התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
מי זאת ברזיל בכלל?
"משהו רציני, במידות גדולות, יתפרש ביציע כדי שכל עם ישראל יראה. לא לשכוח! מביאים את הגביע!". את הדברים הללו אומר אבי פיינגולד, אבא של עילי, אחד ממצטייני נבחרת הנוער באליפות העולם עד גיל 20. אבי הוא רק אחד מאנשי "מבצע הדגל". יחד עם הורי שחקנים נוספים ששהו במנדוסה, ועזרה מהתקשורת הלא עוינת, גויסה מתפרה מקומית לטובת הפרויקט הלאומי. כסף קל נאסף, הדגל הגיע למלון המשפחות וישונע לסן חואן, שם יתקיים משחק רבע הגמר. אבי, חשמלאי מוכר במקצועו, בטוח שזה ידליק בטירוף את הקהל. כי מי זאת ברזיל בכלל?
ברזיל אלופת עולם חמש פעמים עד גיל 20, ונחושה להחזיר לעצמה את התואר לראשונה מאז 2011. רק ארגנטינה זכתה יותר פעמים ממנה, עם שש הנפות בסך הכל. לסלסאו חמישה ליגיונרים, והשאר שמשחקים בבוגרים בקבוצות פאר בברזיל, כבר מסומנים בפנקסים של סקאוטים בכל אירופה. שימו עין וגוף על מרקוס לאונרדו, מספר 9. לנו יש ליגיונר אחד – תאי עבד, שיפגוש מולו חבר מפ.ס.וו איינדהובן בדמותו של סאביו, שחקן נהדר. אבל אצלנו האופטימיות מדבקת. ההורים רק מבטאים את רחשי לבם של הילדים-שחקנים, שלנים כמה דקות הליכה מהם ורואים את אבא ואמא (אלה שהגיעו לארגנטינה) כמעט כל יום.
"על הנייר הברזילאים שווים מיליוני אירו, אבל על המגרש אנחנו לא פחות טובים מאף אחד. אנחנו מאמינים שננצח אותם". אומר לי בלי למצמץ הקפטן אילי מדמון, כיפה לבנה על ראשו כל העת, חוץ מבאימון ובמשחק. ההורים שלו דווקא לא כאן, הם במושב עין הבשור בעוטף עזה, דואגים כרגע לעגבניות במקום למלפפונים החמים בארגנטינה. "משפחה של חקלאים וזה שיא העונה, צריכים להתמקד בעסק". רק שלא ייגמר בעסק ביש ובהפגזה ברזילאית על עוטף תומר צרפתי. מדמון ממש לא רואה תרחיש כזה: "אנחנו פשוט מעריכים את עצמנו, אנחנו יודעים מה אנחנו שווים. התלכיד הזה של הצוות המקצועי והשחקנים – זה לא משהו שקורה בכל מקום ולא מובן מאליו. זה נותן לנו ביטחון לשאוף גבוה".
לא מפחדים לשחרר הצהרות
גבוה פירושו לעלות לחצי הגמר, ויש בנבחרת גם מי שמדבר על הגביע. כן, גביע העולם. המאמן אופיר חיים, הכוכב הגדול האמיתי של נבחרת נטולת כוכבים, אמר לתקשורת לפני הטורניר שהמטרה היא שמינית הגמר. כנראה לא רצה לצאת שחצן. אבל עם השחקנים הוא דיבר אחרת לגמרי: "אולי אנשים יחשבו שאני הוזה או משהו, אבל אמרתי להם שאני רוצה להגיע לגמר. גמר אליפות אירופה היה ההישג הכי גדול שלנו ורק הישג אחד יהיה יותר מזה – גמר מונדיאל. לשם אנחנו מכוונים. לעולם זה לא היה כישלון אם לא היינו מגיעים לרבע הגמר, אבל לנו זו הייתה אכזבה גדולה".
לא רק לחובבי הכדורגל בארץ הנבחרת הזו והמאמן הזה הם מתנה גדולה, אלא גם לנו התקשורת המסקרת והמלווה. שנים היו הנבחרות מסוגרות, המאמנים דקלמו קלישאות למצלמה ולמיקרופון, ורק כשהיה (ולא היה) איזה ערן זהבי בשטח היו כותרות. בנבחרת הזו, עיניכם הרואות, לא רק המאמן, כי אם גם השחקנים לא מפחדים לשחרר אמירה ולצאת מהסכמה גם תוך כדי הטורניר. ואפילו לחשוף את מאחורי הקלעים. "אני פשוט מרגיש בחלום", אמר לי חמזה שיבלי, ילד בן 18 ממכבי חיפה, שלא היה חלק מהסגל וההישג ההיסטורי באליפות אירופה, אבל הכניס הרבה תנופה כמחליף במשחק מול אוזבקיסטן. "לפני משחק שמינית הגמר הייתי טיפה לחוץ, מונדיאל וזה. אמרתי שאני חייב להגיד למאמן שלי מה אני מרגיש. הוא נתן לי את כל הביטחון, נתן לי המון מוטיבציה לשחק ועליתי כמו שאני. עשיתי מה שאני יודע, ברוך השם".
כן, בלי ספק, נרשם גם שיתוף פעולה מצוין בינתיים בין הנבחרת לבין בורא עולם. לא רק דברי תורה לשחקנים במלון – גם אנחנו קיבלנו בעמדת השידור ספרי תהילים משליח חב"ד. על אלה ועוד בסטורי של כולם – כי יש פה באמת אחלה סיפור. אפילו ההתאחדות הבינה שיש לה נכס לאומי ביד שאסור לשמור רק לשעת חירום.
אוקראינה וסרביה עשו את זה? גם קנצפלוסקי יכול
אגב שעות, הפרש שש השעות בין ארגנטינה לישראל עשה בנו שמות בימי הטורניר הראשונים. השמש עולה כאן רק ב-8:15 בבוקר, השחקנים התעוררו באישון לילה עד שהתאפסו, ויהונתן כהן, שדר המשחקים בכאן 11, גילה איך נראים רחובות בואנוס איירס ומנדוסה לפנות בוקר, בהליכות ארוכות עוד לפני שכולם קמים. המופע של שיא הרגש, פלוס עשרת אלפים צעדים.
ועכשיו צריך עוד צעד אחד גדול. מה זה גדול? ענק. אז נתלים בעובדות (איזוטריות?) שהופכות את ישראל ליריבה שוות כוחות במקום אנדרדוג מובהק: האלופה המכהנת היא אוקראינה. כולה אוקראינה, שזכתה בתואר ב-2019. ואת מי היא ניצחה בגמר? את קוריאה הדרומית. בגמר שנתיים לפני כן שיחקה ונצואלה, שהפסידה רק 1-0 לאנגליה. ב-2015? סרביה ניצחה את ברזיל. אז הנה לכם – נבחרות מדרג שני ושלישי שהפתיעו את כולם. אז אם הם כן, למה לא אל ים קנצפולסקי גם?
כל משחקי נבחרת ישראל משודרים בכאן 11, כאן רשת ב' וכאן BOX
מה דעתך על הכתבה?