ממש עד לא מזמן, היה פופולרי מאוד לשתף ברשתות החברתיות את השיחה בין ז'וזה מוריניו לדלה עלי מהסרט "הכל או כלום" ששודר באמזון על עונת 2019/20 של טוטנהאם. "מוריניו צדק בכל מילה", כתבו הגולשים על האמירות של המיוחד הפורטוגלי. ובאמת, זה נשמע כמו הדבר הנכון לומר לכדורגלן צעיר שמפגין חוסר יציבות ולא מצליח לשחזר את היכולת מהעבר.
"אין לי ספק לגבי הפוטנציאל שלך, אבל תמיד הרגשתי שיש לך עליות ומורדות. אתה צריך לנתח את עצמך ולהבין מדוע פרצת בסערה, ומאז אתה נע למעלה ולמטה. אני לא יודע למה, אני לא יודע אם זה קשור לסגנון החיים שלך. אני בן 56 עכשיו, ואתמול הייתי בן 20. הזמן טס, ואני חושב שבבוא העת אתה תצטער אם לא תשיג את מה שאתה מסוגל להשיג. אתה צריך לדרוש יותר מעצמך. לא אני, לא אף אחד אחר. אתה", זה היה הנאום ששודר לכולם, ועליו הגיב דלה בפשטות: "אני מבין". הוא גם חייך קלות, אבל מעטים מאוד שמו לב שזה היה בדיוק הגיחוך מתחילת השיחה ביניהם.
מה אמר מוריניו בתחילת השיחה? "אני לא רוצה להיות אבא שלך, כי יש לך אבא". ושם, ברגע זה ממש, הוא איבד לחלוטין את האיש שישב מולו, כי לדלה אין אבא. אביו הביולוגי נטש את המשפחה כאשר התינוק היה בן שבוע. בגיל שבע, הוא נשלח לניגריה ובילה שם שנה במהלכה סבל מאוד ושנא כל רגע – וכיום כולם יודעים זאת אחרי הראיון החושפני שהעניק הקשר לתוכניתו של גארי נוויל בשבוע שעבר. שם, בערך בגיל שמונה, נפסק הקשר הסדיר של דלה עם האב, ובהמשך הוא אומץ. שיחה אישית אמיתית ופשוטה של מאמן עם חניכו אולי לא היתה גורמת לדלה לחשוף את כל הפרטים בפני הבוס, אבל לפחות היתה מעניקה לו מושג בסיסי על עברו – מה גם שעל חלק ממנו כבר נרמז או נאמר גלויות בראיונות מלפני שנים רבות.
"אני מסמפט אותך", אמר מוריניו בפתיחת השיחה, אבל כאשר הזכיר מיד לאחר מכן את האב, הוא כאילו אמר בצורה הבוטה ביותר: "לא אכפת לי ממך". הנאום היה מנוסח היתה והצטלם מצוין, וזו היתה המטרה שלו – להפוך לאחד החלקים המעניינים ביותר בסרט. כל הצופים היו אמורים לשמוע, להתרשם ולהבין עד כמה מוריניו מתמקצע בשיחות מוטיבציה עם שחקניו. "אתה צריך לדרוש יותר מעצמך", הוא אמר למי ששקל באותם ימים בדיוק פרישה מכדורגל, היה מכור לכדורי שינה והתמודד על בסיס יומיומי עם סיוטי העבר שאיימו לחסל אותו נפשית.
היום אנחנו יודעים את זה, כי דלה פתח את הכל בשיחה עם נוויל, אבל אז איש לא ידע – וכולם נהנו לחבוט בו. לא במקרה הזכיר מוריניו את בעיות "סגנון החיים". כאשר ניסו הפרשנים והאוהדים לנתח את הנפילה של דלה, אשר היה כוכב כה גדול בשלוש העונות הראשונות בטוטנהאם, זה היה הפתרון המתבקש. הוא עצלן, הוא מבלה יותר מדי, השתן עלה לו לראש, הוא כבר לא משקיע מספיק, הוא חושב שהכל יבוא לו עכשיו בקלות. בקיצור, הוא לא דורש מעצמו מספיק. הוא לא מבין שהחיים קצרים, ויצטער על כך רק בדיעבד. את כל זה שפך עליו מוריניו בנסיון לצאת טוב על המרקע, וכל זה היה ההיפך המוחלט ממה שדלה היה צריך לשמוע ממנו באמת, רק בדלתיים סגורות ובלי מצלמות.
"מוריניו צדק בכל מילה", כתבו הגולשים, ויכול מאוד להיות כי הוא באמת היה צודק לו השיחה היתה מתנהלת עם כוכב שלא מעוניין לנהל אורח חיים ספורטיבי – הרי דוגמאות כאלה לא חסרות. כמתבוננים מהצד, אנחנו לא יכולים להיכנס לנפשו של כל אחד, ואין לנו מושג מה באמת קורה שם, עד שהוא יספר על כך בעצמו.
אז מוריניו אשם כי לא גילה בכנות עניין מינימלי בדלה, אלא רק עשה את עצמו מתעניין, אבל קשה יותר לבוא בטענות לאוהדים. זה הטבע האנושי – לבקר בלי להבין כלום. בעצם, זה אחד התפקידים המרכזיים של הכדורגל מבחינה חברתית – הוא מביא אושר מחד, ומאפשר לאנשים לשחרר אנרגיות שליליות מאידך. האנרגיות השליליות האלה נשפכות על השחקנים והמאמנים, שאמורים להיות חזקים מספיק מנטלית כדי לשרוד. זו הציפיה מהם, אבל הרבה יותר קשה לעשות זאת כאשר אתה מתמודד מלכתחילה עם בעיות כה עמוקות, כמו דלה.
כעת אומרים שהוא היה אמיץ כאשר חשף את עצמו בפני האומה והעולם כולו. וזה נכון, אבל במובן מסוים נדרש אומץ גדול הרבה יותר כדי להסתגר ולהסתיר את הכל. כי במשך שנים, בעוד הקריירה שלו היתה בדעיכה ואז בצלילה חופשית, ספג דלה מילים קשות מכל עבר. ההתמודדות עם הבעיות האישיות לוותה בהתמודדות עם עליהום תקשורתי, אשר גלש בסופו של דבר לסוג של קונצנזוס לפיו הוא זרק את הכל לפח בגלל אופיו הבעייתי. לפיכך, היה מותר לא רק לכעוס עליו, אלא גם ללעוג לו – ורבים כל כך עשו זאת. עכשיו הם חשים אשמה, והיחס כלפי דלה ישתנה ב-180 מעלות כאשר יחלים מהפציעה וידרוך שוב על כר הדשא. בהקשר זה, החשיפה תסייע לו מאוד ותקל עליו בנסיונו לחזור לכושר מבחינה פיזית ומנטלית.
אם קודם לכן, הבחירה של אברטון להחתימו מטוטנהאם בהעברה חופשית עם סעיפי תשלום שיכולים להגיע במקרה האופטימלי ל-40 מיליון יורו הוגדרה כפיאסקו, הרי שכעת דלה השתדרג לנכס. התשלום הראשון שיהיה על המועדון הנוכחי לשלם לתרנגולים עומד על 10 מיליון במידה והקשר ישחק 20 פעמים במדים הכחולים – וכיום עומד מספר המשחקים על 13. אחרי ההשאלה הכושלת בבשיקטאש, הגיוני היה להניח כי אברטון תנסה להיפטר מהשחקן הכושל, אבל במצב החדש כדאי לה מאוד לנסות להשתמש בו, כי כל המדינה תתמוך בו בכל הכוח – וזה כולל אפילו את שחקני היריבות ואוהדיהן.
הראיון לנוויל שיפר מאוד את הסיכוי של דלה להשתקם, והפך אותו ממקרה עגום בשוליים לאחד הסיפורים המרכזיים והמסקרנים ביותר של העונה החדשה. האם הוא יזהר שוב? עד לפני שבועיים, רוב האנשים היו משיבים בשלילה ובחוסר האכפתיות, אבל עכשיו כולם מחזיקים לו אצבעות ורואים בו עילוי. המאמן שון דייץ' דיבר לא מכבר על הכוונות "לדחוף אותו חזק", אבל עכשיו יצטרך לנהוג בו ברגישות, ודלה יקבל יחס אחר לגמרי גם מחבריו בחדר ההלבשה. זה הצ'אנס שלו, וזו עשויה להיות התועלת המרכזית של החשיפה, כי אנשים רואים אותו מהזווית הנכונה. ומי יודע, אולי גם מוריניו יתקשר אליו כדי להתנצל.
מה דעתך על הכתבה?