נס גדול יהיה פה: על גמר נוסטלגי שאי אפשר שלא להתרגש ממנו

אחרי המשחקים הראשונים בחצי גמר פלייאוף העליה בליגת המשנה, הסתמן כי הגמר יהיה בין מידלסברו לסנדרלנד – מפגש חלומי לכל הדעות. דרבי של צפון מזרח אנגליה בוומבלי – מה כבר יכול להיות טוב יותר?

'בורו' היתה אמורה להיות הפייבוריטית בעונה ראשונה מטריפה של מייקל קאריק, אקס מנצ'סטר יונייטד שהוכיח את עצמו כמנג'ר יוצא מהכלל עם כדורגל מסודר והתקפי בו זמנית. החתולים השחורים היו האנדרדוג המושלם שמחפש עליה שניה ברציפות, עם אמאד דיאלו, הכוכב המושאל ממנצ'סטר יונייטד, שסיפק נגיעות של גאונות. הזווית של השדים האדומים אצל שתיהן רק הוסיפה טעם פיקנטי לקרב הזה – אבל הוא לא יהיה. מידלסברו הפסידה במפתיע בבית לקובנטרי, סנדרלנד איבדה יתרון בלוטון והגמר הערב (שבת, 18:45, ספורט1) יהיה שונה בתכלית מהציפיות. במובן מסוים, הוא נוצץ פחות, אבל אם מסתכלים פנימה לעומק – הרי שהוא מרתק ומהפנט אפילו יותר. כי יש לנו כאן עסק עם שני מועדונים שקרובים להשיג נס, ואחד מהם יעשה זאת.

על פניו, לוטון וקובנטרי היו אמורות להתיימר לשחק בפרמיירליג. הן חוו הרבה יותר מדי משברים במילניום הזה, אפילו העובדה כי הצליחו לתקוע יתד בליגת המשנה נחשבה להפתעה לא מבוטלת. שתיהן עבדו נכון כנגד כל הסיכויים, בתנאים קשים עד בלתי אפשריים, שרדו את כל התלאות וחיברו באמצעים דלים למדי סגלים של שחקנים נחושים. אין שם כוכבים מוכרים, אין אפילו מושאלים ברמה של דיאלו, אבל האמונה הניעה את הקבוצות האלה קדימה, לגבהים שהיו אמורים להיות מחוץ להישג ידן.

קובנטרי היא כנראה הדוגמה הקיצונית יותר, גם אם מדובר במועדון חשוב יותר מבחינה היסטורית. אחרי הכל, התכולים בילו בליגה האנגלית הבכירה במשך 34 שנים ברציפות, בין 1967 עד 2001. שמות מפוארים עברו שם, כולל מארק הייטלי, סיריל רג'יס, פיל באב ודיון דאבלין. ב-1987 היא אף הניפה את הגביע האנגלי אחרי שגברה בגמר בוומבלי על טוטנהאם. הירידה הכואבת עם המנג'ר הסקוטי גורדון סטראכן על הקווים לא היתה אמורה לחרוץ את גורלו של מועדון שהיה יציב למדי, אבל זה מה שקרה בגלל שבדיוק בעיתוי המדובר הקימה קובנטרי אצטדיון חדיש.

התהליך הכניס אותה לחובות בדיוק כשההכנסות פחתו. תוכניות המימון קרסו והאוהדים איבדו בהדרגה את התקווה. הם אפילו נאלצו לנדוד למגרשי בית אחרים כאשר המועדון לא הצליח לעמוד בעלות החכירה של האיצטדיון שלו עצמו. פעם הם חלקו מגרש עם נורת'המפטון, פעם עם ברמינגהאם סיטי, ממוצע הצופים ירד וגם קובנטרי ירדה. היא נשרה לליגה השלישית ב-2012 ולליגה הרביעית ב-2017. זו גם היתה השנה בה חזר המנג'ר מארק רובינס לקדנציה שניה והתחיל לדבר על חזרה לפרמיירליג. היו שצחקו כאשר שמעו על כך, אבל הוא הביא גם קבלות, לקח על עצמו את ניהול המועדון באופן מעשי וחולל מפנה יוצא דופן כדי להשיב את הספינה הטובעת למסלול הנכון.

אם תרצו, רובינס הוא הקשר של קובנטרי הנוכחית למנצ'סטר יונייטד, כי הוא שיחק באולד טראפורד בצעירותו, אפילו כבש במשחק הגביע ב-1990 מול נוטינגהאם פורסט את השער שהציל לכאורה את אלכס פרגוסון מפיטורים. החלוץ עזב את הקבוצה ב-1992 ולא שותף להצלחה הגדולה שבאה לאחר מכן, אבל הספיק ללמוד לא מעט מפרגי – בעיקר את חשיבותה של סמכותיות. אולי זו הסיבה בגללה הוא דאג להתקין מייבש שיער, במובן הכי מילולי של הביטוי, בחדר ההלבשה. לפני שש שנים, לא היה בקובנטרי כמעט כלום, הכל היה הרוס. היא הפכה במהרה למועדון מסודר להפליא, שחקני הרכש תאמו לאסטרטגיה של רובינס, הדברים נעשו בחשיבה לטווח הבינוני והארוך במקום לחיות מהיד לפה וכך התגבר המועדון גם על כך שההנהלה עצמה לא ממש תיפקדה.

קובנטרי עלתה לליגה השלישית ב-2018, טיפסה לליגת המשנה מהמקום הראשון ב-2020, שרדה ב-2021, התבססה במרכז הטבלה ב-2022 והעונה התגברה על פתיחה איומה ללא ניצחון עד אוקטובר כדי לדהור כל הדרך לפלייאוף. הברקות בשוק ההעברות היו בשפע לאורך הדרך – חשוב במיוחד להזכיר את החלוץ השבדי ויקטור יוקרס שהפך למכונת שערים בזכות רובינס ואת הקשר ההולנדי נמוך הקומה גוסטאבו האמר, כוכב מהנה מאוד לצפיה שהוכתר לשחקן העונה של הקבוצה במשך שנתיים רצופות. הוא היה זה שהבקיע את שער הניצחון הסנסציוני במידלסברו, ועכשיו הגיע תורו לזהור בוומבלי.

כאשר עלתה קובנטרי לליגה השלישית דרך הפלייאוף ב-2018, את הדרך הישירה לשם עשתה לוטון. למועדון מהפרבר הצפוני של לונדון היסטוריה עשירה פחות, אבל גם הוא היה פעם בליגה הבכירה ואפילו סיים במקום השביעי ב-1987 – בדיוק כשקובנטרי חגגה את הזכיה בגביע, כך שגם כאן הן מתואמות להפליא. השחקן המפורסם ביותר בתולדות לוטון ברמה הבינלאומית הוא הבלם היוגוסלבי ראדומיר אנטיץ', שהפך לימים למאמן אגדי באתלטיקו מדריד והדריך גם את ריאל מדריד ואת ברצלונה. לצידו, הציגה הקבוצה בשנות ה-80' שלד של שחקנים שחומי עור, בניגוד למקובל בכדורגל האנגלי באותם ימים, והדבר נתפס כסוג של מהפכה.

לוטון ירדה לליגת המשנה בעיתוי לא מוצלח באופן קיצוני – דווקא ב-1992, כאשר נוסדה הפרמיירליג שהבטיחה למועדונים החברים בה הכנסות גבוהות יותר. ללא מקורות מימון יציבים, נשרה הקבוצה לליגה השלישית ב-1996 ואז לליגה הרביעית ב-2001. בשלב זה השתלטו על המועדון שרלטנים שניהלו אותו באופן מחפיר, והחובות גרמו בסופו של דבר גם לנשירה לליגה חמישית, כלומר לכדורגל חובבים, ב-2010. בשלב זה, לא היה לשחקנים לעתים אפילו מגרש אימונים ראוי והם התרוצצו על המדשאות שיועדו במקור לטיולי התושבים המקומיים עם כלביהם. מעטים מאוד העלו בדעתם כי חזרה לטופ תהיה אפשרית מתישהו, והמטרה התמידית היתה הישרדות במובן הכי פשוט של המילה. אולם, היו גם הרפתקנים שהעזו לחלום.

המנכ"ל גארי סוויט היה שם בליגת החובבים, ביחד עם היו"ר דייויד ווילקינסון ועוזר המאמן מיק הארפורד. יש בסגל הקבוצה גם שחקן אחד, הקשר פלי ראדוק אמפנזו, שהוחתם ב-2013 כאשר הקבוצה היתה בליגה החמישית. סוויט הצהיר כבר אז שהמטרה היא לעלות לפרמיירליג, והוא מודה: "אנשים חשבו שהשתגעתי, או שאני מתלוצץ, אבל למה לא לשאוף גבוה? אין לנו כסף כמו למועדונים אחרים, ואנחנו לא יכולים להתחרות איתם במונחים הפיננסיים, אבל יש לנו דרך משלנו למשוך שחקנים איכותיים, כי אנחנו מציעים בית חם ויציבות", הוא אומר.

לוטון עלתה לליגה הרביעית ב-2014, עשתה את הדרך לליגה השלישית ביחד עם קובנטרי ב-2018, וכבר ב-2019 עלתה לליגת המשנה בעונה סנסציונית באמת. ב-2020 היא ניצלה מירידה בזכות סיומת טובה אחרי פגרת הקורונה, ב-2021 היתה במרכז הטבלה, ב-2022 עלתה לפלייאוף, והעונה כבר הגיעה לשם מהמקום השלישי, והיתה פייבוריטית בחצי הגמר מול סנדרלנד. באנגליה משתעשעים מהרעיון כי האיצטדיון המיושן קנילוורת רואד יארח משחקים בפרמיירליג, אבל גם רואים בכך חן לא מבוטל. נוסטלגיה היא היתה ונותרה מצרך מבוקש, ולוטון טאון תספק נוסטלגיה בכמויות מסחריות אם תעלה. בעצם, גם קובנטרי. זה גמר כה נוסטלגי שאי אפשר לא להתרגש ממנו.