תארו לכם את יניב קטן מאמן את מכבי חיפה. את אבי נמני מאמן את מכבי תל אביב. כמה זמן האוהדים חלמו שדבר כזה יקרה. גם אוהדי פ.ס.וו חיכו לרגע שרוד ואן ניסטלרוי ימונה למאמן ראשי, ואז זה קרה – והקבוצה זכתה בגביע תחת הדרכתו. אז איך קרה שרגע לפני מחזור סיום העונה, אגדת המועדון קם והלך וסגר אחריו את הדלת?
ביום שלישי היה ברור שמשהו מתרחש. במשך כמעט יממה שלמה דנו ואן ניסטלרוי, ביחד עם המנהל המקצועי ארני סטיוארט והיו"ר מארסל בראנדס בסיום העונה הנוכחית ובעונה הבאה. הם עברו על כל מה שקורה בקבוצה: תקשורת לקויה וחוסר קולגיאליות בתוך הצוות המקצועי, מספר שחקנים שלא מרוצים מצוות האימון וטוענים שהוא חסר ניסיון ומקבל החלטות לא נכונות, שיטת משחק לא התקפית מספיק, אבל דנו גם בדברים הטובים כמו הזכייה בגביע ומרחק משחק אחד מהבטחת מוקדמות ליגת האלופות. לפי הדיווחים, אנשי ההנהלה יצאו בתחושה שוואן ניסטלרוי מיישר עימם קו, ומיד עם סיום העונה יודיעו על המשך עבודה משותפת בעונה הבאה.
ביום רביעי בבוקר ואן ניסטלרוי הגיע למשרדי המועדון. הוא נכנס לחדרו של סטיוארט והודיע לו שהוא מתפטר מיד; לא נשאר אפילו למשחק האחרון של העונה. סטיוארט לא הבין, עוד שאל כמה שאלות. "אבל הוא היה נחוש, אי אפשר היה להזיז אותו מילימטר", הסביר מאוחר יותר המנהל המקצועי. האם היו"ר והמנהל המקצועי לא הבינו את השיחה עם המאמן? האם אחד מסמליה הגדולים של פ.ס.וו עשה לה תרגיל, או דווקא הוא האיש שנעשה לו עוול?
לכולם ברור שמדובר ברעידת אדמה. ואן ניסטלרוי מונה רק בקיץ האחרון, ומאמן לא עוזב רגע לפני מחזור הסיום של עונה שבחלקה היא כישלון אך אפשר למצוא בה גם רגעים טובים. בכל אופן, שמו של פ.ס.וו כמועדון שמחסל את סמליו, קיבל חיזוק משמעותי. אחרי פיטוריו המכוערים של מארק ואן בומל ב-2019, כעת סמל גדול נוסף הולך הביתה בתחושה רעה.
העונה החלה עם המון ציפיות. אחרי שנתיים תחת רוג'ר שמידט, עם מעט מאד הישגים וכישלונות באירופה, פ.ס.וו החליטה ללכת על ואן ניסטלרוי. הוא אימן את הנוער ואת קבוצת המילואים, אך לא שש לקחת את הקבוצה הראשונה. הוא עוד לא הרגיש מוכן למשימה, וביקש לחכות. אבל היו"ר בראנדס לחץ, ביקש, כמעט התחנן. זה היה הזמן של ואן ניסטלרוי לחבר את הקבוצה לאוהדים ולהוביל אותה, אחרי חמש שנים בלי אליפות, חזרה אל הפודיום.
פ.ס.וו איבדה בקיץ לא רק את המאמן שלה, אלא גם שחקנים יקרים ומובילים: ערן זהבי, מריו גצה, דואן, ברומה ואחרים עזבו אותה. במקומם חזר לוק דה יונג והגיעו כמה שחקנים צעירים ומבטיחים ובראשם צ'אבי סימונס. היהלום ההולנדי היה הראשון להיפרד מואן ניסטלרוי, המאמן שקידם אותו יותר מכל מאמן אחר. אבל היו גם לא מעט שחקנים, בעיקר על הספסל, ששמחו מהודעת הפרידה מהמאמן.
העונה התחילה בצורה אופטימית. פ.ס.וו ניצחה את אייאקס במשחק אלוף האלופים 3:5 כשארבעה מהשערים נכבשים על ידי שחקני רכש חדשים: חוס טיל וצ'אבי סימונס. אבל מהר מאד האווירה השתנתה: הקבוצה שיחקה רע מול גלאזגו ריינג'רס והודחה מליגת האלופות, ובשל אובדן ההכנסות ההנהלה דרשה את מכירתו של קודי גאקפו. המנהל המקצועי ומקורבו של ואן ניסטלרוי, ג'ון דה יונג, מנע את מכירתו של הכוכב. חלון ההעברות הסתיים וההנהלה הגיבה בפיטורו של המנהל המקצועי, והשאירה את ואן ניסטלרוי ללא שותפו לדרך.
חלוץ העבר שינה את סגנון המשחק של פ.ס.וו. אחרי שנתיים של שמידט, בהן הקבוצה שיחקה עם לחץ אגרסיבי על כל המגרש, כשהחשיבה היתה קודם כל איך לשחק בלי כדור, ואן ניסטלרוי חזר לגישה הולנדית יותר. 4-3-3 מבוקר, רק שחקני ההתקפה לוחצים, הקישור וההגנה משחקים מאחור. זה יצר לא מעט שטחים בין החוליות השונות, והתוצאות היו בהתאם. פ.ס.וו של שמידט נכשלה במשחקים הגדולים והשיגה מעט נקודות מול הקבוצות הבכירות בליגה ובאירופה. מצד שני, היא ניצחה את רוב המשחקים מול הקבוצות הקטנות.
תחת ואן ניסטלרוי פ.ס.וו ניצחה העונה ארבע פעמים את אייאקס (סופר קאפ, פעמיים בליגה, גמר גביע). מול פיינורד היא השיגה ניצחון ותיקו. גם את ארסנל היא ניצחה באירופה. המכנה המשותף לכל המשחקים האלה היה משחק הגנתי מאד, בלי כדור, הסתמכות על כדורים ארוכים. מצד שני, היא הפסידה בליגה ליורדות קמבור וחרונינגן וגם מול קבוצות תחתית אחרות היא לא ניצחה הכל. במשחקים בהם היא היתה צריכה ליזום היא נכשלה. אין הרבה דברים גרועים יותר עבור הקהל ההולנדי מקבוצה גדולה שלא מצליחה ליזום ולשחק כדורגל טוב עם הכדור.
בסוף אפריל פ.ס.וו זכתה בגביע אחרי ניצחון בפנדלים על איאקס. בחדר ההלבשה חגגו בריקודים והכל נראה היה בסדר. ואן ניסטלרוי מוקף בשחקנים אוהבים, והכריזמה המפורסמת נטפה ממנו. אך בסרטון הזה רואים בעיקר שחקני הרכב רוקדים עם המאמן. שחקני ספסל בכירים, בעיקר הולנדים, לא נראו בריקוד. והם אלה, ככל הנראה, היו השחקנים שהתלוננו על המאמן בפני ההנהלה.
הם התלוננו על כך שוואן ניסטלרוי לא מנוסה מספיק ולא משחק כדורגל ראוי למועדון. שבחירות השחקנים שלו נובעות מיהירות ולא מתוך רצון לקדמם. גם בתוך הצוות המקצועי נתגלעו חילוקי דיעות: אנדרה אוייר הודיע שיעזוב בתום העונה. גם פרד רוטן, שהגיע כיד ימינו של ואן ניסטלרוי, עוזר מאמן עם ניסיון, חש שלא מקשיבים לו מספיק.
ואן ניסטלרוי, שהיה חלוץ מוביל במועדונים הכי לחוצים בעולם, ידע שככה הכדורגל עובד. מי שלא מרוצה מתלונן. אבל כל עוד הוא חש שיש גיבוי מצד ההנהלה והכביסה המלוכלכת מכובסת בבית, הוא ספג והמשיך, כלפי חוץ, להעמיד פנים שהכל בסדר. הרי בינואר גאקפו בסופו של דבר נמכר. ולאחר מכירתו, המאמן אמר בראיון "אף אחד לא יעזוב עד סוף העונה" רק כדי לראות כעבור שבוע את שחקן הכנף השני שלו, נוני מדואקה, עוזב לצ'לסי. למרות זאת המשיך לומר שהמטרות ברורות והוא נמצא בפ.ס.וו כדי להשיגן.
בשבוע שעבר עיתון ה"טלחראף" האמסטרדמי, המזוהה עם אייאקס, חשף כי שמונה שחקני פ.ס.וו פנו להנהלה בדרישה לשינוי בצוות המקצועי בעונה הבאה. ככל הנראה היה זה סוכנם של אחד השחקנים שהדליף את הידיעה ויצר את הבלגן העצום באיינדהובן. עם ההדלפה הזו ואן ניסטלרוי לא השלים. כל עוד הדברים לובנו בתוך המועדון – הוא חי עם זה. אבל מרגע שיצאו החוצה, והגיבוי מצד ההנהלה לא היה חד משמעי, הוא החליט שהספיק לו.
ביום ראשון אירחה פ.ס.וו את הרנביין. ניצחון היה מבטיח לה את המקום השני, אך המשחק הסתיים ב-3:3. לכן, אם תפסיד לאלקמאר במחזור האחרון ביום ראשון הקרוב, קבוצת הפאר עלולה לאבד גם את המקום השני ואת הכרטיס למוקדמות האלופות. עוד אובדן הכנסות כזה יחייב את ההנהלה במכירת כמה שחקנים מובילים. מול אלקמאר ואן ניסטלרוי כבר לא יעמוד על הקווים. רוטן יעשה זאת במשחקו האחרון בקבוצה, גם הוא הודיע שיעזוב בסיום.
פ.ס.וו תצא בקיץ הקרוב לבנייה מחודשת, בפעם השלישית בארבע שנים. ואן ניסטלרוי, חלוץ אגדי, שנבנה בשקט ובאיטיות עד הקיץ אחרון כמאמן העתיד, יחפש מועדון חדש מחוץ לארצו. מה השנה הזו תעשה לקריירה שלו? מצד אחד, ביקורות על סגנון המשחק וחוסר יכולת לשלוט בחדר ההלבשה שלו. מצד שני, במשחקים הגדולים הוא הצליח לספק תוצאות טובות. הרבה שאלות, מעט תשובות, מה שבטוח הוא ששוב הכדורגל ההולנדי מצליח להיות האויב הכי גדול של עצמו ולפגוע בסמלים הנהדרים שהצמיח בעברו.
מה דעתך על הכתבה?