באולד טראפורד מתלוננים, לפחות בשיחות הפנימיות, על מה שמכונה "מס מנצ'סטר יונייטד". מועדונים נוטים לרוב להעלות את תג המחיר של שחקניהם כאשר השדים האדומים מגלים בהם עניין, ויש עדויות רבות מהעבר שמאשרות את קיום התופעה. לסטר, למשל, אפילו לא חלמה להפוך את הארי מגווייר לשחקן ההגנה היקר בהיסטוריה, אבל עם מנצ'סטר יונייטד בתמונה זה הפך למציאות. איאקס לא חשבה שמחירו של אנתוני יכול להגיע ל-100 מיליון יורו, אבל אז באה מנצ'סטר יונייטד, והתברר שכדאי מאוד להפגין שרירים במשא ומתן.
אז הנה לכם, שוב שולם "מס מנצ'סטר יונייטד" כאשר אטאלנטה הולכת לקבל 70 מיליון יורו בתוספת בונוסים שונים תמורת ראסמוס הוילונד, חלוץ דני בן 20 עם נסיון מועט אפילו במונחי המועדון מברגאמו. באולד טראפורד ינסו להציג אותו כארלינג הולאנד החדש, תוך הדגשת קווי הדמיון ביניהם. והרי באמת יש כאלה – שניהם סקנדינבים, שניהם בלונדינים, שניהם שמאליים, שניהם חלוצים מרכזיים בסגנון הקלאסי, שניהם שיחקו במשך חצי שנה בליגה האוסטרית, שניהם נעדרו מהמונדיאל האחרון…
אפילו לא זומן למונדיאל
רגע! רגע! קאט! זה אמנם נכון שהולאנד והוילונד לא נסעו לקטאר בנובמבר, אבל רק אחד מהם לא הגיע לשם כי נבחרתו נורבגיה לא העפילה. דנמרק שייטה לטורניר בקלילות רבה, אך הודחה ממנו בשלב הבתים בגלל שהפגינה יכולת עלובה ביותר בחוד, עם שער זכות אחד בלבד ב-3 משחקים בהם נוסו 3 חלוצים מרכזיים שונים. זה התחיל עם קאספר דולברג שהיה פאתטי, המשיך עם אנדראס קורנליוס שהיה פאתטי עוד יותר, ונגמר עם מרטין ברייטווייט עליו מיותר להרחיב את הדיבור. למרות הפיאסקו המחפיר הזה, לא התחרט המאמן הלאומי קאספר יולמאנד על כך שהשאיר את הוילונד מחוץ לסגל, וטען בדיעבד: "פגרת המונדיאל הועילה מאוד לראסמוס. הוא עבד קשה, שיפר את האיטלקית שלו, והבין טוב יותר כיצד אטאלנטה משחקת".
וזה נכון, כי בחודשים שלפני גביע העולם לא היה לדני מקום בהרכב הקבוצה ששילמה תמורתו לשטורם גראץ 17 מיליון יורו בקיץ שעבר. הוא פתח 4 פעמים בלבד בליגה, כבש שער בודד, ולכן פשוט לא היה רלוונטי מבחינת נבחרתו. אחרי הכל, נכון לסוף 2021 הוא היה שחקן ספסל זוטר בשורות קופנהאגן ששמחה מאוד למכור אותו לאוסטריה תמורת 1.5 מיליון. ואז, גם 6 שערים ב-15 הופעות במדי שטורם, עם כל הכבוד הראוי, לא בדיוק מבשרים על פריצתו של סקורר יוצא דופן.
התקשה מול סמולינג
הנסיקה, אם אפשר להגדיר אותה כך, החלה רק במחצית הראשונה של 2023, כאשר הוילונד ניצל את הפציעה של דובאן ספאטה, זכה לאמון מצד ג'אן פיירו גאספריני, וכבש 8 שערים ב-21 משחקי ליגה שערך בפרק זמן זה. כדאי להדגיש שהם נכבשו מול ספציה, בולוניה, סלרניטנה, לאציו, לצ'ה, אמפולי, ורונה ומונצה – ורק אחת מהן ניתנת להגדרה כיריבה איכותית. במפגשים מול קבוצות צמרת, התפוקה היתה דלה הרבה יותר, והוילונד עצמו העיד בראיון תמים למדי: "היה לי קשה מאוד להתמודד מול כריס סמולינג כששיחקנו מול רומא. הוא חכם, מהיר וחזק. לא הצלחתי להשתמש בחוסן הגופני שלו נגדו כפי שאני רגיל, ולא מצאתי את הפתרון לסוגיה".
וזה לגמרי בסדר, כמובן. סמולינג בן ה-33 הוא באמת בלם עם נסיון עשיר מאוד, בעוד הוילונד עדיין רק מתחיל את דרכו בכדורגל האמיתי, ולכן צריך ללמוד המון. הוא ישתפר עם הזמן, והנתונים הבסיסיים גורמים להאמין שיש לו פוטנציאל להפוך לחלוץ בקנה מידה משמעותי. המהירות המסחררת שלו חריגה למדי עבור כדורגלן בגובה 191 סנטימטרים, ובהקשר זה יש הגיון להקבלה מסוימת להולאנד. הוא עוצמתי ושומר היטב על הכדור עם הגב לשער, אבל יעיל יותר בהתקפות מעבר כאשר יש לפניו שטחים פנויים נרחבים – וכן, גם כאן יש הקבלה הגיונית להולאנד. הביטחון העצמי שלו גבוה, והוא נהנה להטריד את שחקני ההגנה במשך כל 90 הדקות כאשר המאמן משאיר אותו על המגרש במשך זמן כה רב, אבל יש עוד הרבה מאוד ליקויים שדורשים תיקון לאורך זמן – והוילונד עדיין רחוק שנות אור מלהיות החלוץ המרכזי השלם כמו הולאנד.
לא מוסר מספיק, מתקשה בנגיחות
המשחק הקבוצתי שלו לוקה בחסר, ויעידו על כך שני בישולים בלבד העונה. כאשר הכדור מגיע לרגליו, הוא מחפש בדרך כלל את הפריצה לשער ואת הבעיטה, אך לא את המסירה – והדבר הופך את השמירה עליו לקלה יותר. משחק טוב עם הגב לשער זה חיובי, אבל צריך לדעת לנצל אותו כדי לספק כדורים לחבריו, וזה עדיין טעון שיפור. כמו במקרה של סמולינג, הוילונד הולך לאיבוד מול בלמים פיזיים ומנוסים ממנו, ובפרמייר-ליג זה יהיה האתגר שלו כמעט בכל משחק. חוץ מזה, משחק הראש מהווה נקודת תורפה אצלו – וזה עשוי להפתיע כאשר מדובר בחלוץ מרכזי עם מימדי גוף מרשימים. הדני ניצח ב-37 אחוזים בלבד מהמאבקים האוויריים שניהל בליגה האיטלקית בעונה החולפת, וכבש שער אחד בלבד בקריירה בנגיחה. היה זה אי שם לפני שנתיים כאשר שיחק במדי קופנהאגן מול סלובן ברטיסלבה בליגה האירופית. באטאלנטה לא היה לכך זכר, והעבודה בנושא עוד מרובה מאוד.
לזכותו של הוילונד ייאמר כי הוא מודע לכך היטב. הוא התנער תמיד מההשוואות להולאנד, שצצו עוד במהלך הקדנציה הקצרה באוסטריה, והצהיר בהיותו שחקן שטורם גראץ: "הוא מפלצת, שחקן מטורף. אני יכול לראות את הדמיון, אבל יכול רק לקוות להגיע לרמה שלו. לשם כך אצטרך לעבוד קשה כל יום, ולהיות עוד יותר מרוכז על המגרש".
עבודה קשה מאפיינת אותו מאוד. כריסטיאן מורו, שהדריך את ראסמוס כילד בקבוצה הקטנה הורסהולם-אוסרוד, בה החל את דרכו, העיד כאשר פרץ החלוץ לתודעה: "אנחנו מאושרים מאוד בשבילו כי אנחנו יודעים כמה הוא השקיע כדי להגיע לשם. זו עדות לכך שעבודה קשה משתלמת, ומקווים שהדבר ישמש דוגמא לנערים הצעירים שיש לנו במערכת כרגע. כאשר ראסמוס היה אצלנו, הוא לא בלט במיוחד בשום תחום. הוא לא היה מהיר יותר או טכני יותר בהשוואה לילדים אחרים, אולי אפילו להיפך. הוא לא קיבל שום דבר במתנה מהטבע. הוא מוכיח שאפשר להגיע רחוק אם אתה מחוייב מספיק".
המודל לחיקוי – כריסטיאנו רונאלדו
והמסע הזה באמת קסום בכל קנה מידה. צריך להיות שחקן מיוחד מאוד כדי להשתדרג משחקן זניח בליגה הדנית לסופרסטאר שעולה 70 מיליון יורו תוך שנה וחצי, ועוד להגיע לקבוצת חלומותיך. כי הוילונד הוא אוהד שרוף ומוצהר של מנצ'סטר יונייטד, שמגדיר את עצמו כמעריץ מושבע של כריסטיאנו רונאלדו. הוא נולד בשנה בה הגיע הפורטוגלי לאולד טראפורד, והיה בן 6 כאשר עזב CR7 לטובת ריאל מדריד, אבל הספיק להתאהב בו בחולצה האדומה, והמשיך לעודד אותו גם בסנטיאגו ברנבאו.
זה לא אומר שהוא בחר את העמדה שלו באגף השמאלי – הוילונד היה בתחילת דרכו קשר מרכזי, שיחק כך בהורסהולם-אוסרוד ובברונדבי, והוסט למרכז הרחבה רק כאשר עבר לקופנהאגן. במקרה, עם הזמן זו גם היתה העמדה של רונאלדו, וכך הוא מגיע לשורות השדים האדומים על מנת להיכנס לכאורה לנעליים הגדולות שהותיר כוכב העל שנטש במהלך המונדיאל. בלעדיו, לא נותרו כביכול לאריק טן האח חלוצים מרכזיים טבעיים בחוד, כי במנצ'סטר לא אוהבים להגדיר כך את מרכוס רשפורד ואת אנתוני מרסיאל. המאמן ההולנדי ניסה להביא בהשאלה את ואוט וחהורסט, אבל הנסיון לא עבד – וההולנדי התמיר אף בילה בחלק מהמשחקים בעמדת הפליימייקר, ללא הצלחה מיוחדת.
היה עדיף להמשיך להתחשל באטאלנטה
לכן הוחלט הקיץ ללכת בכל הכוח על חלוץ מרכזי, ושמות כמו ויקטור אוסימן והארי קיין נזרקו לאוויר. הסיכוי להחתים את קפטן נבחרת אנגליה מטוטנהאם היה מראש קלוש, אבל בכל הקשור לסקורר הניגרי של נאפולי זו היתה פונקציה של מחיר, ותג של כ-130 מיליון יורו הרתיע את המועדון. זה אף מובן במסגרת האילוצים הכלכליים, אבל אוסימן הוא מניה בטוחה – חלוץ מנוסה ומוכח שהיה מלך הכיבושים באיטליה במדי האלופה, עם 26 שערים ב-32 הופעות. לו היה מגיע לאולד טראפורד, אפשר היה לצפות ליבול דומה בפרמייר-ליג, ואף יותר. תחרות עם ארלינג הולאנד בצמרת הדירוג היתה עשויה להיות רלוונטית בהחלט.
לעומת זאת, יהיה אבסורדי לצפות מהוילנד להתחרות עם הנורבגי, בעוד העובדה כי המחיר ששולם תמורתו גבוה מ-60 מיליון יורו שהעבירה מנצ'סטר סיטי לבורוסיה דורטמונד הופך את הציפייה הזו לחלק אינטגרלי מהתסריט. מובן כי הדני עולה פחות מהנורבגי כאשר משקללים בחישוב את עמלות הסוכנים ואת השכר, אבל מבחינה תודעתית זה חשוב פחות. הוילונד יוגדר מיידית כתשובה האדומה להולאנד, וזה פשוט לא יכול להיות אחרת. ובמשוואה הזו, אין לו סיכוי לענות על הצרכים. למעשה, היה כדאי לו להמשיך להשתדרג באטאלנטה במשך שנה או שנתיים, לפני הקפיצה הגדולה הבאה. הרי אפילו הולאנד בכבודו ובעצמו בילה שנתיים וחצי בדורטמונד לפני שבא לכבוש את אנגליה. שנה אחת בלבד בין אוסטריה לפרמייר-ליג זה לא מספיק.
בשורה התחתונה, הוילונד הרבה פחות מנוסה ופחות מבושל אפילו בהשוואה לדרווין נונייס, שחווה עונת בכורה קשה בליברפול אחרי מעבר מתוקשר מדי ויקר מדי מבנפיקה לפני שנה. במנצ'סטר יונייטד לנהוג כלפיו בסבלנות ולהעניק לו זמן להתאקלם, אבל היה עדיף לא להפיל על כתפיו מעמסה גדולה מאוד מהרגע הראשון, ולא לגרום לו להיראות כמו אלטרנטינה קצת יותר זולה מאוסימן. אבל אין מה לעשות – "מס מנצ'סטר יונייטד" שולם, ולא רק המועדון יישא בתוצאות על כך.
