אני לא נוהג לכתוב טורים אישיים, בטח לא על מסוקרים שלי, ניוז-מן חייב לכתוב רק מתוך אובייקטיבות – זו המנטרה, אבל הפרישה של חנן ממן הביאה אותי לחרוג ממנהגי. אתחיל בגילוי נאות, את חנן אני מכיר עוד בתור ילדים ששיחקו במגרש הפלאפל הישן ביקנעם. גם בתור ילד בשכונה כשהכדור היה בסביבה, חנן זכה מיד לתואר "הבן של ברוך" והציפיות היו בשמיים, אך חנן גם אז על המגרש הרעוע לא היה הבולט, ולא בגלל שהוא לא היה הכי טוב, בגלל שהוא היה שקט, צנוע ובעיקר מכבד ועם לב גדול.
תחשבו על זה ותחזרו לגיל 16 – על המגרש בשכונה משחק בן של אגדת כדורגל שמשחק בקבוצות הנערים של הפועל חיפה ונחשב להבטחה גדולה. הייתם מצפים לאבק כוכבים, אך חנן התעקש תמיד להשאיר אותו בכיס. בלי פוזות, בלי התנשאות, כדורגל נטו – מתוך אהבה וים כישרון.
עוד בכדורגל ישראלי
הישאם לאיוס: "קרית שמונה? זה משחק על החיים שלנו"
ב"ש כועסת והמומה: "כתבי האישום הם אפליה שערורייתית"
12 שחקנים לדין בעקבות הקטטה, חיפה שוקלת לבקש לדחות את הדיון
לימים סיקרתי את חנן כשחקן בוגרים, והדבר הכי יפה שגם ככוכב בוגרים חנן נשאר בדיוק כזה – חסר מניירות. לא זה שיצעק ויהפוך שולחנות, אך בו בזמן נחשב למנהיג ולשחקן הכי אהוב בכל חדר הלבשה שהיה. פעמים רבות אומרים על חנן שאם היה לו חצי מהאופי של אביו ברוך הוא היה כנראה השחקן הגדול בדורו. כשאומרים אופי מתכוונים בעיקר להיותו של ברוך "מניאק" במובן הכי טוב של המילה, וחנן, חנן פשוט לא יודע להיות כזה.
מהצד השני, הצד בו אני נמצא מבחינת האמונה בכל מה שקשור לחנן, יהיו את אלה שיגידו שדווקא השקט של ממן, העובדה שאף פעם לא גנב את ההצגה, אלא התעקש להיות חלק ממנה והרצון של שחקנים סביבו לגרום לו להיות יותר טוב בשל אמונה בו, הביאה אותו לרשום את אחת הקריירות היפות של שחקן ישראלי בדור האחרון. עונות רבות ככוכב הבלתי מעורער של הפועל חיפה, שנים יפות בבית"ר ירושלים והפועל תל אביב, תקופה באירופה ומעל הכל אליפות עם הפועל באר שבע והתואר אישי של שחקן העונה גרמו לו לגעת כמעט בהכל ולחוות הכל.
בעונה שעברה חנן עבר טרגדיה אישית עם מותה של אחותו אורית, ולאחר מכן ספג מכה קשה, תרתי משמע, כשנפצע אחרי כניסה של תמיר גלזר. מעטים ראו את הקשר בימיו בבית החולים, וזה סבל מאוד ולא ידע אם יוכל לשוב ולשחק כדורגל. בסוף הוא החליט לא לוותר, הגיע לעונה ובתוך זמן קצר החל לסבול מפציעה טורדנית בירך. הפציעות הכריעו אותו, מי שראה את המשחקים של הפועל חיפה לא היה מזהה את ממן העונה. מלבד רצון לא היה לקשר יותר מדי מה להציג.
באומץ ובעיקר בשיקול דעת, התכונה הכי חזקה שלו בקריירה, הוא החליט לתלות את הנעליים, להשאיר טעם של עוד. חנן יפשוט את המדים וירשום קריירה שכוללת משחקים גדולים, תארים, איחוד של כל עולם הכדורגל סביב המאבק של אחותו, אבל בעיקר מעל הכל הוא רשם הצלחה אחת אישית, היסטורית אפשר להגיד בכל מה שנוגע לבנים של כוכבי עבר גדולים – הילד שהיה הילד של ברוך, הפך את אביו להיות "אבא של חנן".
מה דעתך על הכתבה?