בכדורגל, ההבדל בין צל"ש לטר"ש הוא לפעמים הבעיטה של מחמוד ג'אבר אתמול (רביעי). שחקן בלי מספרים, שהבעיטות שלו לפעמים נכנסות למסלול ההמראות והנחיתות משדה התעופה המשופץ בחיפה, והוא ידוע בעיקר בתנועה הבלתי פוסקת שלו. ופתאום הבעיטה המלאה/חצי שפיץ הזה שטס לחיבורים של מקסים קובאל, וסידרה לחיפה הארכה שממש לא הגיעה לה.
מה שהיה עד אז על המגרש הייתה פאניקה מוחלטת. בהרכב, בדרך, בחילופים, בהפקרות במערך (תחילה עם קשר אחורי אחד ואחר כך עם שני שחקני הגנה טבעיים בלבד). והיה שם משקוף של שריף, ועצירה של ניצן באחד על אחד, וכל מטאטא חיפאי פשוט ירה.
ומה בשורה התחתונה? מסאי דגו הביא את מכבי חיפה לשלב בתים באירופה (מה שמבטיח לה לפחות עוד 10 משחקים אירופיים העונה), לסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות, עם סיכוי סביר להגיע לפלייאוף ולשמוע את המנגינה המפורסמת לפחות פעמיים. וההיסטוריה תזכור לו שהוא חילק 120 דקות בין ענאן חלאילי לחמזה שיבלי, שעוד לא עשו משחק ליגת על אחד בחייהם, שיחק 46 דקות עם סוף פודגוראנו שחזר מפציעה קשה להופעת בכורה במעמד כזה לחוץ, עם מחמוד ג'אבר ששיחק אתמול כמגן ימני (לפחות עד שנכנס קנדיל), עם אריק שוראנוב שנראה כמו גרסא חיוורת של שני החלוצים שפותחים לפניו בהרכב, ועם דין דוד שבנסיבות אחרות היה יכול להתפוצץ מזה שהוא עולה רק בדקה 60 למשחק, לאחר שכבש קודם לכן שני שערים העונה.
המקלדות כבר עמדו מושחזות, היו רחוקות כחוט הסערה משחיטה מפוארת. זה לא נראה טוב אפילו לרגע אחד, אבל אז באה הבעיטה של ג'אבר וטרפה את הקלפים. ואז הגיע פודגוראנו, שעד לבישול שלו לשער המדהים של דוד, הזכיר את אבא שלו דני, כוכב הורדות הזקיף של הפועל חדרה בליגה הארצית, ושוראנוב שלא ידענו בכלל שהוא מסוגל לשגר בעיטה כל כך מדויקת. וזה ביום שסבע חיוור, ורפאלוב מייצר פנדל ליריבה, וחזיזה לא מצליח לעשות כלום, ופיירו מסדר מצבים ולא מצליח לכבוש בעצמו. ופתאום מכבי חיפה ומסאי דגו עם ארבעה ניצחונות מחמישה משחקים העונה, שבהם כבשה 13 שערים, וגם ייצרה אתמול כסף לבזבוזים.
אז פתאום שלא נדבר על זה שעדיין אין למכבי חיפה קשר אחורי, שסבע ורפאלוב עדין לא מצדיקים את ההייפ הגדול שנקשר סביבם, שמכבי חיפה פתחה ארבעה מתוך חמשת המשחקים שלה בפיגור במחצית הראשונה וחזרה רק משלושה?
זה לא מספיק, זה גם לא יספיק. לא בטוח שמול סלובן ברטיסלבה או כל יריבה שתחכה בפלייאוף – אלופות או אירופית – וגם לא לליגה, שם מסתמנת מכבי תל אביב כיריבה אימתנית למאבק נגד האליפות הרביעית ברציפות. שום ניצחון לא יכול לדחות את הדיון בפער בין הרצוי למצוי, גם לא מאמן שעשה חילופים אמיצים/התאבדותיים, שהולך על צעירים, בניגוד לרוח היציע שרואה בתארים את חזות הכל.
צ'ארון שרי הוא אחד הזרים הכיפיים שהיו לנו פה. זה כל המכלול: הקונסטרוקציה על הראש, האנגלית ההולנדית שלו, והשמאלית, וואי איזה שמאלית. פעמיים העונה – וזה לא הרבה משחקים – החזירה השמאלית הזו את מכבי חיפה מפיגור. אתמול הוא הוסיף מסירה מעולה לכיוון המסתער של פודגוראנו ודין דוד, בדרך לשער שבעצם העלה את חיפה לשלב הבא.
אחד הדברים הטובים שעושות קבוצות הישגיות וחכמות הוא לשים את סרט הקפטן על זרועותיהם של שחקנים זרים מוערכים ואהובים. זה עושה המון יתרונות. הזר הזה הוא בדרך כלל נוצץ, מקצוען, מסמר בחדר ההלבשה, קונצנזוס ביציע. הסרט נותן לו אחריות – תשאלו שחקנים ישראלים שהיו קפטנים כליגיונרים – ומשפר את קבלת ההחלטות שלו עד כמעט למצב שלמות.
הסרט הזה עושה את השחקנים הטובים לעוד יותר טובים. לא תמיד זה עובד על שחקנים ישראלים, לפעמים זה מעקר אותם. על הזרים זה עובד פנטסטי. לא צריך להסס מלכרוך סרט קפטן על זרועו של שחקן זר, זה עובד הפוך מהחשיבה הבסיסית של "איך נעשה את זה לשחקני הבית שלנו", אבל זה מוכח. סרט קפטן הוא לא רק להטלות המטבע לפני המשחק, זו מחויבות לקבוצה, למועדון, לקהילה. ואין מי שעושה את זה רציני יותר מזרים יעילים. שרי הולך ומתבסס פה כאחד הזרים הטובים והמשפיעים ביותר מאז החלו לשחק זרים בכדורגל הישראלי בקיץ 1989.
בואו נחזור שנייה לדין דוד. היעילות שלו ברורה, גם אם הוא לפעמים מחמיץ, הוא לא נמצא במקום כשפיירו מוריד לו כדור. ההתעקשות לשחק על מערך מסוים – אתמול 1-4-1-4 – שמקדש כנפיים ולפיכך מציב חלוץ מטרה אחד (סוג של ברירת מחדל במערכים כאלה), הוא עיקרון לא קדוש. אם אפשר לשים את מחמוד ג'אבר כמגן, כדי שיהיה עוד שחקן ורסטילי במערך, ואפשר לשחק 15 דקות בכלל בלי קשר אחורי אמיתי (ג'אבר הוא שחקן יצירתי שמשחק מאחור, הוא לא קשר אחורי), אז אפשר לשחק עם פיירו ודין דוד יחד בהרכב.
כן, זה בהחלט יכול לפגוע באגו של רפאלוב שטרם יצר מספרים מאז שהגיע, או בדיא סבע שטרם נכנס לעונה, או בהתקדמות של חלאילי או שיבלי או כל שחקן אחר. פיירו ודין דוד לא דורכים זה לזה על האצבעות כשהם משחקים יחד. לדוד יש נטייה לברוח לצדדים ולתקוף משם, פיירו מעדיף (גם אנחנו מעדיפים, דרך הכדרור שלו זו חוויה צפייה לא נעימה) להטיל צל ענק ברחבה. לא יקרה כלום אם יפתחו יחד.
במקרה של דוד, צריך גם להוסיף: נכון לעכשיו – בהנחה שערן זהבי לא יחזור לנבחרת – הוא החלוץ הישראלי הבכיר והוא הראשון שצריך להילקח בחשבון למשחק ברומניה בעוד חודש, ובניגוד למתחריו על המקום הוא שחקן עם מספרים בשלבים מתקדמים של מוקדמות ליגת אלופות.
הניצחון של חיפה אתמול עשה לקבוצות הישראליות עוד צעד גדול בדרך להשתתפות שתי קבוצות במוקדמות ליגת האלופות בקיץ 2025 והשתתפות בכלל של חמש קבוצות (מה-14 בליגת העל) בגביעים האירופיים. הבטחת 10 משחקים באירופה היא הזדמנות לחיפה לייצר ניקוד. גם העובדה שבשבוע שעבר ניצחו הישראליות פעמיים ובית"ר ירושלים חזרה מיוון עם תיקו, מקרבת לפחות עוד קבוצה אחת לשלב בתים.
אם בית"ר תעבור הערב את פאוק (20:30, ספורט4), היא גם תסלק יריבה יוונית מהדרך. המאבק כרגע הוא מול הקבוצות הנורבגיות, הדניות ואולי גם האוקראיניות והצ'כיות. בגביעי אירופה אין הבדל בין ניצחון באלופות או ניצחון בקונפרנס ונקודות בונוס מושגות רק עם עליה לשלבים משמעותיים בליגת האלופות. ישראל לא רחוקה מהגשמת המשימה, נמשיך לעקוב.
