על קו הזינוק: מאבקי הצמרת בפתיחת עונת הפרמיירליג

כבר מעל שלושה עשורים שהפרמיירליג מעניקה לנו אינספור רגעים מרגשים ובלתי נשכחים, כשבמקביל הפערים המקצועיים בינה ובין יתר הליגות האירופאיות רק הולכים ומתעצמים. השליטה האבסולוטית של הקבוצות האנגליות במפעלים ברחבי היבשת בעונה האחרונה, בה הנציגות האנגליות זכו בשתיים מבין שלוש התחרויות האפשרויות, הייתה עדות נוספת לעוצמתה של הליגה האנגלית – לא רק העשירה והרווחית ביותר, אלא המקום שאליו מתנקזים הטובים שבטובים – המנג'רים, השחקנים והאצטדיונים המפוארים.

כשברקע הכסף הסעודי ממשיך לפתות דמויות מרכזיות מעולם הכדורגל (מרביתן באופן מובהק, הרבה מעבר לשיאן) ואיום הקמת הסופרליג עדיין נע כענן פסימי מעל ראשי הענף בממלכה, במולדת הכדורגל יודעים היטב עד כמה המוצר שלהם משובח, אולם לקראת פתיחת עונת 2023/24, התחושה המרכזית שעוטפת את אוהדי הליגה היא שהעונה נחווה תחרות שונה באופן משמעותי בצמרת הגבוהה של הליגה האנגלית בכל הנוגע למאבק האליפות.

אפשר למעשה לחלק את הפרמיירליג לעידן שלפני פרישתו של סר אלכס פרגסון, ואחרי, בכל הנוגע למאבק האליפות. נכון, גם בימי סר אלכס האגדי, למרות הדומיננטיות המרשימה של מנצ'סטר יונייטד, תמיד היו ברקע מועדוני פאר שניסו (וגם הצליחו) לאתגר את השדים האדומים. ארסנל הבלתי מנוצחת של ארסן ונגר, צ'לסי של מוריניו הצעיר והיהיר, בלקבורן רוברס (בגרסה חד פעמית), כולן היו יריבות שהציעו משהו שונה בדרכן שלן והצליחו לחטוף (לעתים, אף יותר מפעם אחת) את תואר האליפות מאולד טראפורד.

אולם פרישתו של סר אלכס לא רק שהשפיעה ישירות על קבוצתו לשעבר שלא זכתה באליפות הליגה מעל עשור, אלא גם על כמות הקבוצות שהתמודדו באופן חזיתי על התואר. הגעתם של מנג'רים בדמותם של פפ גווארדיולה ויורגן קלופ הפכו את המאבק על הזכייה באליפות הפרמיירליג לקרב דו-ראשי כשבמרבית השנים האחרונות העימות כלל את מועדון העילית המצומצם בדמותן של מנצ'סטר סיטי וליברפול. העימות הכמעט-תמידי בין השתיים בידר היטב את אוהדי הענף, שזכו לחוות לא רק יריבות חדשה שנוצרה, אלא שיאי נקודות ותצוגות כדורגל שספק אם אי פעם פיללו לצפות בהן. הדומיננטיות והבגרות שארסנל הציעה במרבית שלבי העונה שעברה הוסיפה אלמנט של ריגוש שנבע ממספר גורמים: פתאום הגיעה לשכונה הסגורה והיוקרתית נציגה חדשה, צעירה, תוססת ובועטת שהקדימה את זמנה.

הרי הציפייה הייתה שהתותחנים יעשו צעד אחד קדימה ביחס לעונה שקדמה וינסו להתברג בטופ 4 כדי לשוב לליגת האלופות, והעובדה שהמועדון מצפון לונדון הוליך את טבלת הפרמיירליג במרבית שלבי העונה העניק תחושת הפתעה ורעננות. אך בו זמנית, הלך הרוח הכללי באנגליה היה שזכייה של הסיטיזנס בסופו של דבר תהיה עניין של זמן וכפי שהיה בפועל, חניכיו של גווארדיולה ידעו היטב מתי ללחוץ על דוושת הגז, להפעיל את הטייס האוטומטי ולזכות באליפות ליגה שלישית ברציפות, בדרכם לזכייה בטרבל היסטורי. לקראת פתיחת עונת הפרמיירליג הקרובה, הלך הרוח הכללי באנגליה השתנה ומציג תמונה שונה בתכלית בהשוואה לפתיחת עונה בשנים עברו. השינויים המקיפים, הגיוס המדוייק, חלון ההעברות שכלל עזיבתם של שחקני מפתח – כל אלו מצביעים על כך שמאבק האליפות השנה יהיה שונה בתכלית מהנורמה אליה הורגלנו לאורך שנים כה רבות.

שלא תהיה לאף אחד טעות, על אף התנודות השונות בקיץ 2023, סיטי היא עדיין הפייבוריטית המובהקת לזכייה באליפות גם בעונה הקרובה. קברניטי המועדון גיבו את הצוות המקצועי בגיוס נקודתי בעמדות הנדרשות כדי לנסות ולגבות את הקבוצה לאחר עזיבתם של שחקני מפתח בחודשים האחרונים וחסרונם של אילקאי גונדואן וריאד מחרז יורגש באופן משמעותי. אך לצד הרצון לנסות ולהיות הכח המוביל בעונת פרמיירליג נוספת, האתגר המרכזי שיעמוד בפני פפ גווארדיולה הוא לא רק מקצועי, אלא בעיקר מנטלי. פפ ציין בעיצומה של העונה הקודמת את היעדר הרעב שהוא מרגיש במועדון שלו – זה בא לידי ביטוי ביציעי האתיחאד, באווירה השלווה (מדי, לדבריו) במתקני המועדון ובעיקר בגישה של שחקניו. הוא רצה לראות את הלהט ואת העוצמות מחניכיו והנאום האמוציונלי שנשא בחורף האחרון – דווקא לאחר הניצחון הביתי המרשים נגד טוטנהאם – השיג באופן מדויק את מבוקשו, כשסיטי הגבירה הילוך והפכה למכונה משומנת ובלתי ניתנת לעצירה כל הדרך אל הזכייה בשלושת התארים.

הניצחון של ארסנל במגן הקהילה ביום ראשון האחרון בוומבלי נגד האלופה העניק לחניכיו של מיקל ארטטה את הגביע הראשון (מבין?) לשנה זאת ונתן ספתח חיובי לקיץ גדוש בצד האדום של צפון לונדון. התותחנים, כהרגלם, לא המתינו קרוב לסיום מועד חלון ההעברות והנחיתו את השמות האידיאליים מבחינתם בקבוצה בהקדם האפשרי, וצירופו של דקלן רייס שדרג את חלומות האליפות של אוהדי ארסנל שלא טעמו את טעם האליפות מזה קרוב לשני עשורים. ניצחון במגן הקהילה המסורתי לרוב אינו מהווה אינדיקציה להצלחה או כישלון של קבוצה כלשהי בעונה שבפתח – סיטי, לדוגמא, הפסידה את משחקיה גם בשתי העונות הקודמות (ללסטר וליברפול, בהתאמה) כשהתייצבה באצטדיון הלאומי למשחק הראשון של העונה ועדיין זכתה באליפות הליגה באופן מרשים בסופו של דבר.

אולם ניצחונה של ארסנל בתחילת השבוע נותן לחניכיו של ארטטה רוח גבית מסוימת במאבק האישי והישיר נגד סיטי בעונה הקרובה. בשנה שעברה בכל שלושת העימותים בין השתיים במסגרות השונות (ובעיקר בליגה), סיטי הפגינה עליונות מוחלטת וניצלה את חוסר הניסיון של ארסנל ומאמנה כדי להנחית עליה מכות מקצועיות, הן באמירויות והן באתיחאד. האמירה של ארסנל בוומבלי הייתה חשובה ובעיקר תאפשר לארטטה להשתמש בניצחון כדלק ומוטיבציה נוספת לקראת המאבק נגד האלופה המכהנת.

סיטי וארסנל הן הפייבוריטיות, אך באותה נשימה ישנן קבוצות אחרות שלוטשות לעבר תואר האליפות ומאמינות שגם עבורן הזכייה בתואר בהחלט ריאלית. מנצ'סטר יונייטד עברה קיץ משמעותי מבחינתה בה הוכיח שוב מנג'ר הקבוצה, אריק טן האח, שהוא אינו מפחד מקבלת החלטות אמיצות. הקולות באנגליה שקראו לפיטוריו וטענו שהתפקיד גדול עליו לאחר פתיחת העונה המסויטת בשנה שעברה, נתפסים כבלתי מציאותיים כעת, כשבאותה נשימה מדגישים כעת בכירי הפרשנים בליגה שאת מה שטן האח חווה בעונה שלמה, ישנם מנג'רים שלא יחוו בקריירת פרמיירליג שלמה. המנג'ר ההולנדי לא רק שהצליח להנחית גביע ראשון במועדון מזה שש שנים, אלא בעיקר הנחיל רוח קבוצתית מלוכדת וההחתמות השונות שביצע מוכיחות שהנהלת השדים המועדון מגבה אותו באופן מוחלט. האווירה בתיאטרון החלומות הפכה לחיובית לראשונה מזה שנים רבות, אולד טראפורד שוב נחשב למבצר ביתי והאמונה ביציעים אופטימית ומקווה להסתערות על תארים.

השדרוג שאדי האו יצר בניוקאסל יונייטד בפרק זמן כה קצר מתקבל לעתים קרובות כהפתעה מסחררת. רבים יצביעו, ובצדק, על ההון העצום שהוזרם מהרגע בו מבנה בעלות המועדון השתנה, אך מקרי העבר בקבוצות הליגה השונות מדגישים עד כמה ממון וכסף אינם ערובה מובטחת להצלחה מקצועית על כר הדשא. האו השיב את המגפייז, שהיו בדרכם הבטוחה לליגת המשנה, לליגת האלופות לאחר יותר משני עשורים ומעבר לשדרוג המקצועי הדרסטי, הוא בעיקר השיב את התקווה ליציעי סנט ג'יימס פארק והאמונה שניוקאסל השנה יכולה וצריכה להתמודד מול הגדולות לא רק על הטופ 4, אלא להיות עמוק בתוך המאבק על תואר האליפות.

ליברפול וצ'לסי הם אמנם שני מועדונים שמוזכרים בדרך קבע בכל פתיחת עונה כמועמדים לאליפות ולאחר ששתי קבוצות הפאר עברו עונה מורכבת ומתסכלת – כל אחת בדרכה שלה – הרצון המרכזי הוא להגיב, ובעוצמתיות. המייטירדס חיזקו את מרכז השדה בהחתמות נוצצות ומבטיחות בדמותן של אלוף העולם, אלכסיס מקאליסטר וסובוסלאי ההונגרי, אך עזיבתו של אחד מגדולי הקפטנים בתולדות המועדון בכל הזמנים, ג'ורדן הנדרסון, מהווה מכה אנושה. הנדרסון אמנם כבר מעבר לשיאו, אולם מבנה האישיות והנוכחות הדומיננטית שהפגין על ומחוץ לכר הדשא יחסרו לליברפול, שיתרגלו למציאות החדשה של משחקי כדורגל אירופאי באנפילד בימי חמישי בערב וינסו העונה לשוב ראשית לטופ 4.

את הרכש המרשים ביותר ביצעה צ'לסי בכלל באיזור הטכני כאשר צירפה את המנג'ר מאוריסיו פוצ'טינו לאחר עונת שפל חסרת תקדים. אקסודוס של עזיבת שחקנים לצד צירוף שמות צעירים ומבטיחים הובילו לקיץ עמוס באדרנלין ובתקוות בסטמפורד ברידג' והעובדה שלא תשתתף העונה בשום מפעל אירופאי תסייע למנג'ר הארגנטינאי לנווט את האוניה בעונתו הבכורה בבלוז. לראשונה מזה שנים, צ'לסי לא מצטיירת כמועמדת למאבק האליפות טרם פתיחת העונה, אך דברים לא פחות מפתיעים כבר התרחשו בעבר בקרב על המקום הראשון בפרמייר ליג ופתיחת עונה עוצמתית בצד הכחול של מערב לונדון עשויים להפיח שאיפות כלשהן בקרב יושבי ה-"ברידג"' כי צ'לסי בגרסתה החדשה עוד עשויה למצוא עצמה בקרב ישיר עם המועמדות הבכירות לזכיה בתואר.