אנדרה אונאנה הצטיין במשחק הראשון של קמרון במונדיאל מול שווייץ, אבל למחזור השני נגד סרביה הוא כבר לא הופיע, וכאשר שיחקה הנבחרת מול בריל הוא כלל לא היה בקטאר. הסיבה לכך נעוצה בוויכוח בין השוער למאמן ריגוברט סונג, אשר דרש ממנו להיות שמרני יותר בהתנהלות, לא לכדרר מחוץ לרחבה ולא לנסות להתקרב לקו האמצע. ייתכן, כמובן, כי היו גם מניעים נוספים מאחורי הקלעים, ובאופן כללי סגלים קמרוניים ידועים בסכסוכים תוך כדי טורנירים גדולים, אבל כאן בכל זאת היה מקרה חריג למדי – שחקן שמוותר מרצון על חלקו בגביע העולם מסיבות טקטיות. העובדה כי נשיא ההתאחדות סמואל אטו תמך בעמדתו של סונג רק שפכה זמן על המדורה. אונאנה לא אוהב לקבל תכתיבים, לטוב ולרע.
בהיבט זה, השוער החדש של מנצ'סטר יונייטד ישדר על אותו גל עם המנג'ר שלו. הוא הרי עבד בהרמוניה מושלמת עם אריק טן האח באיאקס, והבוס ההולנדי אוהב מאוד את סגנונו. זו הסיבה לכך שאונאנה הוצב בראש רשימת המועמדים להגיע לאולד טראפורד במקומו של דויד דה חאה, ובואו ישנה בתכלית את שיטת המשחק של השדים האדומים – ולא רק בחלק האחורי.
עם הספרדי בין הקורות, היה להם שוער שאהב לעמוד… ובכן, בין הקורות. אין בהכרח פסול בכך, אבל דה חאה היה זהיר מאוד במשחק הרגל, וזו בוודאי לא התכונה החזקה שלו – הוא הצטיין בעיקר באינסטינקטים על קו השער. את אונאנה יהיה אפשר למצוא על הקו רק כאשר היריבה מתכננת לבצע כדורים נייחים, כלומר קרנות או בעיטות חופשיות. בכל מצב אחר, יש יסוד סביר להניח כי הוא יהיה חלק ממשחק השדה. כאשר הכדור אצל הקבוצה השניה, אונאנה שואף להיות בלם נוסף בסגנון מנואל נוייר. כאשר הקבוצה שלו שולטת, הוא רואה את עצמו כפליימייקר מאחור. לעתים קרובות, הוא יכדרר מחוץ לרחבה, ומשם גם ישלח מסירות לכל הטווחים לפי ראות עיניו.
בגמר ליגת האלופות בחודש שעבר, למשל, הוא היה חתום בין היתר על כדור ארוך מאוד שהוציא את אינטר למתפרצת מסוכנת מאוד נגד מנצ'סטר סיטי. לאורך כל ההתמודדות באיסנטבול, היה הקמרוני דמות מרכזית מאוד במתרחש. אם השחורים-כחולים היו מניפים את הגביע – ולפי מהלך העניינים הם בהחלט היו ראויים לכך – יש יסוד סביר להניח כי אונאנה היה מוכתר לאיש המשחק. הוא גם היה חיוני ביותר בדרכה של הקבוצה למעמד, שמר על רשת נקיה ב-5 מ-6 המשחקים בשלב הנוקאאוט מול פורטו, בנפיקה ומילאן. בשלב הבתים הוא קבע את שיא המועדון עם 10 הצלות במשחק הביתי מול באיירן מינכן, גם אם הוא הסתיים בהפסד. הקלות בה הדיח מההרכב את סמיר הנדאנוביץ' הוותיק היתה מרשימה והדגישה עד כמה הביטחון העצמי שלו גבוה.
וזה, בעצם, הסיפור המרכזי. אונאנה מאמין בכוחותיו וביכולותיו באופן אבסולוטי. אולי זה אפילו מוגזם לפרקים, אבל לחץ לא משפיע עליו – לא תוך כדי המשחקים ולא בקבלת ההחלטות לגבי התפתחות הקריירה. מכפר קטן בקמרון, הוא הגיע בגיל 14 דרך האקדמיה של סמואל אטו הישר ללה מאסיה – ולא חשש מהתחרות עם הקטלונים המקומיים. לאורך כל השהות באקדמיה, הוא לא הסתיר את שאיפתו להיכלל מהר ככל הניתן בסגל הראשון של ברצלונה, וכאשר התברר כי דרכו חסומה לא היה לו חשק להמתין סתם. הוא ארז את החפצים ועבר לאיאקס, שהתרשמה מאוד מביצועיו כאשר שתי הקבוצות נפגשו במסגרת ליגת הנוער של אופ"א. אגב, מכל ההרכב של בארסה באותו טורניר אף אחד לא הגיע לבוגרים בסופו של דבר, בשום קבוצה שהיא – פרט לאונאנה.
ההימור הזה התברר כהצלחה מסחררת. תוך שנה וחצי, היה הקמרוני באנקר בהרכב של פטר בוס, ואיאקס העפילה ב-2017 לגמר הליגה האירופית, שם הפסידה באופן אירוני למדי דווקא למנצ'סטר יונייטד. בחלוף שנתיים, הוא כבר היה חלק מהקבוצה המופלאה שהיתה רחוקה שניות ספורות מעליה מוצדקת לגמר ליגת האלופות. אז הוא גם סימן את המטרה הבאה. "אני רוצה להגיע לפרמיירליג", הוא אמר. זה לקח זמן, אבל גם את השאיפה הזו הוא הולך להגשים.
האם פרשת התרופה האסורה סייעה לו בכך באופן עקיף ומשונה? אולי, אבל זה רק מדגיש עד כמה חוסנו המנטלי אדיר. אונאנה ספג בפברואר 2021 השעיה ל-9 חודשים בידי אופ"א על לא עוול בכפו, אחרי שנטל בטעות את הכדור של אישתו ההרה והמועדון ההולנדי לא גיבה אותו מספיק. טן האח אפילו השווה את המשגה שלו לעבירת הפשע של קווינסי פרומס שדקר בן משפחה: "שני השחקנים עשו טעויות והם צריכים להשלים עם ההשלכות". אחרי התבטאות מסוג זה, אפשר היה גם להניח כי היחסים בין אונאנה למאמן לא ישובו עוד למסלולם, אך מסתבר כי הקמרוני יודע לשים את הדברים מאחוריו במידת הצורך. הוא ניצל את הזמן הארוך מחוץ לכדורגל לאימונים על מנת לחזור בכושר מושלם – וזה מה שקרה. יש שיגידו כי הוא שידרג את ביצועיו מאז התקלה, והיא אף הקלה עליו לעזוב את איאקס בדרך לליגות גדולות יותר.
אינטר היתה תחנה הגיונית מאוד, כי הנדאנוביץ', אז בן 38, היה מעבר לשיאו – והמאמן סימונה אינזאגי רצה להחתים שוער דומיננטי עם משחק רגל משובח. הקמרוני הוכיח עד כמה הגישה הזו יעילה בליגה האיטלקית, בה לא היו שוערים אפריקנים מעולם. למעשה, מעטים הם שוערים אפריקנים שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית באופן כללי.
אפילו תומאס אנקונו המיתולוגי, שזהר במונדיאלים ב-1982 וב-1990 והפך לאלילו של ג'יג'י בופון עד כדי כך שגרם לו לבחור במקצוע השוער, בילה את רוב הקריירה באספניול הצנועה. זו גם הקבוצה בה שיחק במהלך רוב הקריירה קרלוס קאמני. בן ארצו, ז'אק סונגו, הוא השוער האפריקני היחיד שזכה באליפות בליגה אירופית מובילה כאשר שיחק בלה קורוניה ב-2000. אולי אתם רוצים להזכיר כאן את אדואר מנדי, שזכה בליגת האלופות עם צ'לסי לפני שנתיים, אבל הוא אמנם שיחק בנבחרת סנגל, אך מדובר בצרפתי יליד צרפת. עבור הנער מכפר קרמוני, הדרך קשה הרבה יותר.
כעת, בגיל 27, כלומר עוד לפני השיא כאשר מדובר בשוערים, הוא לא מהסס לעשות את הצעד החדש. אפשר היה להישאר בסן סירו מעבר לשנה אחת, אבל הפיתוי להגיע לאנגליה ולהתאחד עם טן האח היה חזק מדי – ואונאנה הרי מעולם לא נרתע מאתגרים. דה חאה עזב ופינה לחלוטין את השטח, והקמרוני יהיה בעל הבית האולטימטיבי בעורף של מנצ'סטר יונייטד מהרגע הראשון. מעמדו מובטח, איש לא מערער עליו, והמאמן מעניק לו יד חופשית לפעול בדיוק כמו שהוא רוצה. חוליית ההגנה תצטרך להתאים את עצמה אליו, וכך גם הקישור, בעוד החלוצים חייבים להיות זמינים מעכשיו למסירות ארוכות בכל רגע נתון. השדים האדומים ישחקו מעתה עם 11 שחקני שדה, וזו תהיה מהפכה תודעתית.
גווארדיולה עשה את השינוי הזה מיד עם הגעתו למנצ'סטר סיטי ב-2016, כאשר הדיח את ג'ו הארט לטובת קלאודיו בראבו – גם אם הצ'יליאני לא הצליח באנגליה, ורק הגעתו של אדרסון בחלוף שנה השלימה את הפאזל. שבע שנים מאוחר יותר, הולכת היריבה העירונית בכיוון הזה, אבל באופן הרבה יותר מוקצן. אונאנה הוא אף דמות צבעונית הרבה יותר בהשוואה לברזילאי, והוא צפוי לתרום רבות לליגה מבחינות רבות. סביר שיהיו גם טעויות בסגנון רנה היגיטה מול רוז'ה מילה, אבל כל אזכור של מונדיאל 1990 מבורך בכל הקשור לקמרון, לא?
