הנבחרת הצעירה של ישראל הגיעה ליורו 23 בגאורגיה כאנדרדוג מוחלט ועם אווירה חמוצה סביבה. זו לא רק ההגרלה שהנבחרת קיבלה, שעל הנייר נראתה כבלתי אפשרית עם אלופת אירופה גרמניה ונבחרת אנגליה, שהעמידה את אחד הסגלים הכי מרשימים שנבחרת צעירה כלשהי העמידה לטורניר מסוג זה. זה גם הוויב ששידר המאמן גיא לוזון ואם נהיה כנים לא רק התירוצים, אלא גם העובדה שהמינוי שלו נתפס כהנחתה ולא כמקצועי.
כדי לחזק את התחושות שהמינוי לא קשור לאירוע, לוזון גם שיחק בדרך שונה לחלוטין משאר נבחרות ישראל. הוא הביא על עצמו המון ביקורות מקצועיות כשהחליט שהוא לא משחק עם קו של ארבעה בהגנה, אלא עם שלושה בלמים ומציג כדורגל נסוג, ללא תבניות התקפה ברורות ולא מנסה ללחוץ גבוה – מה שמאוד הקשה על הנבחרת שלו לייצר משחק התקפי ראוי.
במשחק הפתיחה מול גרמניה היו הרבה מאוד רגעים משמעותיים, ביניהם כמובן עצירות הפנדלים של פרץ והשער העצום של תורג'מן, אבל הרגע הכי משמעותי, רגע שהייתה לו השפעה אקוטית על כל הטורניר ובעיקר על המאמן, התרחש בדקה ה-45, עם ההרחקה של עדן קארצב. הרגע הזה, כאילו העיר את לוזון וגרם לו להסתכל על הדברים בצורה שונה. לצאת מהפרדיגמה שהוא הגיע איתה לטורניר, מהתחושה שכל העולם נגדו ולעשות את מה שטוב לנבחרת וגם לעצמו כמאמן.
לוזון עבר לקו של ארבעה במחצית השנייה כשדחף את עומרי גנדלמן לקישור, מעבר שתסכל מאוד את הגרמנים שלא הצליחו לבעוט למסגרת (מלבד הפנדל השני המוחמץ) במשך מחצית שלמה עם שחקן יותר. המעבר הזה הוכיח ללוזון שכל הדיבורים המוקדמים על העדר בלמים ועיבוי ההגנה כדי לפצות על כך, היו מופרכים מיסודם ועדיף לנבחרת לשחק עם הכלים הטובים ביותר שיש לה – רוב הכלים הטובים נמצאים בקישור צפונה. הוא הבין שעדיף מערך שהשחקנים שלנו מתורגלים אליו ושיחקו בו מצוין במוקדמות תחת אלון חזן – ולא להתחכם עם מערך שונה שלא מתאים לשחקנים ולדרך שבה הם רגילים לשחק במועדונים ובטח בנבחרות הצעירות.
בעקבות התיקו מול גרמניה, ידענו שהכל יוכרע במשחק מול צ'כיה. זו אמנם יריבה חזקה שניצחה את אלופת אירופה היוצאת, אבל בניגוד לנבחרת אנגליה, אותה ניתן לעבור. לוזון, שתרגל באימון המסכם מערך של 4:4:2 יהלום, שינה ועלה שוב במערך של 4:4:2 קווים התקפי, עם עידן טוקלומטי לצידו של דור תורג'מן ואוסקר גלוך בכנף שמאל. כבר בדקות הראשונות היה ברור שיש לנו מאצ' אפ טוב מול הצ'כים ואנחנו יכולים לעשות את זה.
המאמן הצ'כי גם עשה הכל כדי לעזור לנו כשעלה בהרכב הגנתי יחסית, שמתבסס על המון פיזיות (5 שחקנים מעל 1.90) השאיר על הספסל את אחד השחקנים הבולטים שלו, וצלאב סייק, שכבש מול גרמניה, לטובת דניאל פילה, חלוץ גבוה אבל הרבה פחות איכותי עם הכדור. גם החילופים שלו משכו את הצ'כים לאחור ואפשרו לנבחרת להשתלט על המשחק במחצית השנייה, עד לרגע הגדול של גלוך וגנדלמן.
אוסקר הוא שחקן שגדל פה פעם בדור. מיוחד עם הכדור, מבין את המשחק ברמה אחרת, יודע בדיוק מה הוא שווה ומאמין בעצמו – לא בקטע יהיר, אלא עם מודעות מאוד גבוהה. ביום שני, ישבנו איתו, אורן יוסיפוביץ ואני – לשיחה במסגרת פודקאסט "הפודיום" ואחריה יצאנו מאוד אופטימיים לקראת המשחק. כששאלנו אותו על צ'כיה הוא אמר: "אנחנו מאמינים ורוצים לקחת את הנבחרת לרבע הגמר, אנחנו נעשה את זה – וזה יהיה הכי כיף בעולם לרגש מדינה שלמה".
אז אוסקר אמר ומשריקת הפתיחה למשחק היה ברור שהוא לוקח את המשחק עליו. הוא נגע בכדור יותר מכל שחקן אחר, היה נייד ובעיקר מאוד חד לכיוון השער הצ'כי. במחצית השנייה הוא הרים קצב והיה ברור שאם יקרה משהו טוב, זה יגיע דרכו. זה כמעט קרה בדקה ה-55 כשהוא סידר לתורג'מן במסירה גאונית מצב נהדר לשער, אבל כל זה היה קדימון לדקה ה-82, כשגלוך הכניס כדור לרחבה והשחקן עם הלב הכי גדול בנבחרת, עומרי גנדלמן, פשוט דרס את כל מה שבדרכו כדי להכניס את הכדור לרשת ולהעלות את הנבחרת לרבע הגמר.
עוד על ההישג של הנבחרת הצעירה
לראשונה אי פעם: נבחרת ישראל הצעירה עלתה לרבע גמר היורו עד גיל 21
צפו בחגיגות בחדר ההלבשה, לוזון: "היה נראה לא שפוי שנעלה מהבית הזה"
הנבחרת הצעירה תשתתף באולימפיאדה בפריז רק אם תעלה לחצי הגמר
הדהימה את כולם: הכירו את גאורגיה, היריבה הבאה שלנו
"תן לי לתת לך בוסה": צפו בשידור השער הדרמטי של ישראל
זוארץ: "נכון לכדורגל שלנו עתיד מזהיר". יונתן כהן: "התינוקות של לוזון – ווינרים"
גם באופ"א מזהים את המהפך של ישראל: "גלוך מעל כולם"
היריבה שלנו ברבע הגמר, היא המארחת גאורגיה (שבת, 19:00 בספורט1), שיחד איתנו היא הנבחרת הכי מפתיעה בטורניר. הגאורגים עברו בית קשה מאוד כשניצחו את פורטוגל וסיימו בתיקו מול בלגיה והולנד, מה שהעניק להם את ראשות הבית. האווירה בטביליסי אמורה להיות מדהימה. הגאורגים הצעירים מקבלים תמיכה אדירה מהקהל המקומי ושברו שיא קהל ליורו צעירות עם 43,043 צופים מול הולנד. השיא הזה צפוי להישבר מול ישראל במשחק שיועבר לאצטדיון גדול יותר וכל הכרטיסים אליו כבר נמכרו.
אז אנחנו עוזבים את כותאיסי ואת הצלילים הנהדרים של נהר הריוני שחוצה את העיר, נוסעים 221 ק"מ מזרחה לטביליסי, כדי להמשיך ללוות מקרוב את הקיץ החלומי של נבחרות ישראל, קיץ שממשיך ואף אחד לא רוצה שיגמר. יש לכדורגל שלנו דור מיוחד, מוכשר ושונה, שלוקח את כל הסטיגמות סביב נבחרות ישראל לדורותיהן, גורס אותן להנאתו, ומראה לנו שחלומות יכולים להתגשם, רק צריך אנשים טובים, ניהול נכון, גישה חיובית, פרגמטיות ולב גדול.
אם זה יקרה, העסקנים סביב הכדורגל יפסיקו לחשוב רק מעבר לחוטם ויעשו הכל כדי לקדם את הכדורגלן המקומי ולתת לו את הבמה בגיל צעיר כדי שיצא מוקדם לרמות הגבוהות, לא ירחק היום שבו גם ברמת הבוגרים נגיע להישגים. הילדים הקסומים הללו מוכיחים לנו בכל משחק שזה אפשרי והעתיד ורוד.
