הדהירה של ארסנל בפסגת הליגה האנגלית במשך חודשים ארוכים בעונה שעברה נתפסה כסנסציה. היו שמיסגרו זאת אפילו כסוג של סיפור סינדרלה – האנדרדוג המוחלט שאיש לא ספר בתחילת העונה, הלוזרית האולטימטיבית שטיפסה איכשהו הרחק מעבר לפוטנציאל שלה. מזל שלא השוו אותה ללסטר מודל 2016, אבל לפי פרשנויות מסוימות זה לא היה רחוק. במהלך העונות הכושלות, בנו לעצמם התותחנים דימוי כה נמוך, שגם אוהדיהם בעצמם נטו לפרש תחזיות אופטימיות כבדיחה על חשבונם. מי מעז לנבא לארסנל הצלחה? כמה רע לב אתה כבר יכול להיות, כשאתה יודע שזה בלתי אפשרי? תפסיקו לצחוק עלינו.
זה היה הלך הרוח באצטדיון האמירויות, אבל הוא השתנה בהדרגה, וגם סיומת בעייתית לעונה הקסומה לא השפיעה מהותית על המומנטום ועל השינוי הקיצוני שחל בביטחון עצמי. כעת, כאשר מתכוננים התותחנים לעונה החדשה הם אפילו לא מנסים להסתיר את הכוונות ללכת עד הסוף. הצעדים בשוק ההעברות היו חדים וברורים. המטרות סומנו, הושגו הרבה לפני הדדליין, ואפשרו למאמן מיקל ארטטה להכין את הסגל לשריקת הפתיחה בשקט תעשייתי. הבאסקי, אשר השתדרג מאוד ומתחיל להתקרב להערכה שרכשו בקהל לארסן ונגר בשיאו, משדר יציבות ורוגע. הוא יודע שהמקום השני בעונה שעברה לא היה מקרי, וחיזק את העמדות החשובות ביותר על מנת למנף את ההצלחה למשהו מכונן עוד יותר. כן, ארסנל רוצה אליפות – והפעם היא כבר לא באה מעמדת נחיתות מובהקת.
ראשית, ארסנל החתימה את השחקן הבריטי היקר בכל הזמנים. דקלן רייס הוא החיזוק שסומן על ידי ארטטה לפני זמן רב, והגיע הקיץ מווסטהאם ללא דרמות מיוחדות, אחרי שהמנג'ר שכנע אותו אישית עד כמה חשיבותו לפרויקט גדולה. רייס אמור להוסיף לתותחנים את התכונה הנדרשת ביותר מבחינתם – קשיחות וחוסן מנטלי. במשך זמן רב מדי הם נתפסו כקבוצה רכה – הן בכל הקשור לסף השבירה הנמוך, והן בשל העובדה כי הקישור האחורי שלהם היה חדיר מדי ופגיע מדי למתפרצות. בתסריט האופטימי, רייס אמור לפתור את הבעיה הזו לשנים ארוכות ולהפוך לעוגן של יציבות מופתית. הוא גם צעיר מספיק, רק בן 24, וגם מנוסה מספיק אחרי שהפך לבאנקר בהרכב נבחרת אנגליה של גארת' סאות'גייט כבר לפני שלוש שנים. לו רצה, דרכו למנצ'סטר סיטי הייתה סלולה, אך הוא העדיף ביודעין את ארסנל, ובמועדון חשים גאווה בשל כך.
שנית, הגיע גם קאי האברץ, והגרמני מקווה שארטטה יידע לעשות בו שימוש טוב הרבה יותר מאשר כל המאמנים הרבים שהיו לו בצ'לסי. הקדנציה שלו בסטמפורד ברידג' הוגדרה ככישלון, והוא היה מהדהד הרבה יותר אלמלא כבש את שער הניצחון ההוא על מנצ'סטר סיטי בגמר ליגת האלופות לפני שנתיים. הכחולים ניסו לשבץ אותו בעיקר כחלוץ מרכזי, ועם כל הכבוד לכישרון הרב גוני שלו זה פשוט לא היה זה. ארטטה מייעד לו משבצת של קשר התקפי נייד לצד הקפטן מרטין אודגור, וזה מזכיר הרבה יותר את המערך בו שותף בתחילת הקריירה המצוינת בלברקוזן. בתסריט האופטימי, גם זו עשויה להיות החתמה יוצאת מהכלל.
הרכש השלישי הוא יוריין טימבר ההולנדי, שהצטיין באייאקס כבלם והיה מבוקש בתפקיד זה במנצ'סטר יונייטד אצל מאמנו לשעבר אריק טן האח, אך עשוי למצוא את עצמו בלונדון דווקא כמגן ימני. טימבר יודע לנווט את המשחק מאחור, ומסוגל עקרונית למלא את התפקיד שפיתח טרנט אלכסנדר ארנולד בליברפול – מעין עושה משחק מעמדה לא שגרתית.
זה הגיוני יותר עבור ארטטה, כי וויליאם סאליבה עשה במהלך העונה רושם של הבלם הטוב ביותר בפרמייר-ליג בפוטנציה. היעדרותו של הצרפתי בחודשיים האחרונים של 2022/23 בשל פציעה היא שפגעה קשות בשאיפותיה של ארסנל לשמור על המקום הראשון, אבל עכשיו הוא שוב כשיר – והציוות שלו עם גבריאל הברזילאי במרכז ההגנה מבטיח רבות. תוסיפו את הפעלתנות של אולכסנדר זינצ'נקו בעמדת המגן השמאלי בה הוא התמיד לשחק בעונה שעברה אחרי המעבר ממנצ'סטר סיטי, למרות הציפיות המוקדמות כי ישוב לקישור, ותקבלו רבעיעייה אחורית משובחת עם ספסל עמוק – די להזכיר את העובדה כי טאקהירו טומיאסו ובן ווייט מסוגלים לשחק בכל עמדה.
אז יש שוער איכותי בדמותו של ארון ראמסדייל, יש הגנה טובה, יש קישור מבטיח מאוד, ויש גם שני שחקני אגף נהדרים – בוקאיו סאקה נמצא כבר עכשיו בטופ העולמי, וגבריאל מרטינלי מתקדם בצעדי ענק בדרך לשם. רק סוגיית החלוץ המרכזי עלולה להיות קצת מטרידה – האם גבריאל ז'סוס יכול לספק את הסחורה בתפקיד זה, בהתחשב בנטייתו להיפצע (הוא לא כשיר כבר עכשיו) ובאחוז ניצול הזדמנויות לא מזהיר? האם לאנדרו טרוסאר הוא הגיבוי הנכון? האם אדי אנקטייה ימשיך להתפתח? אולי כדאי לתותחנים להשאיר בסגל את פולארין באלוגון, שזהר אשתקד במדי ריימס בצרפת, למרות העניין הרב שמגלה בו אינטר? בשורה התחתונה, גם כאן יש מגוון לא רע בכלל, והתהייה המרכזית היא אם זה מספיק לקרב מול האלופה עם ארלינג הולאנד בחוד. מצד שני, מי בכלל יכול להתחרות בהולאנד?
וכאן אנחנו מגיעים לסוגיה המרכזית ביותר. הסגל שבנה ארטטה בארסנל עושה רושם מצוין כי הוא משלב נסיון מחד עם רעב עצום מאידך. אלה שחקנים שמשתוקקים לזכות בתארים ביחד, ואודגור כקפטן מייצג את הקבוצה הזו באופן קרוב לשלמות. הם צברו אמונה במהלך העונה שעברה, וכעת – לאור החיזוק שהגיע בלי לערער את היסודות הקיימים – מרגישים בשלים לתת פייט רציני ואמיתי בצמרת. הם כבר לא אנדרדוג, אלא קבוצה שמוגדרת על ידי הפרשנים כפייבוריטים לשמור על המקום השני. למעשה, היא היריבה המובילה של מנצ'סטר סיטי בקרב אפשרי על הכתר, והטרבליסטית הטריה עלולה להיות רעבה הרבה פחות.
המפגש במגן הקהילה בוומבלי היום (ראשון, 18:00, ספורט1) לא יהיה משמעותי במיוחד בטווח הארוך, אבל הוא עשוי לתת אינדיקציה בכיוון, וחשוב הרבה יותר לארסנל מאשר למנצ'סטר סיטי. חניכיו של פפ גווארדיולה הפסידו במעמד לליברפול לפני שנה, בעוד הולאנד רשם החמצה מזעזעת, וזה לא הפריע להם לקטוף את כל התארים בהמשך. הם לא יתרגשו גם אם יפסידו הפעם, וההכנה שלהם רק החלה אחרי שסיימו מאוחר את העונה שעברה. מנגד, ארסנל נמצאת בשלבי גיבוש מתקדמים יותר, וניצחון יעניק לה רוח גבית חזקה יותר, אחרי שני ההפסדים הגורליים לתכולים בליגה בעונה שעברה. זהו ניסוי הכלים הראשון לארסנל החדשה – ארסנל שרוצה להיות ווינרית.
