רק לפני שנה וחצי פייר-אמריק אובמיאנג עדיין היה שחקן ארסנל. הרבה דברים קרו מאז במה שהפך לאחת הסאגות המוזרות ביותר שידע הכדורגל האירופי, והערב (22:00, ספורט1) יש לו סיכוי לפתוח סוף כל סוף בהרכב צ'לסי דווקא באיצטדיונם של התותחנים. אם אתם מתקשים להיזכר בפעם הקודמת בה זה קרה לו בליגה, הרי שמדובר במפגש הראשון של הכחולים מול ארסנל העונה, בתחילת נובמבר לפני פגרת המונדיאל.
ואולי העסק הפך לפארסה של ממש בחודשים האחרונים, אבל דמיינו לעצמכם את התסריט הבא – אובמיאנג יכבוש, אולי אפילו צמד או שלושער, ויהיה זה שינעץ את המסמר האחרון בארון בו ייקברו תקוות האליפות של ארסנל, יהי זכרן ברוך. נשמע הזוי? אין ספק, אבל כמעט כל דבר שקשור לצרפתי-גאבוני בתקופה זו הזוי, ולכן דווקא האפשרויות הכי אבסורדיות יכולות להפוך למציאות.
כי הרי מה יש לנו כאן? צ'לסי הפכה לבדיחה של ממש בשנת 2023, כי היא לא מסוגלת לשים את הכדור ברשת אחרי שהשקיעה סכומי כסף לא שפויים בחלון ההעברות בינואר. היא כבשה פעם אחת בלבד ב-7 המשחקים האחרונים בכל המסגרות, ואפילו האוהדים שלה מתייחסים למצב בציניות ובהומור שחור. חלוץ מרכזי טבעי דרוש לה כמו אוויר לנשימה, ויש לה חלוץ מרכזי טבעי שהיא לא מוכנה להשתמש בו.
אובמיאנג, ששותף במחצית השניה בהפסד לברנטפורד במחזור האחרון, סיכן את השער יותר מכל חבריו, והמאמן הזמני פרנק למפארד העיד: "הוא מספר 9 שהיה חסר לנו". אכן, זה הסקורר שהבקיע 11 שערים ב-17 משחקי ליגה בלבד במדי ברצלונה בעונה שעברה וסייע לבלאוגרנה לפרק לחתיכות את ריאל מדריד בקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו. אז למה הוא לא משחק?
אובמיאנג הגיע לצ'לסי ב-31 באוגוסט, כפתרון של הרגע האחרון במסגרת מאבקי הכוח בין המאמן תומאס טוכל לבעלים החדש טוד בולי, שהפכו באותו שלב למכוערים למדי. אחרי שעסקת השאלתו של רומלו לוקאקו לאינטר הושלמה, ביקש המאמן הגרמני להחתים חלוץ מרכזי חדש, וסימן את אובמיאנג מטעמים מובנים לגמרי. לכושרו בקטלוניה היתה השפעה, אבל השיקול המרכזי היה ההיכרות המוקדמת בין השניים. טוכל הדריך את אובמיאנג בבורוסיה דורטמונד, וההערכה ההדדית היתה גבוהה. המאמן ידע מה הוא עשוי לקבל, והשחקן השתוקק אף הוא לחדש את שיתוף הפעולה המוצלח. בשתי העונות עם הבוס במדים הצהובים-שחורים, הפציץ אובמיאנג 79 שערים בכל המסגרות, והיתה זו התקופה הפוריה בחייו.
ברצלונה היתה מאושרת לנצל את המצב לטובתה. היא קיבלה את הצרפתי-גאבוני ללא תמורה בינואר שעבר אחרי ששוחרר מארסנל, השתמשה היטב בכישוריו במסגרת מסע השיקום בתחילת הקדנציה של צ'אבי, אבל היתה צריכה לדלל את הסגל על מנת לעמוד בחוקים הכלכליים הנוקשים של הליגה הספרדית. מאחר וההחלטה להחתים את רוברט לבנדובסקי התקבלה זמן רב מראש, והפולני עשה את המקסימום על מנת להגיע לקאמפ נואו, הצטיינותו של אובמיאנג לא הבטיחה לו מקום בסגל, ובארסה שמחה לקבל תמורתו סכום נאה. הכחולים שילמו 12 מיליון יורו, ובהנהלה ידעו לתדרך עיתונאים בעילום שם כי מדובר במחווה מיותרת לטוכל.
המאמן הגרמני הצהיר אז: "אנחנו תלויים בפייר, וזקוקים לו כדי לעמוד ביעדים שלנו. כאשר אובמיאנג בכושר טוב, נהיה בטוחים שנוכל להבקיע בכל משחק". שבוע לאחר מכן, הוא פוטר. המשחק היחיד בו שיחק החלוץ בהדרכתו היה בזאגרב מול דינמו במחזור הפתיחה בליגת האלופות, והוא הסתיים בהפסד 1:0 מביך, אשר נוצל על ידי ההנהלה בכדי להעזיב את המנג'ר שלא התיישר עם הקו המנחה ולא היה תקשורתי מספיק לטעמה.
וכך, מצא את עצמו אובמיאנג במצב אבסורדי. הוא הסכים לעזוב את ברצלונה, בה הרגיש מצוין, רק כדי לעבוד עם טוכל. בלעדיו, לא היתה לו שום סיבה להיות בסטמפורד ברידג' וללבוש מדי היריבה העירונית של ארסנל. על הדרך, התברר שגם לצ'לסי לא היתה סיבה להעסיק אותו – הוא נתפס כירושה מיותרת, ועל כן עשה המועדון הכל על מנת להראות לו עד כמה הוא לא רצוי. אין לדעת מה היתה תרומתו העצמאית של המנג'ר החדש גרהאם פוטר לסוגיה, ואילו הוראות הוא קיבל מלמעלה, אבל הסקורר נדחק הצידה במשחקי הליגה, פתח 4 פעמים בלבד, כבש שער בודד אי שם בתחילת אוקטובר, והקבוצה עשתה את המקסימום על מנת להראות שאפשר להסתדר ללא חלוץ אמיתי כלל – פארסה שהפכה לביזארית עוד יותר כאשר ארמנדו ברויה האלבני קרע רצועות בברכו בדצמבר.
לא כדאי לחפש כאן הגיון, כי אין הגיון של ממש בפעולותיה של צ'לסי בעידן הנוכחי. בליגת האלופות דווקא החליט פוטר לבנות את אובמיאנג בשלב הבתים, והסקורר כבש שערים חשובים מאוד בשני הנצחונות על מילאן – האקסית שלא האמינה בו בנעוריו – כדי לסלול את דרכם של הכחולים לשמינית הגמר. אלא שאז, בצל רצף ההחתמות בינואר, נדרש המועדון להשאיר שחקן אחד מחוץ לרשימה בשלב הנוקאאוט, ופוטר בחר להדיח דווקא את אובמיאנג.
היו לא מעט אופציות רציניות יותר, כמו למשל לנפות את השוער השלישי מרכוס בטינלי ולהשתמש במידת הצורך בשוער מקבוצת המילואים, אבל דווקא הסקורר הכי מנוסה בזירה האירופית נזרק. העיתוי, לקראת המפגשים מול אקסית מיתולוגית נוספת – בורוסיה דורטמונד – רק הפך את הסוגיה לכואבת יותר. "אין כאן שום דבר אישי", אמר פוטר, אבל אובמיאנג הרגיש אחרת, כי לא היה שום רציונל מאחורי הבחירה.
אז אין לו עתיד במועדון, והוא בוחן כבר מזמן את הדרכים החוצה בקיץ הקרוב, כאשר דווקא ברצלונה מסומנת כאופציה המועדפת. אובמיאנג ישמח לשוב לקטלוניה, גם על תקן גיבוי ללבנדובסקי, ובבלאוגרנה יקבלו אותו בזרועות פתוחות ובמחיר מופחת, בתנאי שזה יתאפשר במסגרת המגבלות התקציביות. גם מילאן בתמונה לפי הדיווחים, ובאופן כללי לא יהיה מחסור בפניות לשחקן שהוכיח את עצמו כמעט בכל מקום בו דרך, גם אם אקורד הסיום היה לרוב בעייתי.
אבל בינתיים הוא בצ'לסי, ולמפארד רמז כי ישקול בחיוב לתת לו את הבמה דווקא במגרשה של ארסנל. "הוא כשיר ומוכן. אבחר את ההרכב לפי דרישות המערך ולפי היכולת באימונים", אמר המאמן שחולם על שערי זכות ולא מקבל אותם בינתיים. אל תופתעו לראות אותו על הדשא, ואל תופתעו אם המוטיבציה שלו תהיה בשיא מול המנג'ר שבחר להיפרד ממנו בצורה פרובלמטית.
בדיעבד, איש לא יעז לבקר את מיקל ארטטה על ההחלטה, ועובדה היא כי מרטין אודגור הוא קפטן הרבה יותר מוצלח בהשוואה לאובמיאנג שרשם יותר מדי הפרות משמעת, אבל האוהדים בכל זאת יתקשו לשרוק לו בוז. "הוא היה הכוכב הכי גדול של הקבוצה כשהגעתי. הוא עשה כאן המון. לא משנה מה קרה אחר כך, חייבים להעריך אותו", אמר הקשר תומאס פארטיי, וכולם יחתמו על המילים האלה. במבט לאחור, אפשר להעדיף לראות את הטוב – והגישה של החלוץ היתה חיובית מאוד בתחילת הקדנציה שלו בצד האדום של לונדון.
לא בטוח שהוא רוצה בהצלחתו של ארטטה, אבל לתותחנים כמועדון יש לו פינה חמה בלב, וסביר שהוא היה מעדיף לראות אותם זוכים באליפות על חשבון מנצ'סטר סיטי. אלא שהסיכויים לכך הפכו לקלושים, ודווקא הוא יכול לחסל אותן סופית. הוא לא יהסס לעשות זאת אם יקבל הזדמנות כזו, ואז אפשר יהיה להדפיס את התסריט ולשלוח אותו הישר להוליווד.
