מאוד בגרמניה, אבל לא זוכה לתשומת הלב הראויה מחוץ לגבולות המדינה. אין לו סיפורים צבעוניים מיוחדים, כי הוא פשוט "הלוחם המושלם" כהגדרתו של שטרייך – נאבק על כל כדור ומנווט את הקבוצה מאחור בלי לנסות לעשות רושם על אף אחד. אם מחפשים משהו יוצא דופן, אפשר להיזכר בערב העגום ב-10 בנומבר 2018, כאשר ערך הופלר את משחקו ה-100 בבונדסליגה ביום הנישואין וקיווה לחגוג את התאריך כמו שצריך אחרי ניצחון ביתי על מיינץ. במקום זאת, הוא היה אשם בספיגת שער, גרם להפסד ולקראת סיום גם קרע רצועה בברכו והובהל לבית החולים במקום לסעוד בארוחה רומנטית. במבט לאחור, גם זה לא ממש דרמטי, במיוחד כי הוא התאושש מהר מהצפוי, לא נפצע מאז כלל וסופר כיום כבר 225 הופעות בבונדסליגה.
אז הופלר משעמם, אבל הוא גם מודל לחיקוי. שחקנים כמוהו הם הלב והנשמה של הכדורגל האמיתי. הוא תורם המון, ומחוייב לקהילה גם מחוץ למגרש, בין היתר בזכות פעילותו הענפה בעמותה שנלחמת להגנת ילדים מפני התעללות מינית. הוא הקדיש את כל הקריירה למועדון הכי מסודר, יציב וצנוע בגרמניה, בו מפיק שטרייך תוצאות מופלאות ביחס לתקציב. בשנתיים האחרונות, פרייבורג כבר נושמת אוויר פסגות והיעדים שודרגו.
אשתקד פרייבורג כמעט זכתה בתואר הראשון בתולדותיה כאשר הפסידה ללייפציג בגמר הגביע והחמיצה בפוטו פיניש העפלה לליגת האלופות. העונה, בזכות הניצחון על באיירן, היא שוב קרובה מאוד לתואר ותנסה לא לפספס את ההנפה הפעם. בליגה, היא שוב חולמת על ליגת האלופות, מדורגת רביעית כאשר נותרו שמונה מחזורים לסיום. כל נקודה קריטית, והגורל זימן לה מפגש נוסף מול באיירן בשבת – הפעם בביתה. הופלר יחזיק לאלופה אצבעות מול מנצ'סטר סיטי ביום שלישי וגם מאחל לה להמשיך ברצף האליפויות, אבל ישמח מאוד להכות בה פעם נוספת. השבוע הזה כבר שייך לו ללא עוררין. הוא יכול רק להפוך אותו לחלומי אפילו יותר.
מה דעתך על הכתבה?