"התגעגעתי לעבודה היומיומית, אבל לא ציפיתי לכזו כניסה אינטנסיבית לתפקיד". חמישה ימים אחרי מינויו לעוזר המאמן החדש של אופן הבלגית בינואר 2022, מייקל ולקאניס כבר נדרש לעמוד על הקווים, לאחר שהמאמן הראשי שטפן קראמר נדבק בקורונה יחד עם עוד 14 שחקנים. עם שני אימונים בלבד וארבעה שחקני נוער, ולקאניס הצליח איכשהו להעמיד קבוצה תחרותית והפסיד רק 2:0 לסרקל ברוז', שכבשה בדקות 77 ו-82. "יצאנו בראש מורם מהכאוס הזה", סיכם לאחר המשחק.
לצאת בראש מורם מהכאוס – זו הגדרה שהולמת את הפועל תל אביב של השנים האחרונות. מועדון שמאז ההופעה האחרונה במפעל אירופי ב-2014 הספיק לחוות פירוק ושלל שערוריות, ירד ליגה וחזר, החליף בעלים וגם עשרות מאמנים ובעונה החולפת נחלץ בעור שיניו מכאוס נוסף.
האם המינוי המפתיע, בפעם הראשונה בקריירה שבה הוא פותח עונה כמאמן ראשי, יצליח לעזור לבעלי הבית החדשים לשנות את הנרטיב או שמא יתגלה כתאום האוסטרלי של ססאר מנדיונדו?
כמו מנדיונדו, אותו פיטרה כזכור הפועל תל אביב בספטמבר 2015 אחרי שני משחקי ליגה בלבד, גם מיכאליס "מייקל" ולקאניס שימש בעיקר כעוזר מאז שסיים קריירה ארוכה כשחקן הגנה. האוסטרלי ממוצא יווני נולד במלבורן והחל את הקריירה כבלם בקבוצה מדרום העיר, לפני שיצא בגיל 22 ליוון. הוא התחיל באירקליס, עבר מיד ללאריסה, שיחק מעט גם בפאנטוליקוס ואגיוס ניקולאוס ובגיל 28 חזר לאוסטרליה.
ולקאניס הצטרף ב-2002 לאדלייד סיטי ואחרי שנה עבר לאדלייד יונייטד, אותה הוביל לאליפות ב-2005/06 כשחקן המצטיין בעונת הביכורים של ה-A ליג. התקופה הטובה גם אפשרה לו להגיע לראשונה לנבחרת אוסטרליה, כשבגיל 33 הפך לאחד השחקנים הכי מבוגרים שערכו בכורה במדי הסוקרוז. אותה הופעה במשחק מוקדמות מול כוויית הייתה ונותרה היחידה שלו.
בהמשך שימש גם כקפטן הקבוצה, לפני שזכה למשחק פרישה חגיגי ב-2009 וקיבל מהמועדון אפשרות לפצוח בקריירת אימון. "קיבלתי חוזה באדלייד ואמרתי לאשתי שזה רק לשנתיים, בסוף נשארנו 14 שנה ושם גם נולדו ארבעת הבנים", סיפר לימים. "מילאתי כמעט כל תפקיד במועדון". זה התחיל עם עמדת עוזר המאמן בנוער ואחראי על פיתוח שחקנים, לאחר מכן קודם למאמן הנוער וב-2013 היה תקופה קצרה מאמן זמני בקבוצת הבוגרים וסייע לאדלייד לסיים במקום הרביעי ולהיכנס לפלייאוף. למרות התשוקה והתזזיתיות על הקווים, ולקאניס הוזז בתום העונה לתפקיד עוזר המאמן ונשאר באדלייד עד שנקרא לחזור הביתה ביוני 2016 – בחיבור שגם הוביל אותו לאירופה.
האיש המרכזי בקריירת האימון של ולקאניס הוא ג'ון ואנט סחיפ. שחקן העבר של נבחרת הולנד ואייאקס היה בעיצומה של הקדנציה השנייה שלו במלבורן (הארט שהפכה לסיטי) והחליט לצרף את ולקאניס כעוזרו. אחרי כחצי שנה נאלץ לחזור להולנד כדי לסעוד את אביו החולה וכך העוזר שוב הפך למאמן זמני.
"התחברנו במלבורן, דגלנו באותן פילוסופיות משחק", סיפר ולקאניס על הקשר עם ואנט סחיפ. "כשהוא עזב שימשתי כמאמן ולאחר מכן הגיע וורן ג'ויס ולא התחברנו. היה קשה לעזוב את מלבורן. אנשים חשבו שאני מאדלייד כי ביליתי שם 14 שנה, אבל אני בן מלבורן. חזרתי הביתה וזה לא נמשך לנצח. הייתי צריך לדעת, ככה זה בכדורגל".
ואנט סחיפ דאג שלא יהיה מובטל זמן רב וקרא לו לחבור אליו בזוולה ההולנדית. "העוזר של ג'ון עבר לנבחרת הולנד כדי לעבוד עם רונאלד קומאן, הוא פנה אליי וזו הייתה הזדמנות נהדרת", הסביר ולקאניס. "היו לי שתי הצעות כמאמן ראשי באוסטרליה, אבל הפיתוי לעבור להולנד ולעבוד בכדורגל האירופי היה גדול. אחרי שג'ון עזב, הם רצו שאשאר. כמה שזה מצחיק, ג'ון אמר שהוא ירצה שאעבוד איתו גם בעתיד. חתמתי על חוזה חדש בזוולה ואחרי שלושה-ארבעה חודשים, ג'ון הפתיע אותי ואמר: 'יש אפשרות לאמן את נבחרת יוון'. נהניתי בזוולה ובכלל בהולנד, אבל הדם שלי יווני. לא חשבתי שאזכה לעבוד בנבחרת יוון. אמרתי שאני חייב ללכת על זה".
יוון הייתה אז אחרי רצף כישלונות והצוות החדש רצה לשנות לחלוטין את סגנון המשחק המוכר של הנבחרת. זה עבד לפרקים והיו גם כמה תוצאות יפות כמו תיקו בספרד וניצחון על שבדיה, אבל יוון לא השיגה כרטיס למונדיאל בקטאר והצוות פוטר אחרי כמעט שנתיים וחצי. "זה קשה כי אתה עובד במדינה שרוצה תוצאות ופחות מתעסקת בדרך וסגנון", אמר ולקאניס בריאיון לתקשורת האוסטרלית. "לא אכפת להם, כל עוד אתה מנצח. ידענו שזו משימה קשה, אבל אני חושב שעשינו עבודה טובה בהטמעת סגנון המשחק. נבחרת יוון הוכיחה שהיא יכולה לשחק כדורגל טוב ולא חייבת רק להתגונן ולהסתמך על מתפרצות. מה שחסר לנו זה שערים. יצרנו מספיק מצבים ולא ניצלנו אותם".
בעוד ואנט סחיפ לא חזר לאמן מאז, ולקאניס מצא מקום חדש תוך פחות מחודשיים. בינואר 2022 פנה אליו טיים קייהיל, אותו אימן במלבורן, והציע לו להצטרף לצוות האימון של אופן. אגדת הסוקרוז הוא אחד מאנשי המקצוע הבכירים בקרן אספייר הקטארית המחזיקה בבעלות על אופן (ושייכת לשלטון קטאר כמו פריז סן ז'רמן) ותכנן להעסיק את ולקאניס באקדמיה, אבל לפני כן הציב אותו בקבוצה מתחתית הליגה הבלגית. ולקאניס השאיר את בניו במחלקת הנוער של א.א.ק אתונה, נדד לבלגיה ואחרי כחודש כבר הפך למאמן הראשי. "כנראה ראו איך תפקדתי כשהמאמן נעדר בגלל הקורונה והחליטו למנות אותי, זה בא לי בהפתעה", אמר אז. "לא עבדתי עם הקבוצה במחנה, אבל בזכות הניסיון הרב שצברתי באדלייד כשחקן וכמאמן, אני יודע שרוח קבוצתית וחיבור עם השחקנים יכולים להיות משמעותיים יותר מכל טקטיקה".
סך הכול, ב-10 משחקיו כמאמן (כולל השניים כממלא מקום בגלל הקורונה) השיגה אופן ניצחון בודד ושרדה בליגה בקושי, כשרגע השיא היה 0:0 בחוץ מול המוליכה אוניון סן ז'ילואז. בהודעת הפרידה נכתב כי ולקאניס עוזב כפי שסוכם מלכתחילה, לאור העובדה כי היו לו התחייבויות קודמות (לטובת האקדמיה). אבל האוסטרלי שאף להיות מאמן ראשי, והפעם לא כממלא מקום.
הפועל תל אביב היא הראשונה שמעניקה לו את ההזדמנות הזו. בגיל 48, סוף כל סוף הוא יוכל להוביל מתחילת המסע, להעביר מחנה אימונים ולהתוות את הדרך שלו. זה קורה אחרי שאנג' פוסטקוגלו שם את המאמנים האוסטרלים על המפה עם ההצלחה בסלטיק והמועמדות לטוטנהאם, והקשר בין מנצ'סטר סיטי למלבורן פתח גם הוא את הדלת לאירופה. פטריק קיסנורבו, שהצטרף לצוות המקצועי של מלבורן יחד עם ולקאניס ב-2016, אימן העונה את טרואה הצרפתית (נמצאת גם היא בבעלות סיטי גרופ), וחברם דאז ג'ו מונטמורו מאמן את קבוצת הנשים של יובנטוס. עכשיו תורו של ולקאניס. "אנחנו צריכים ללמוד יותר ולעבוד יותר כי התחושה היא שאנחנו נחותים בצד השני של העולם, ואילו המאמנים האירופים נמצאים ב'מכה' של הכדורגל וההזדמנויות שלהם גדולות יותר", טען. "אתה צריך להאמין בעצמך שאתה יכול לאמן באירופה, ולי יש את האמונה הזו".
כעוזר מאמן היה קרוב לשחקנים, סייע להם להשתפר באופן אישי והתמקד בפיתוח כישרונות בימיו בזוולה וביתר שאת באקדמיה הקטארית בשנה האחרונה. את זה מצפים שיעשה גם עם הצעירים המבטיחים של הפועל תל אביב. אבל הרזומה כמאמן ראשי דל למדי. ב-35 משחקים כמאמן (זמני) השיג בסך הכול תשעה ניצחונות ולא הצליח לפתח סגנון ברור, אלא שינה שיטות ואלתר בהתאם לכלים שעמדו לרשותו. הוא שימש כפקק רגעי והוזז כשהתאפשר. בשלושת המועדונים הללו העריכו אותו מאוד, ובכל זאת לא האמינו שהוא ראוי להיות הדמות המקצועית הבכירה.
הפועל תל אביב לוקחת כאן הימור גדול, על מי שבעצמו דוגל בנטילת סיכונים. "אנשים אמרו: 'ג'ון לקח אותו לכל מקום, ג'ון נתן לו את ההזדמנות, הוא העוזר הנצחי של ג'ון'. אבל יש לי אישה וארבעה ילדים, לקחתי את כל המשפחה איתי – זה לא סיכון?", תהה ולקאניס בריאיון. "השארתי הכול מאחור וכך גם המשפחה שלי שוויתרה על הנוחות פעם אחר פעם. זה לא סיכון? אני מאמין שמסוכן לא לקחת את הסיכון. כך אני אוהב גם את הכדורגל שלי. למדתי שפילוסופיית המשחק שלי זהה לפילוסופיית החיים: אני רוצה לצאת ולהשיג משהו, אני רוצה לתקוף, לא לשבת ולחכות. אני לא חושב על כישלון, אלא מעוניין לגרום לדברים לקרות".
האם זה יקרה לו דווקא בישראל?
מה דעתך על הכתבה?