ההתנהלות של קבוצת הרכישה האמריקאית הקיץ לא נותנת שקט לאוהדי הפועל תל אביב. ישנו תסכול רב אצל חלק גדול מהאוהדים בנוגע למדיניות הרכש, חשש מקבוצה לא תחרותית והמון חשדנות כלפי מחזיקי זכויות הניהול החדשים של המועדון, בראשות האחים מינצברג. מהות החשש מצוי בדיסאינפורמציה. זה מתחיל במסיבות העיתונאים של דייויד מינצברג, שמדבר גדולות בסגנון האמריקאי ומכוון לטופ, אך בעוד הוא מדבר בהסתכלות על תהליך לשנים האוהדים רוצים כאן ועכשיו, אחרי יותר מעשור שהם רואים רק שחור עם תשע שנים של מפלות בדרבי, הסבלנות היא מהם והלאה.
ננסה לעשות כאן סדר בנוגע לקבוצה האמריקאית. הם לא פילנתרופים או רוכשים שבאו לשים את הכסף שלהם בכל שנה כדי שהפועל תל אביב תזכה בתארים. זה לא דומה לשחר, גולדהאר, אלונה או אפילו יואב כץ. הם רכשו מוצר, מעוניינים לשדרג אותו דרך סכומי כסף שמוזרמים מהמשקיעים, להגדיל את ההכנסות, לקבל החלטות ניהוליות ומקצועיות טובות ובריאות יותר בכדי לייעל את המערכת, ובכך ליצור פלטפורמה הרבה יותר בריאה עבור הפועל תל אביב.
יותר נכון, האמריקאים הם תחנת מעבר וכך האוהדים האדומים צריכים להסתכל על זה. הם הוציאו אותם מהניסנובים ומטרתם לייעל כדי להעביר אותם בעוד מספר שנים לבעלים ראויים, משהו שלא היה קורה עם הניסנובים, שבכלל רצו לשמור את הקבוצה לעצמם ולא חיפשו רוכשים, במקסימום משקיעים קטנים שיעזרו להם להישאר עם הבייבי. בועז תושב וגרינברג חשבו אחרת, אך הם לא היו בראש המועדון.
מה המשמעות בנוגע לשנים הקרובות? חד משמעית – התקציבים יהיו שפויים, ניסנוב פלוס, אם ההתייעלות המקצועית תצליח עוד נדבר בהמשך, אך מנסים לפחות משהו אחר ביחס לניהול שלא הצליח. בעונה שעברה הניסנובים מכרו שחקנים ב-14 מיליון שקלים וסיימו את העונה עם גירעון של 10, וזה בשנים שהם כמעט ולא מזרימים כסף לקופה. עם הקבוצות והסגלים החלשים שהיו לאדומים, זה פשוט בלתי נתפס המספרים האלה, ברמת פשע ספורטיבי.
תתפלאו, אבל חן סול הרבה יותר חזק במערכת ממה שנדמה לאנשים. הוא בהחלט לא פקיד, הוא אמנם צריך לקבל אישור לפעולות כלכליות, אך לא במקרה דייויד מינצברג הרים לו במסיבת העיתונאים הראשונה, נתן לו את תפקיד ראש מחלקת הכדורגל ולהיות הדמות המובילה ברכש ובמינוי מאמן. ניק האמונד מעורב, אך בעל עיסוקים נוספים, הוא לא נמצא צמוד לשוטף של הפועל תל אביב, הוא משלים את חן סול ולא להיפך. בסופו של דבר זה הימור שראש מחלקת הכדורגל והמאמן חסרי ניסיון, אבל כרגע זאת המציאות של האדומים.
ולמה מינצברג אוהב את חן סול? כי הוא אהב את התכנית המקצועית שלו עוד מהשיחות הראשונות, תכנית של שילוב כמות גדולה של צעירים שיתפתחו במערכת, אך בצורה בריאה, ומאמן שבאג'נדה שלו מאוד מתאים לצעירים. את התכנית סול מכיר היטב מעומר בוקסנבוים, שרצה אך לא הצליח ליישם – לא הגיע מאמן כמו שרצה ולא בנה את הסגל, עד שהלך הביתה. כאשר בוקסנבוים עזב הוא אמר: "הטעות הכי גדולה שעשיתי הייתה שלא הייתי אמיץ להביא את המאמן המתאים מבחינתי ולבנות את הסגל בהתאם".
סול עבד צמוד לבוקסנבוים. הם לא חששו מכמות גדולה של צעירים בסגל, להיפך, הם היו בעד כמות קטנה יותר של שחקנים מנוסים אבל בהשקעה כלכלית גדולה יותר, לנסות לפגוע בול, כמו שדיבר על אלטמן ורודריגס במסיבת עיתונאים. לאחר שנים בהן שחקנים מנוסים היו נותנים שני משחקים לא טובים והייתה דרישה לספסל אותם ולתעדף צעיר שחדר ההלבשה ממורמר, הפעם מנסים לעשות את זה אחרת.
וחשוב לציין, זה שצעירים ישתלבו לא אומר שהם יפתחו בהרכב – זובאס, בריאן פסי שחתם, מגן זר, גורפינקל, בלוריאן, איינבינדר, רודריגס, גונסאלס, אלטמן, אוז'בולט, גאנם ואולי גם לאיוס, זה גם יכול להיות הרכב כמעט ללא צעירים בוסריים. בנוגע לשחקנים 12-24 בסגל, שם תהיה כמות גדולה מאוד של צעירים שכל מי שיהיה מספיק טוב גם יפתח בהרכב, ואפשר לראות זאת בהכנה. שחקנים כשרוניים כמו קנצפולסקי, רן בנימין, סניור, ישראלוב, ארצ'ל, רמות, אקולקין, דניאל צדיק ונועם בונה שהצטרף, ישלימו את הסגל ויהוו לתחרות בריאה. אם הרעיון הוא שחקנים מנוסים על הספסל בהוראה שלא ישחקו או צעירים עם סיכוי אמיתי, האופציה השנייה עדיפה בהרבה.
ושוב, זה גם סוג של ניסוי שעושים האדומים. אם הוא יצליח לא מן הנמנע שעוד קבוצות ייאמצו אותו. זה לא פשוט בלחץ ובציפיות של הפועל תל אביב, יכול להיות שהתחלה רעה או סיבוב ראשון רע ונראה שינויים משמעותיים עם צירוף שלושה שחקני רכש נוספים, אך זה עדיין ניסיון הרבה יותר בריא ממה שהיה בהפועל תל אביב בקדנציה הקודמת. לעתים יש דרישה כל כך גדולה לרכש שקצת מתעלמים ממצב השוק. מאור קנדיל שיחק כל כך מעט במשך שלוש שנים, פציע, מכבי תל אביב ויתרה עליו בלי למצמץ, ועדיין הפועל, בית"ר ובאר שבע רדפו אחריו, ובסוף מכבי חיפה החתימה אותו כמגן מחליף. למה רצו אותו? כי זה מה יש, הוא עדיין סקסי כי היה במכבי תל אביב, אבל לא בטוח שזה הרכש הנכון ולא חכם יותר לתת את המשבצת לצעיר מוכשר. שחקנים שהפועל ויתרה עליהם כמו בן ביטון ואדי גוטליב נחטפים בבית"ר ירושלים ובונים עליהם כעוגן בהגנה, זה מה יש בשוק אז לוקחים, זאת לא תכנית סדורה, נכונה או בריאה, פשוט כוחו של הרגל והשלמת חוסרים בסגל, שיטת עבודה שכל משהו שונה ממנה מלחיץ את האוהד הממוצע.
ועם כל האנרגיות החיוביות סביב הרעיון, הפועל תל אביב עדיין צריכה שוברי שיוויון. הישאם לאיוס, למרות עונה עם מספרים רעים, הוא עדיין השחקן היצירתי היחיד בחלק הקדמי, אם הוא יילך יהיה חייב להגיע זר ברמה ובהשקעה גבוהה. ללא שחקנים שעושים את ההבדל בחלק הקדמי יהיה לאדומים קשה מאוד. בסופו של יום אף אחד לא יודע מה יקבלו האדומים מאלטמן ובעיות הגב, אלן אוז'בולט הוגדר על ידי חיים סילבס כ"רוח רפאים עם גולים" וממעט להשתלב במשחק. לאיוס כרגע זה השחקן שהקבוצה צריכה להישען עליו בחלק הקדמי, אם הוא יילך הקבוצה תהיה אפורה מאוד ותהיה חייבת שחקן התקפי דומיננטי ובהשקעה גבוהה. ברמת השאיפות אי אפשר לצפות יותר מאילו שהיו לאדומים תחת ההנהלה הקודמת, וזה פלייאוף עליון ואולי לנסות לגרד כרטיס לאירופה. יש גם פנטזיה לחזור ולנצח דרבי, זה תמיד אפשרי, אך עדיין, התקציב של רובי קין והצוות המקצועי של מכבי תל אביב גבוה מכל תקציב שכר השחקנים והצוות המקצועי של הפועל תל אביב. תמיד יהיה רצון ואמונה, אבל ברמת הפערים הכלכליים והמקצועיים לא בטוח שהניצחון בדרבי יגיע כל כך מהר ואולי זה גם לא צריך להיות סוג של מדד.
בשורה התחתונה, הפועל תל אביב תלויה בעונה הנוכחית באוהדיה אפילו יותר משנים קודמות. ברעיון הצעירים הנוכחי, אם הקהל יתהפך תחת חוסר הצלחה, הצעירים האלה יעשו במכנסיים והקבוצה תתרסק. הבשורה של האמרקיאים הם לא החלום הרטוב עבור אוהד של מועדון גדול כמו הפועל תל אביב, אבל כתחנת מעבר לבעלים או שותף פילנתרופ ראוי הם עולים באלפי מונים על אלה שהיו לפניהם, וזה יהיה תקף גם אם העונה הקרובה תהיה כישלון קולוסאלי ויצטרכו להפיק ממנה מסקנות להמשך.
שוב, זה לא האידיאל, אבל כרגע זה הכי טוב שיש עבור אוהדי הפועל תל אביב. מה שכן, בניגוד לבעלים הקודמים, כשיבוא רוכש, הם לא יצטרכו לבקש שקיפות ולחשוש מהתאהבות של המשקיעים בחיידק. הרעיון כאן הוא אחר, האמריקאים ירצו למכור הרבה יותר מהם ולעשות אקזיט, הם רק מחכים לשייח' שיגיד כן.
