אם תשאלו עיתונאים ביוון, יש קונצנזוס – אנדריה ז'יבקוביץ' ראוי להיות בליגה איכותית יותר. הקיצוני של פאוק סלוניקי הוא שחקן שאמור לככב ברמה הגבוהה ביותר, ודי להסתכל על ביצועיו במונדיאל האחרון כדי להבין זאת. במשחק הפתיחה של סרביה, מול ברזיל, קיבל ז'יבקוביץ' הנחיה לוותר על התכונות הטבעיות שלו בהתקפה, ולהתמקד בשמירה על ויניסיוס – וכך עשה.
כוכב העל של ריאל מדריד התקשה מאוד להשתחרר ממנו, ועובדה היא כי התוצאה המאופסת נשמרה עד שנציג פאוק הוחלף בדקה ה-57. מיד לאחר מכן, כבש רישארליסון פעמיים – ובשני השערים נטל חלק מרכזי ויניסיוס, שהרגיש לפתע משוחרר הרבה יותר. לאחר מכן, בקרב מול קמרון, בישל ז'יבקוביץ' את שער היתרון של סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ', ואז סיפק אסיסט יפה יותר גם לאלכסנדר מיטרוביץ'.
הסרבים הודחו אמנם בסופו של דבר בשלב הבתים בגלל מחדלים רבים מדי בהגנה, אבל מבחינתו האישית של ז'יבקוביץ' היה זה טורניר מוצלח, והוא הזכיר במעט כיצד הוא נחשב להבטחה הגדולה ביותר במדינה, ואף מעבר לכך. "מסי הסרבי" קראו לו – כי איזה עוד כינוי אפשר להמציא לשחקן שגובהו 169 סנטימטרים, אשר אוהב לכדרר באגף הימני עם רגלו השמאלית החזקה?
הוא היה אחד השחקנים הבולטים ביותר בסגל הנבחרת עד גיל 20 שזכתה כנגד כל הסיכויים במדליות הזהב במונדיאל עד גיל 20 ב-2015, ביחד עם פרדראג ראיקוביץ' המופלא בין הקורות. בגמר מול ברזיל, היה זה ז'יבקוביץ' שבישל בנגיעה קלילה את שער הניצחון הדרמטי בדקה ה-118 בהארכה, וכולם יצאו מגדרם. בצדק.
ז'יבקוביץ' פרח באותם ימים בפרטיזן בלגרד. במועדון העריכו אותו עד כדי כך שהוא הפך לקפטן הצעיר ביותר בתולדותיו, וענד את הסרט עוד בגיל 17, והנשיא זוראן פופוביץ' הצהיר: "הוא בחור טוב עם גישה חיובית, שיכול להפוך לכוכב ברמה העולמית הגבוהה. אנחנו רוצים לשמור עליו למרות שההצעות ממשיכות לזרום". והן אכן זרמו. צ'לסי, ליברפול, ברצלונה – הרשימה היתה ארוכה למדי. ז'יבקוביץ' בחר בבנפיקה, אבל עוד קודם לכן הוא הימר על מורשתו בפרטיזן כאשר סירב להאריך את חוזהו והעדיף לעזוב כשחקן חופשי.
ההחלטה הזו לא עברה בשקט מצד המועדון הסרבי, שהישעה אותו למשך חצי שנה עד תום עונת 2015/16, אבל סללה את הדרך לחוזה עתק בשורות הנשרים מליסבון – שכר של 2 מיליון יורו שעלה בהדרגה עד 5 מיליון במשך 5 שנים. בנפיקה ציפתה, כמובן, להשביח ולמכור אותו לפני תום החוזה, כפי שהיא עושה עם כשרונות כה רבים, וז'יבקוביץ' הרגיש כמו מניית זהב בהקשר זה. אלא שהתברר כי הסרבי הגדיר את עצמו בדיוק כך – ולכן סבר שהמקום בהרכב מובטח לו בכל מקרה. כאשר התברר שטעה, והביקורות על יכולתו הדלה בתקשורת לא איחרו לבוא, הוא איבד במהרה מוטיבציה.
כך החל הסכסוך המתמשך עם המועדון, שרק הלך והעמיק. יכול להיות שאנשי בנפיקה יכלו להשקיע מאמץ גדול יותר על מנת לשקם את הסרבי, אבל בשורה התחתונה היה זה פיאסקו מהדהד עבור כל הצדדים. "מסי הסרבי" המתין חצי שנה כדי לערוך בכורה בהרכב בליגה, היה חלש בעונתו השניה במועדון, ובעונה השלישית כבר לא נספר בכלל – בנפיקה חיפשה נואשות מישהו שיסכים לקנות אותו, אך שכרו הגבוה וכושרו העלוב הרתיע כל משקיע פוטנציאלי. הפארסה הזו הגיעה לשיאה בעונתו הרביעית בפורטוגל, 2019/20, כאשר הוא שותף ב-3 משחקים בלבד כמחליף בליגה, צבר 63 דקות על הדשא, ובכל זאת קיבל שכר של 4 מיליון יורו. עיתונאים המקורבים למועדון אף סיפרו כי ז'יבקוביץ' השלים עם המצב והיה מרוצה ממנו – הוא החליט שאפשר להרוויח המון כסף בלי לעשות כלום. מה רע בזה?
לבסוף, בצל משבר הקורונה הושגה ההסכמה המיוחלת כאשר ז'יבקוביץ' ויתר על מחצית מהכסף שהגיע לו בעונה האחרונה, קיבל מיידית עוד 2 מיליון יורו לחשבון ושוחרר לדרכו באוגוסט 2020. בכל הקדנציה הארוכה והמביכה הזו, הוא כבש 3 שערי ליגה בלבד עבור הנשרים, כולם חסרי משמעות בגרבאג' טיים. יש שיגדירו אותו כרכש הגרוע ביותר בתולדות המועדון, למרות שהוא הגיע ללא תמורה – והתקופה הזו הרסה לחלוטין את שמו הטוב. מעילוי בן 20 הוא שומנך לסתם סוג של שחקן עבר בגיל 24 בלבד. המעמד החדש הזה איפשר לפאוק להחתים אותו, בעוד בנפיקה נשמה סוף סוף לרווחה. היא לא ידעה מה מצפה לה.
כי זה היה מסוג הדברים המדהימים שאי אפשר להמציא. שבוע בלבד אחרי שהגיע לפאוק, נכנס ז'יבקוביץ' כמחליף להופעת הבכורה, במוקדמות ליגת האלופות נגד… בנפיקה, כמובן! ולא סתם נכנס, אלא הבקיע מיד את שער הניצחון שהעיף את הנשרים לכל הרוחות מהמפעל. זו היתה הנקמה הכי מתוקה באקסית שהפסיקה להאמין בו מזמן, וכך – תוך דקות ספורות ממש – השתדרג הסרבי לאליל אוהדי פאוק. הצד השחור-לבן של סלוניקי התאהב בו, והקשר החם הזה נמשך עד עצם היום הזה. הוא אף גרם לז'יבקוביץ' לשנות לחלוטין את גישתו לחיים ולבנות סדר עדיפויות חדש.
כי כאשר התבגר הסרבי, הוא החל להפנים עד כמה חשוב לו למצות לפחות חלק מהפוטנציאל. הכסף הגדול והשבחים המוגזמים גרמו לו לאבד את הקשר עם המציאות בהיותו נער, אבל בסלוניקי הוא מצא משהו שלא חווה בעבר – מקום עבודה יציב, בו מעריכים אותו כל עוד הוא משקיע ועושה את העבודה. לכן, גם כאשר צצו פה ושם הצעות לעזוב ולחזור לליגה חזקה יותר, העדיף ז'יבקוביץ' להישאר בפאוק, שם הוא חתום עד הקיץ הבא. ואולי הוא לא סופרסטאר אפילו במונחים היוונים, אבל טוב לו שם. שקט תעשייתי, קהל אוהב ותומך, מאמן שסומך עליו, וגם משכורת בהחלט סבירה – מה עוד צריך? הרי היכולת הטובה בסלוניקי העניקה לו בחזרה גם את הזימונים לנבחרת, וכך הוא הגיע למונדיאל 2022 על תקן שחקן הרכב בטוח, זאת בניגוד לגביע העולם ב-2018 אותו ראה מהספסל כי לא היה בכושר בבנפיקה.
עם פאוק הוא זכה בגביע היווני ב-2021, הגיע לרבע גמר הקונפרנס ליג ב-2022, וכבש שערים נאים בנצחונות על פנאתינייקוס ואולימפיאקוס. ואמנם הוא לא יושווה עוד למסי, אבל אולי עדיף ככה. נכון לעכשיו, מדובר בשחקן בן 27 שמרוצה במועדונו ומקווה לפתוח את העונה הרביעית בסלוניקי ברגל ימין, אולי בדרך להישג מכובד נוסף באירופה. בדרכו עומדת בית"ר ירושלים, והיא תצטרך להיזהר מאוד מפריצותיו של הסרבי הזריז באגף הימני.
מה דעתך על הכתבה?