הנהירה לסעודיה נמשכת, ולרשימה מצטרפים שמות מצערים במיוחד. הנה סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ' שנשאר נאמן ללאציו במשך שנים כה ארוכות, אבל החליט לנטוש לא לטובת מועדון איכותי יותר אלא בגלל הכסף. הנה סקו פופאנה, הכוכב הגדול האמיתי של הליגה הצרפתית, הרוח החיה מאחורי הסנסציה של לאנס שסיימה במקום השני והעפילה לליגת האלופות – בהינתן השליטה של קטאר סן ז'רמן אפשר לומר שהיא זכתה מעשית באליפות. ואולם, במקום להציג לראשונה את כישוריו בליגת האלופות, הוא הלך אחרי הכסף.
והרשימה עוד ארוכה, כמובן. כמעט כל שחקן שנוסע לסעודיה גורם לכדורגל האירופי להיות קצת פחות עשיר ומגוון, והמשטר הסעודי מנצל עד תום את היכולות הפיננסיות הבלתי מוגבלות שלו על מנת להרוס את הכל. זו המטרה. הם מעוניינים לשלוט בסדר היום ולקנות את הכל, כולל הערכים הבסיסיים ביותר של המערב, כפי שמוכיח המקרה של ג'ורדן הנדרסון, אשר היה עד לפני מספר שבועות הקול הבולט בכדורגל הבריטי למען הקהילה הלהט"בית. גם הוא נקנה בסכום מופרך, וזה גורם לנו לראות את התמונה במלוא כיעורה. גם אם ניסינו להעמיד פנים ולהתעלם מהכיוון המזעזע אליו הולך המשחק כאשר מועדונים מובילים נרכשים על ידי משטרים, עד כדי האפשרות שמנצ'סטר יונייטד תיפול לידיים קטאריות, אי אפשר להתחבא עוד מהמציאות. היא עגומה מאוד, והיא כאן.
ויש שחקן אחד שמייצג את המציאות הזו הרבה יותר מאחרים. קיליאן אמבפה הוא הפנים המבעיתות של הכדורגל המודרני – אדם נטול ערכים שמעוניין אך ורק ברדיפת בצע, ומוכן ביודעין לבזבז את כשרונו במקום שלא מתאים לרמתו, רק כדי לייצר כותרות אינסופיות שמשרתות את המשטר הקטארי. גם עכשיו, כאשר היחסים בין החלוץ להנהלת המועדון הגיעו לכאורה לפיצוץ סופי ומוחלט, הפרשה הזו עדיין משרתת היטב את האינטרסים של קטאר. מבחינתם, אין הבדל מהותי בין כותרות חיוביות ושליליות. הראשונות עדיפות, כמובן, אבל גם השניות מתקבלות על הדעת כל עוד כל העולם מדבר עליהם במונחים של כדורגל. סן ז'רמן לא שואפת באמת לזכות בליגת האלופות. זהו פרט שולי. היא רוצה שכל העולם יחשוב שהיא שואפת לזכות בליגת האלופות, ובהקשר זה הצלחתה מסחררת.
זה יכול היה להיות אחרת מבחינת אמבפה. הנער, שהצית את הדמיון במונדיאל 2018, סירב אז לקבל בונוסים כספיים על השתתפותו בטורניר כי "את המולדת מייצגים ללא תמורה" כדבריו. היה לו פוטנציאל להפוך למנהיג חברתי באמצעות כדורגל, אבל אם הוא עדיין סבור משום מה שיש ערך כלשהו לציוצים הריקניים שלו על המצב הפוליטי בצרפת אחרי כל מה שהוא עולל לתדמיתו, הרי שיש כאן טעות מרה.
ככל שחלף הזמן, הפך אמבפה לקריקטורה של עצמו. הרצון התמידי לעבור לריאל מדריד התגמד אל מול אינספור ההזדמנויות שפוספסו כדי לעבור לריאל מדריד. אפילו כאשר היתה הדרך סלולה לחלוטין בקיץ שעבר עם העברה חופשית, הוא איפשר לקטארים "לשכנע" אותו באמצעות שיחות עם הנשיא המתבזה עמנואל מקרון – איכשהו, השארתו של הנכס הלאומי בידי הקטארים נתפסה כערך עליון במדיניות החוץ והפנים של ממשלת צרפת. בסופו של דבר, הכל הסתכם בכסף, והפרק הבא תוכנן כבר כאשר החוזה החדש נחתם לשנתיים, עם אופציה שהיתה ניתנת למימוש על ידי השחקן עצמו. היה ברור כשמש שהוא יסרב לממש אותה כדי להתחיל את הסאגה מחדש, והיה ברור כשמש שזה יקרה כבר ב-2023, כי לא יכול לעבור קיץ בלי סיפורי אמבפה.
הקטארים מכורים לזה, וגם אמבפה עצמו מכור לזה. השתן מזמן עלה לו לראש, וזה באמת לא טריוויאלי להרגיש מורם מהעם. אז הנה לכם – סן ז'רמן שוב לא רוצה לאבד את הכוכב שלה ללא תמורה, וזה "מסקרן", כי ב-2021 זה לא היה חלק מהשיקולים, למרות שגם אז נותרה שנה אחת לתום חוזהו. הפעם היא מאיימת לשלוח אותו ליציע למשך שנה, לפני המעבר החופשי לריאל – גם אם יש ספק מסוים באשר לרצונו של הנשיא פלורנטינו פרס לשפוך עליו את כל הכסף שיש לו.
כי הרי פעם נתפס הצרפתי, הילד התמים שאהד את ריאל והעריץ את כריסטיאנו רונאלדו, לפסגת השאיפות של האוהדים בסנטיאגו ברנבאו. לא עוד. התנהלותו המחפירה לאורך זמן הפכה אותו לדמות הרבה פחות רצויה, אולי אפילו לפרסונה נון גראטה בחוגים מסוימים. רוב תומכי הבלאנקוס יסכימו כנראה לקבל אותו בלב כבד, אבל בוודאי לא בכל מחיר. אם אפשר לקנות ולתחזק 3 או 4 שחקנים ברמה העולמית הגבוהה במחיר הזה, הרי שזה עדיף. גם כך לא לגמרי ברור כיצד משלבים את אמבפה בהרכב עם ויניסיוס, כי הצרפתי מעדיף את המשבצת של הברזילאי באגף השמאלי. בכל מקרה, עדיפים שחקנים נורמליים שפשוט מגיעים, חותמים ומתחילים לעבוד, כמו למשל ג'וד בליגנגהאם – שחקן שצפוי להיות חשוב יותר מאמפבה לעתידו של המועדון. הוא לא משדר תאוות בצע. קל הרבה יותר להזדהות איתו, ולכן גם בהיבט השיווקי הוא נכס חשוב יותר. למה שמישהו ירצה להסתובב עם שמו של שכיר חרב על גב חולצתו?
הדבר ההגיוני מבחינת ריאל הוא לא להיכנס כעת למשא ומתן כלל, להמתין להתפתחויות, ולבדוק בקור רוח אם כדאי לצרף את אמבפה בקיץ הבא בלי להעמיק את החובות לרמה בלתי נסבלת. הוא צפוי להיות אז שחקן חופשי, ועשויה להתפתח תחרות על החתמתו, אבל אם המחיר יהיה גבוה מדי – אפשר פשוט לוותר. רק מי שמגיע לריאל בנפש חפצה יכול להתקבל באמת בזרועות פתוחות. אין סיבה לקבל דמויות עם אגו מטורלל שעושים טובה למועדון.
בהקשר זה, ראוי להדגיש עד כמה מוסר העבודה של אמבפה נמוך. כשרונו הטבעי לא מוטל בספק, והוא הצטיין לכאורה במונדיאל האחרון, אבל במהלך כל הטורניר לא ביצע אפילו תיקול אחד. הוא לא ניסה לסייע בהגנה, ולא השתדל לעשות רושם כזה. הוא בטלן שחושב שהעולם מונח לרגליו, ומגיע לו לקבל הכל בלי להתאמץ. בקיצור, זו הגדרה של כוכב על מזדקן בגיל 35 או 37. לאן הם הולכים בדרך כלל? עניתם נכון, ושם בדיוק מקומו של אמבפה.
לסעודים אין בעיה לשלם לקטארים כל סכום שיידרש כדי לפתות את נער הפוסטר הזה, ולו לעונה אחת. אז שילך לשם, יקבל כמה מיליארדים שהוא רק רוצה, וישחרר אותנו לשנה אחת לפחות מהכותרות המאוסות. אולי יהיה לו חשק לחזור לאירופה ב-2024, ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח – הכדורגל לא יפסיד הרבה אם אמבפה ינדוד למדבר.
קחו אותו, עם כל האגו והצביעות, ותחזירו לנו את השחקנים האמיתיים. תחזירו את מילינקוביץ'-סאביץ', את סקו פופאנה, את אנגולו קאנטה, את מרצלו ברוזוביץ', ואם אפשר גם את קארים בנזמה, את רוברטו פירמינו ואת הנדרסון. תפסיקו לשדוד את השחקנים האמיתיים והאותנטיים. לעומתם, אמבפה יכול להיעלם.
