"אני לא יודע כמה זמן זה יחזיק, אבל הסעודים רוצים ליצור ליגה חזקה, ובינתיים הם מצליחים לעשות את זה". פפ גווארדיולה לא רגוע. בסוף השבוע האחרון מאמן מנצ'סטר סיטי הביע חשש אמיתי מהכיוון אליו הולך הכדורגל האירופי. "הדאגה היא שערב הסעודית שינתה את שוק ההעברות".
אז זה לקח קצת זמן, אבל זה קורה. העברה אחרי העברה, מו"מ אחרי מו"מ, עסקה אחר עסקה – מה שקורה בסעודיה בקיץ הזה, מתחיל להזיז לוחות טקטוניים בכדורגל האירופי. וכמו שאפשר להבין מהציטוט בפתיחה, התופעה הזו מעוררת ביקורת מצד כמה מהמאמנים הבכירים בעולם, שלא נשארים אדישים.
ואיך אפשר להישאר אדישים? אחד אחרי השני, כוכבי על מהכדורגל האירופאי חותמים בקבוצות סעודיות. קרים בנזמה ואנגולו קאנטה באל אתיחאד, רוברטו פירמינו באל אהלי ג'דה, קאלידו קוליבאלי, רובן נבס וסרגיי מילינקוביץ'-סאביץ' לאל הלאל, והרשימה ממשיכה. רק בשבוע האחרון הצטרפו ג'ורדן הנדרסון (אל אתיפאק), ריאד מחרז ואלאן סן מקסימן (אל אהלי), וסאדיו מאנה נמצא, על פי דיווחים, על סף סיכום באל נאסר.
עד עכשיו, זה לא הפריע מדי לאוהדי ואנשי הכדורגל האירופי. "נו, זה בדיוק כמו הליגה הסינית", רבים אמרו, "גם בקטאר כוכבים מזדקנים שיחקו לפני המונדיאל, ומה קרה עם זה?", אחרים הוסיפו. "זה לא יחליף את הכדורגל האירופאי בשום מצב".
אז זהו. שלא בדיוק. כי מי שחותמים בסעודיה אלו לא רק שחקנים שנמצאים בסוף הקריירה, או בקריירות דועכות, אלא כוכבי על של ממש. שחקנים משמעותיים בקבוצות שלהם, חלקם בשיא הקריירה. מחרז עוד היה בתכניות של סיטי, והנדרסון היה קפטן וסמל בליברפול, חלק בלתי נפרד מהמועדון וגם שגריר לקידום המודעות לזכויות הקהילה הגאה. בשני המקרים ברגע שההצעות הסעודיות הגיעו, היה ברור שזה עניין של שבוע-שבועיים, והם יעזבו את הפרמיירליג. אפילו הערכים שהנדרסון תמך בהם זמן רב, לא הצליחו לעצור בו מלעבור לליגת הכדורגל של הממלכה הסעודית, בה יחסים חד מיניים הם מחוץ לחוק.
ההעברות האלו הובילו לכך שבשבועיים האחרונים גמלה ההבנה בקרב אנשי הכדורגל האירופי, כי הליגה הסעודית והפרוייקט הגדול שקם שם הוא לא עוד 'ליגה סינית', ליגה קטארית של תחילת המילניום ואפילו לא ה-MLS. סעודיה היא שחקן משמעותי, שגם משנה את כללי המשחק.
סאגה שאולי מייצגת זאת באופן הבולט ביותר היא דווקא עסקה שלא יצאה לפועל, לפחות נכון לעכשיו וזו עסקת אמבפה ועסקת "מיליארד היורו" לאל הלאל ריאד. הקיץ נכנס כוכב העל הצרפתי לסוג של מבוי סתום. חוזהו בפריס סן ז'רמן מסתיים בתום העונה הקרובה, הוא אינו מעוניין לחדשו, ובשל העניין של ריאל מדריד להחתים אותו בחינם, פריז הציבה אותו ברשימת ההעברות, ריאל לא תכננה להוציא עליו מאות מיליוני יורו הקיץ, וככה פתאום הליגה הסעודית צצה מאחורי הקלעים עם הזדמנות לגאול את כל המעורבים מהייסורים. הפתרון שהוצע היה פשוט מאוד. אל הלאל תשלם לפריז כ-300 מיליון יורו תמורת אמבפה, השחקן ירוויח כ-700 מיליון יורו בחוזה לשלוש עונות, כאשר בקיץ יוכל לעבור בחינם לריאל מדריד. פתרון כמעט מושלם.
למה מושלם? כי ככה פריז נפטרת מהחוזה העצום של השחקן, מהנוכחות הבעייתית שלו בחדר ההלבשה, ומוכרת אותו ברווח שיעזור לה בין השאר לבנות עצמה מחדש; ככה ריאל מדריד תמנע מהוצאה של מאות מיליונים כעת, ומקבלת את אמבפה בחינם בקיץ הבא כפי שתכננה; ככה הסעודים ישכיחו את הפספוס עם ליאונל מסי שהעדיף את ארצות הברית על פניהם, ויקבלו שחקן טופ עולמי לפרוייקט; ומה עם השחקן עצמו? יש לו 700 מיליון סיבות להיות רגוע למשך 8 חודשים, ואז לנסוע למדריד בראש שקט.
זה אולי היה נשמע מופרך בהתחלה, אבל זו כנראה היתה (או עדיין) הדרך היחידה לפתור את סוגיית אמבפה לשנה הקרובה. קפטן נבחרת צרפת אמנם סירב להצעה לפי הדיווחים, אבל הוא כן נכנס לשיחות עם המועדון הסעודי והקשיב. לכן, זה לא יהיה מפתיע אם הוא יגיע לשם מתישהו בעתיד. אי אפשר יהיה להאשים אותו אם יקח את ההצעה גם בסופו של הקיץ הזה, אם מצבו לא ישתנה. בכל זאת, 700 מיליון יורו ומעבר בחינם לריאל מדריד בסוף העונה כמו שהוא תכנן, אז למה לא?
סיפור העסקה הזו מראה כיצד הכסף הסעודי הופך להיות שחקן מרכזי בכל העברה, גדולה ובינונית של שחקנים בקרב המועדונים הגדולים ביותר באירופה. והאמת שבניגוד לפרוייקטי עבר דומים (סין, קטאר וכו') יש לסעודים אסטרטגיה. במקביל להמשך ההחתמות, הסעודים פרסמו את האסטרטגייה של הפרוייקט, שמאז שיצא אל האור הספיק לעדכן יעדים. היעד להפוך לאחת מעשר הליגות הטובות בעולם עד 2030 בהשקעה של כ-20 מיליארד יורו נותר על כנו, כאשר היעד לאירוח מונדיאל זז מ-2030 ל-2034 אחרי בחינת סיכויי הצלחת ההצעה בהשוואה להצעות הדרום אמריקאית (אורוגוואי, ארגנטינה, פרגוואי, צ'ילה) ואיברית-אפריקנית (ספרד, פורטוגל, מרוקו).
הסיבות לדאגה באירופה מעבר להצעות הענק שקוטפות כישרונות מובילים ומשמעותיים בשוק, היא שבניגוד למה שנראה מחרושת השמועות והדיווחים, הסעודים לא שולפים הכל מהמותן. יש אסטרטגיה, ויש מי שיוציא אותה אל הפועל. בהצהרה ששחררה לתקשורת ה-SPL, הליגה הסעודית (Saudi Pro League) פירטה אודות התכנית. בשלב הראשוני הליגה תבנה את הערך המסחרי שלה בעזרת צירוף כישרונות על וכישרונות מובילים לארבע המועדונים המובילים במדינה בהובלת קרן ההשקעות הציבורית (ה-PIF). ותרתום את העניין העולה בה כדי למקסם עד כמה שאפשר את ההכנסות מזכויות השידור, שתוביל להשקעות המשך, שיאפשרו צמיחה מתמשכת לאחת מעשר הליגות המובילות בעולם.
זרימת הכישרונות למדינה מונע בחלקו מהוצאות עתק בהובלת קרן ההשקעות הציבורית, שרכשה קודם לכן את רוב המניות בארבעת המועדונים המובילים במדינה; אל הילאל, אל נאסר, אל איתיחאד ואל אהלי. הרעיון הוא לווסת ולייעל את תהליך גיוס השחקנים הזה, כדי להבטיח שהוא יימשך בעונות הבאות "תוך הקפדה על כללי פייר פליי פיננסי ייעודי לליגה", נכתב.
לתוכנית הגיוס הזו קוראים תוכנית PACE (Player Acquisition Centre of Excellence) ומי שאמון על התכנית הוא לא פחות ולא יותר מאשר מייקל אמנלו, לשעבר המנהל הטכני של צ'לסי, ובלם נבחרת ניגריה ומכבי תל אביב בשנות התשעים, שמונה לראש תחום כדורגל של הליגה. "אני מאמין שזה תפקיד שכל החיים הכינו אותי אליו", אמר אמנלו לאחר החתימה. "הפרוייקט הזה הוכן במשך שנים. זה לא משהו של להט הרגע, אלא משהו שחשבו עליו. הופתעתי והתרשמתי מאוד מהעומק של המחשבה והפרטים שירדו אליהם בבניה שלה". בצ'לסי אמנלו עבד צמוד לרומן אברמוביץ' והיה אחראי על הבאתם של אדן הזאר, מוחמד סלאח, קווין דה בראונה וכישרונות נוספים, לצד בניית מערכת הסקאוטינג והגיוס של המועדון. מצחיק לחשוב היום, שמי שהביא אותו לצ'לסי היה לא אחר מאשר אברם גרנט.
בנוסף לרכש ישנם שינויים בתקנון הליגה הסעודית שנועדו להבטיח שגם הכישרונות המקומיים יתפתחו. החל מהעונה, שחקנים בגיל 16 יוכלו להופיע בקבוצות בוגרים (עד כה החוק היה לבני 18 ומעלה); מעונת 2024/25 כל קבוצה תחוייב לרשום עשרה שחקנים עד גיל 21 מתוך סגל של 35 שחקנים; בנוסף, כל קבוצה תהיה מחוייבת לכלול שמונה שחקנים שעברו במחלקת הנוער של המועדון, כאשר ארבעה מהם חייבים להיות בוגרים שעלו ישירות מקבוצת הנוער לקבוצה הבוגרת ולא יצאו להשאלות – כל זה כדי לעודד פיתוח ומתן אפשרויות לשחקן המקומי, בתוך ג'ונגל הכוכבים שמתוכנן.
הסיבות לדאגה של גווארדיולה וקלופ נשענות גם על ההבנה שהסעודים לא פועלים בוואקום, וגם לא בחדר אטום. הם בתחרות, שרק מאתגרת אותם להצליח להחתים שחקנים טובים יותר, ומפורסמים יותר. והתחרות הזו היא לא באמת מול ענקיות השוק האירופי, אלא מול מעצמת ספורט של ממש, שבימים אלו מסתערת על הכדורגל בכל הכוח – ארצות הברית.
העובדה שמסי חתם באינטר מיאמי ולא הגיע לסעודיה השפיעה מאוד על הסעודים, שמאז מנסים בכל דרך להנחית את מאנה, רומלו לוקאקו, אלכסנדר מיטרוביץ' וכן, גם את אמבפה. בכלל, לא הרבה מודעים לזה עדיין, אבל בעולם הכדורגל מתנהלת מלחמה קרה כרגע. סעודיה נגד ארצות הברית, בקרב על עתיד הכדורגל.
כמעט בלי ששמנו לב, ארצות הברית, שתארח מונדיאל 2026 ועוד קודם לכן גם את הגרסא החדשה של מונדיאל המועדונים עם 32 קבוצות ב-2025, הפכה לשחקן משמעותי בשוק הכדורגל העולמי. הם שמו יד על מסי, במימון רציני של אדידס וענקית הטכנולוגיה אפּל שחתמה הסכם שידור לעשור קדימה עם ה-MLS ומשדרת את משחקיו של מסי בליגה בבלעדיות, ונראה שאחרי כמעט 30 שנה בהן 'מאיימים' להשתלט על הענף הפופולרי בעולם, עכשיו עם מסי זה באמת אפשרי. גם בגלל מסי עצמו, וגם בגלל השחקנים שיבואו בעקבותיו. אבל זה לא רק מה שקורה בארצות הברית אלא מה שקורה ביבשת הישנה, ואחת התופעות הנרחבות והמשמעותיות היא התרבות הבעלות האמריקאית על מועדונים באירופה.
מאז תחילת שנות האלפיים, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וגם ארסנל עברו לבעלות אמריקאית. כיום, יש עוד עשרות קבוצות באי הבריטי ובאירופה, בשלל רמות, שנמצאות בבעלות של אנשי עסקים מארצות הברית. חלק לא מבוטל מהם גם מתעד הכל בוידאו, כדי למכור אחר כך כסדרות דוקו-ריאליטי לנטפליקס, אמאזון או ענקיות שידור אחרות. ככה הם מרוויחים, קונים השפעה, שולטים על הנראטיב, ונאבקים בהשפעה הגדלה מהמזרח התיכון במגרש המשחקים של העולם – ארנת הכדורגל האירופי.
אז כשברקע הנהירה לסעודיה ממשיכה, והקרב על עתיד הכדורגל בין הסעודים לארצות הברית ממשיך, אפשר לשים את האמירות של גווארדיולה וקלופ בקונטקסט הראוי להן. האם גווארדיולה, שכשחקן שיחק בקטאר, וכמאמן נהנה מכסף קטארי או אמראתי בכל הקבוצות בהם עבד, כדי לקנות כל שחקן שרק חפץ בו ולשחק כדורגל מעולם אחר תוך כדי את שם המדינות הממנות זאת, יכול להתלונן כעת שהסעודים "משנים את כללי המשחק"? האם קלופ, שאמנם לא זכה לתקציבים כמו עמיתו, אבל עובד כבר שמונה שנים באחד ממועדוני הדגל של הבעלות האמריקאית באנגליה, יכול להלין על כך שהתחרות נעשית קשה יותר, כאשר מי שמתדלקים אותה בין השאר, הם מבין מעסיקיו? הרי הם שניהם עלו לגדולה ובנו קריירות ענק בזכות מי ששינה את כללי המשחק קודם לכן.
הכדורגל הוא שדה שטומן בחובו המון נוסטלגיה, סמליות ורגש, אך בו זמנית כל הארגונים והפרטים שפועלים בו – שחקנים, מאמנים, סוכנים, בעלי קבוצות, נשיאי ליגות – בסוף, כולם זזים בהתאם לשחקן הכי חזק בשוק – הכסף. כסף ערבי או אמריקאי, זה פחות משנה. כי שניהם חזקים כרגע ויתחזקו עוד בהמשך, והכדורגל האירופי מעולם לא אמר להם לא. הוא תמיד התמסר, התגמש והתכופף לגחמותיהם של אלו מהמזרח ואלו מהמערב.
עולם הכדורגל משתנה לנגד עינינו, בהתפתחות די טבעית לפי אופי ההתנהלות העסקית של הכדורגל האירופאי בעשורים האחרונים. לא צריך להתבלבל. הכדורגל האירופי כנראה ישאר המצפן ומוקד המסורת, המורשת והפיתוח של המשחק ומעמדו ההיסטורי אינו מוטל בספק, אבל כלכלית, כרגע, גם כמה המותגים הגדולים ביותר שלו מתקשים להתחרות עם התכניות הסעודיות. והסעודים, בין אם יצליחו ובין אם לא בתכניתם, גורמים לאדמה בין בריטניה למערב אירופה לזוז באי נוחות, ובלי הרבה יכולת להגיב או הצדקה 'להתאכזב'.
מה דעתך על הכתבה?