בקבוצת החלומות של יוהאן קרויף, הייתה נציגות באסקית לא מבוטלת. אמנם ברצלונה היא ספינת הדגל הגאה של קטלוניה, אבל כאשר מסתכלים על ההרכב שזכה בגביע האלופות ב-1992 אפשר למצוא בו רק קטלאני אחד – אלברט פרר בעמדת המגן הימני. לעומת זאת, פתחו מול סמפדוריה בוומבלי 3 באסקים – השוער אנדוני סוביסארטה, הקשר ההתקפי חוסה מריה באקרו והחלוץ התמיר חוליו סלינאס שלא בדיוק ענה על ההגדרה הקלאסית של שחקן טכני. מעבר לכך, עלו כמחליפים אנדוני גויקוצ'אה וחוסה רמון אלכסנקו, בעוד צ'יקי בגיריסטיין – דמות מפתח בסגל ההוא – נותר על הספסל. בסך הכל, היו שם אם כך לא פחות מ-6 באסקים, והאופי שלהם היה חשוב בהחלט בבנייתה של בארסה, גם אם היא השתוקקה להתבסס דווקא על יופי.
במילניום הנוכחי, דווקא לריאל מדריד היה כוכב באסקי ענק בדמותו של צ'אבי אלונסו, בעוד בקאמפ נואו הנוכחות מהחבל לא הורגשה עוד. זה ישתנה כעת, עם החתמתו של איניגו מרטינס, ויש שיגידו כי היא התרחשה באיחור של יותר מעשור. הרי פפ גווארדיולה, ששיחק לצד כל הבאסקים שהזכרנו עד כה, שם עין על הבלם המחונן עוד בתחילת הקריירה שלו בריאל סוסיאדד, ובמהלך עונת הבכורה המרשימה שלו בליגה הבכירה ב-2011/12. בתקשורת הקטלאנית הוגדר אז איניגו כ"שחקן בארסה עתידי", אבל העניין בו פחת מעט בעקבות עזיבתו של המאמן.
המגעים חודשו ביתר שאת כאשר מונה ארנסטו ואלוורדה הבאסקי למאמן בלאוגרנה ב-2017. הוא שיחק בעצמו בקבוצה של קרויף, ויש להניח כי למוצאו של מרטינס היה חלק מסוים ברצונו של הבוס להביאו לבירת קטלוניה. בבארסה היו אז גורמים שסימנו את אמריק לאפורט מבילבאו כיעד מרכזי לחיזוק העורף, אבל ואלוורדה לא רצה "לשדוד" את קבוצתו לשעבר, אלא סימן דווקא את כוכב היריבה המושבעת ריאל סוסיאדד. איניגו התאים כמו כפפה ליד להיות השותף של ג'רארד פיקה, והמאמן העביר להנהלה מסר ברור: "או מרטינס, או אף אחד".
במשך שבועות ארוכים נדמה היה כי העסקה תיחתם בוודאות, אבל העסק התפוצץ בסופו של דבר. נשיא ריאל סוסיאדד, יוקין אפביראי, סירב להפחית את המחיר מסעיף השחרור של השחקן שעמד על 32 מיליון יורו, למרות שנותרה רק עונה אחת לתום חוזהו. במקביל, הפעיל לפי השמועות חאבייר מסצ'ראנו את כל כובד משקלו על מנת לטרפד את המהלך, והגיע אישית לפגישה עם נשיא ברצלונה ג'וספ מריה ברתומאו. הארגנטיני חשש לכאורה למעמדו, ודאג כי היורש הצעיר לא יגיע לקבוצה – למרות שימיו בכל מקרה היו ספורים, כפי שהתברר במהרה. כבר בינואר 2018 עשה מסצ'ראנו את דרכו לליגה הסינית, אבל למרטינס זה לא עזר. הוא נותר בסן סבסטיאן.
מבחינת הבלם, הדרמה הייתה גדולה. הוא כבר היה מוכן להגשים את חלומו הגדול ביותר. בגיל 26, זה היה הקידום המקצועי אליו שאף, והפיצוץ הרס לחלוטין את מערכת היחסים שלו עם ריאל סוסיאדד. הכוכב האשים בעיקר את אפריבאי, והצהיר שהוא פנוי לעבור מיידית לבילבאו, בין היתר במטרה לנקום. לאפורט בדיוק נמכר אז מאתלטיק למנצ'סטר סיטי בינואר 2018, והמועדון באדום-לבן ניצל חלק מהתשלום שהתקבל על מנת לשלם את סעיף השחרור של מרטינס. חציית הכביש הזו הייתה מכוננת – בריאל סוסיאדד ניסו מאז למחוק כל זכר לאיניגו, בעוד בבילבאו הוא התקבל בזרועות פתוחות, כבן הגולה ששב לעיר הולדתו.
החוזה נחתם ל-5.5 שנים, עד קיץ 2023, ובתקופה זו היה מרטינס אחד המנהיגים החשובים ביותר של בילבאו. הוא היה נלהב לחגוג תואר קבוצתי ראשון בחייו כאשר אתלטיק זכתה בסופרקופה בתחילת 2021, דווקא על חשבון ברצלונה בגמר. עם זאת, ציפתה לו גם אכזבה מרה בשני גמרים רצופים של הגביע הספרדי שנערכו בהפרש של שבועיים באפריל 2021 בגלל מגיפת הקורונה. במהדורה הראשונה, זו ששייכת רשמית ל-2020, הפסידה בילבאו בדרבי לריאל סוסיאדד, והתסכול של מרטינס היה עצום. במהדורה השניה, היא הובסה 4:0 בידי בארסה, ואיניגו שוב הרגיש פספוס ענק. הרי לו הכל היה הולך כשורה, הוא כבר מזמן היה אמור ללבוש את חולצת בלאוגרנה. למה הגורל התאכזר אליו?
את התקווה הוא לא איבד, והשאיפה להגיע לבארסה הייתה ונותרה שם. גם המגעים לעסקה אפשרית לא הוזנחו, ולפני שנה גיששה ברצלונה אצל בילבאו לגבי מכירה אפשרית, אך במצבו הכלכלי הנוכחי של המועדון זה היה מחוץ לתחום. כעת, כאשר הפך מרטינס לשחקן חופשי בתחום חוזהו באתלטיק, הדרך הייתה סלולה – בערבון מוגבל, בהתאם לאישור מטעם הליגה הספרדית. איניגו סגר את כל הפרטים עוד לפני תום העונה החולפת, ודאג להכניס לחוזה פיצוי משמעותי אם בארסה לא תצליח להעביר אותו במסגרת ההגבלות. החשש הזה היה ממשי, כמו בכל דבר שעושה ברצלונה בימים אלה, אבל הוא הוסר – ומרטינס הוצג אתמול רשמית.
אז זה לא קרה ב-2012, וגם לא ב-2017, אבל לפחות ב-2023 הוא הגיע ליעד. כבר לא מדובר ביהלום צעיר, אלא בשחקן ותיק בן 32, שמצטרף אחרי העונה הבעייתית ביותר בחייו מבחינה בריאותית – בצל שתי פציעות משמעותיות הוגבלה תרומתו ל-15 משחקי ליגה בלבד ב-2022/23. בניגוד לעבר, הוא גם לא צפוי להיכנס היישר להרכב, אלא אמור להוות בעיקר גיבוי לבלמים הצעירים – רונאלד אראוחו, אנדראס כריסטנסן וז'ול קונדה. יכולתו לשחק בעמדת המגן השמאלי לא תזיק אף היא במסגרת הרוטציה, אחרי עזיבתו של ג'ורדי אלבה.
"המטרה היא לזכות בתארים רבים ככל הניתן", הצהיר מרטינס כאשר הוצג עם חוזה לשנתיים, ואפשר להבין עד כמה הוא רעב להישגים. אחרי הכול, פרט לסופרקופה יש בארונו רק מדליית הזהב מאליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 שנערכה בישראל ב-2013, במהלכה שיתף פעולה באופן אירוני למדי דווקא עם שני בוגרי לה מאסיה שלא הצליחו יתר על המידה בברצלונה – מארק בארטרה ומרטין מונטויה. לו היה מגיע לקאמפ נואו מוקדם הרבה יותר, יש יסוד סביר להניח כי היו לזכותו הרבה יותר מ-20 הופעות בנבחרת ספרד הבוגרת, אבל זה כבר סיפור אחר. טורנירים בינלאומיים כבר לא ממש מעניינים אותו. הוא רוצה לזהור סוף סוף בבארסה.
ואולי, בסגירת מעגל משונה למדי, ינסה צ'אבי גם רעיון חדשני וישלב את מרטינס כקשר אחורי במשבצת שנותרה מיותמת בעקבות עזיבתו של סרג'יו בוסקטס. הצטיינותו של בוסקטס היא שגרמה למסצ'ראנו להפוך לבלם, ובעקיפין מנעה את צירופו של איניגו לפני 6 שנים. כעת התפקיד הזה פנוי, ועל הנייר יש למרטינס כישורים שעשויים להפוך אותו למועמד מעניין – ראיית משחק משובחת, יכולת לבנות התקפות מאחור, וגם מסירות ארוכות נהדרות. האם זה ייצא לפועל? אין לדעת, אבל דבר אחד בטוח – מרטינס יהיה מוכן לעשות הכול ולמלא כל הוראה כדי להוכיח את עצמו, באיחור כה רב. ומי יודע, אולי עוד צפויה לו תהילה שהייתה שמורה לבאסקים שפיארו את המדים האלה בשנות ה-90'.
מה דעתך על הכתבה?