לא אשם, כן אחראי: האישיות של רוני לוי ממשיכה לפגוע בו

בעיני רבים נחשב רוני לוי למאמן מצוין, טקטיקן גדול, חרוץ, כזה שמחזיק את השחקנים שלו קצר, דורש מקצוענות ומקפיד על משמעת כמו רס"ר בצה"ל. את התיאורים והמחמאות הללו קיבל רוני לוי בעקבות שלוש אליפויות רצופות שהשיג עם מכבי חיפה. הבעיה? זה היה לפני כמעט שני עשורים.

מאז, במשך 18 שנים, ממשיכים פרשנים וכתבים רבים להעניק לרוני לוי את כל הסופרלטיבים הללו. בכל דיון המתקיים סביבו, בכל פעם ששמו מוזכר לאימון קבוצה כלשהי, רוני לוי נהנה ממצגת מרשימה בה הוא מוצג כמאמן מצוין, איש מקצוע מהטובים ביותר שיש לכדורגל הישראלי, מאמן בעל ידע ויכולות מרשימות, טקטיקן גדול, חרוץ, בעל ניסיון רב ועוד כל מיני מחמאות.

יכול להיות שרבים מאיתנו חיים בנוגע לרוני לוי במנהרת הזמן? בהחלט כן. ולא משנה מכמה קבוצות פוטר מאז ימי התהילה במכבי חיפה, כמה כישלונות היו לו מאז, כמה פעמים איבד את חדר ההלבשה בקבוצות בהן אימן או הכישלונות עם הקבוצות אותן אימן במפעלים אירופאיים. שום דבר מכל אלה לא גרם לרבים מאיתנו להתייחס אליו אחרת. הוא המשיך להינות ממעמד של מאמן מהטובים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע.

מהר מאוד המציאות ניפצה את כל התיאוריות שנבנו סביב לוי. קריירת האימון שלו התרסקה פעם אחר פעם. המאמן, עדיין מעוטר ב-3 אליפויות ברציפות, וגביע מדינה אחד, הפך לנווד בודד. הוא אימן במכבי פתח תקווה במטרה להחזיר עטרה ליושנה והתרסק, הוחתם בבית"ר ירושלים במטרה להצעיד את המועדון להישגים ולתארים וסיים עם גביע הטוטו ונשלח הביתה, הגיע בהתלהבות למכבי נתניה כדי לבנות משהו חדש ונעלם מייד אחרי בניית השלד, חזר למכבי חיפה כדי לשחזר את ימיו הגדולים במועדון, זכה עימה בגביע המדינה וסיים את הרומן שלו עם המועדון ובעיקר עם האוהדים, חזר לבית"ר ירושלים, שוב ספג מהלומה ופוטר. אלונה ברקת חיפשה מאמן שמסוגל להחזיר למועדון את תואר האליפות והאמינה כי לוי הוא האיש. ברקת העניקה לו הזדמנות פז להציל ולשקם את קריירת האימון שלו, אבל גם במועדון העשיר מבירת הנגב רוני לוי נכשל ופוטר (שוב, בגלל שאיבד את חדר ההלבשה והאוהדים).

בעקבות הסדקים בתדמית המאמן המצליח ורגע לפני שהמותג רוני לוי יתנפץ לרסיסים, בחר המאמן להשתקם בקפריסין. הוא חיפש שקט, מקום נופש לרפא את כל הפצעים שהיו לו בעקבות מסע הקסם המסתורי שעשה בקבוצות בארץ. גם שם הוא עזב, חזר לארץ, המריא לרומניה, רומן מקצועי קצר וחזרה לארץ, לא ממש המריא לקבוצות הגדולות וחזר לקפריסין. וכך מסע הנדודים של רוני לוי נמשך עד עצם היום הזה.

אז איך קרה שהמאמן שסומן כדבר הבא, עוד לפני שמישהו מאיתנו שמע את השם ברק בכר, הפך למאמן שבעלי קבוצות העדיפו לא פעם על פניו את שרון מימר, חיים סילבס, דראפיץ', קובי רפואה ואחרים? מדוע מאמן העתיד של הכדורגל הישראלי הפך לאיש מקצוע שעבר זמנו, ובגיל צעיר כל כך? איך קרה שהמאמן שעשה בית ספר למאמנים גדולים וותיקים ממנו, מאמן שזכה לשבחים על שיטות אימון מהפכניות, על ניהול משחק מדהים, על כדורגל משובח ומודרני למפוטר סדרתי, לאחד שמאבד מהר מאוד את חדר ההלבשה, למאמן ששחקנים רבים (והאוהדים) אוהבים לשנוא?

אם תשאלו את רוני לוי הוא ודאי יאשים את כל העולם. מבעלי הקבוצות ועד השחקנים המפונקים והעצלנים (בזה הוא צודק).

עוד בנושא

לחץ על יואב כץ ליישר את ההדורים עם רוני לוי רוני לוי: "לא היה לי רצון לפגוע באף אחד"

לסכסוך המתוקשר בין יואב כץ לרוני לוי אין קשר לאישיות של לוי כמאמן. גם אם היה מפגין מעט גמישות ופותח את הדלת (והלב) לאורן גולן, המנהל המקצועי שהנחית עליו כץ משום מקום, הבעלים של הפועל לחיפה היה מוצא מספיק סיבות כדי להתנפל על המאמן. לפעמים נדמה כי כץ רכש קבוצה בליגת העל ומשקיע מכיסו עשרות מיליוני שקלים בכל עונה – פשוט כדי להתראיין בכל רגע. כץ חולה תקשורת, הוא רודף אחרי כל מיקרופון פתוח, מפזר אמירות בלי אבחנה, וזה, כך נדמה לי, מה שמשאיר אותו בכדורגל הישראלי. התחושה שהוא משדר, היא שהוא נהנה מכל רגע. גם מרגעים מביכים. שלו ועבורו.

רוני לוי נפל לתוך מלכודת שהציב לו כץ. הרי גולן לא באמת הובא על תקן מנהל מקצועי. כץ אוהב שיש לו דמות שנמצאת במועדון בכל רגע בו אינו בארץ. אחד שמספר לו הכול, מעדכן אותו, נותן לו את התחושה שהוא נמצא בארצות הברית אבל חי בחדר ההלבשה. את יואב כץ לפעמים מעניין יותר מי מהשחקנים מבזבז לו מים במקלחת מאשר התוצאה של הקבוצה במשחק כזה או אחר. הוא נהנה מזה. הוא אוהב שליטה. תמיד. ועל כולם. וחוץ מזה, תראו לי קיץ אחד שלא היו כותרות ענק על סכסוך בין כץ למאמן שלו ערב פתיחת העונה.

רוני לוי הכיר מצוין את יואב כץ. הוא ידע היטב מי האיש, לקח בחשבון שהוא הולך לסבול בהפועל חיפה, הוא בטח לא האמין שהוא יכול לשנות אותו. רוני לוי חתם במועדון כי לא היתה לו אופציה אחרת (מלבד לשבת בבית). במהלך שני עשורים כמעט רוני לוי ישב יותר מדי זמן בבית. הוא חיכה להצעה שתחזיר אותו למשחק, תשיב אותו לגלגל הענק של המאמנים בליגת העל. מרוב יאוש, רוני לוי בחר לעבוד אצל הבעלים הכי בעייתי שיש לכדורגל הישראלי להציע.

אל תדאגו, עוד יהיו המון כותרות בהמשך על כוונה של כץ לפטר את לוי, יוזכרו שמות רבים של מאמנים ששוחחו איתם (גם שלא), אבל כץ לא יפטר את לוי. הוא יהפוך אותו לעוד צעצוע שהוא נהנה לשחק איתו. הוא יעשה הכול כדי שהוא יילך לבד. ורוני לוי לא יילך לשום מקום. הוא יסבול, יתענה, יתבכיין (כרגיל), יספוג עלבונות בשידור ויישאר עד לרגע שמכתב הפיטורים יגיע.

נכון, יש כאלה שיגידו שרוני לוי לא צריך להתפטר. שאם הבעלים רוצה הוא מוזמן לפטר אותו. אבל כץ הוא לא שחר, לא גולדהאר, גם לא ברקת. ורוני לוי הוא לא עוד מאמן, הוא דמות שכץ מסוגל להשיג בזכותה אין סוף כותרות וזמן שידור שהוא כל כך אוהב.

הבעיות של רוני לוי לא החלו בהפועל חיפה. במקרה הנוכחי הבעיה (בעיקר) היא אצל כץ. אבל זה חלק ממסע הייסורים שחווה רוני לוי מאז שהוביל את מכבי חיפה לשלוש אליפויות (לפני 18 שנה). רוני לוי ניסה כל השנים לחקות את אברם גרנט. לא רק על כר הדשא, בעיקר מחוץ למגרש.

גרנט נודע ביכולת הנדירה שלו לקרב אליו את כולם, מבעלי הקבוצות והשחקנים ועד האוהדים. גרנט היה הכוכב האמיתי בחדר ההלבשה, הכוכבים הגדולים העריצו אותו. יחסי הציבור והשיווק העצמי שלו הפכו לאומנות ומעשה גאונות. גרנט שלט לא רק בחדר ההלבשה, הוא שלט אבסולוטית בעיתונאים, הוא היה חזק הרבה יותר מכל אחד מהם. גם הבכירים ביותר. לגרנט היה ערוץ ישיר לכל אחד מהעורכים, הייתה לו דלת פתוחה לכל מוקדי הכוח בכדורגל הישראלי ובעולם העסקים, ורוני לוי, בתחילת דרכו, ניסה להיות אברם גרנט.

גם הוא ניסה להתחבב על הבעלים, נפגש עם עיתונאים בבתי קפה, ניהל שיחות טלפון אל תוך הלילה עם עיתונאים, אפילו תדרך עיתונאים מתוך אמונה שהדברים יישארו חסויים. הוא ניסה לשווק את עצמו לכולם, פעל בלי הפסקה כדי ליחצ"ן את עצמו. אבל רוני לוי הוא לא גרנט. הוא מעולם לא הצליח לתת להיגיון לנצח את הרגש. רבים (אם לא כולם) נפלו בקסמו של גרנט כי הוא היה מקצוען. הוא ידע לחבק את כולם, ידע להתעלם מסטירות שחטף, ידע להתעלם מתאונות (אפילו ממכה קטנה בכנף), ידע להכיל הכול מהכול – העיקר להיות אהוב על כולם, מקובל על כולם.

רוני לוי רצה להיות גרנט אבל לא ידע לחקות אותו כראוי. הוא נתן לרגש לנצח אותו, הוא נשבה באגו המנופח שלו, דאג תמיד להפוך את הכוכבים הגדולים שלו לשחקנים קטנים, בניגוד לגרנט, סבל מחוסר ביטחון עצמי ותמיד היה חשדן וחש נרדף. רוני לוי לא הצליח לשחזר את ההישגים הגדולים שלו ממכבי חיפה בגלל האישיות שלו. הוא איבד את האמינות אצל השחקנים, השחקנים שלו איבדו את חדוות המשחק לשחק אצלו ועבורו, שחקנים לא אהבו להיות בקבוצות בהן אימן. התחושה של שחקנים היתה שהוא לא תמיד שומר עליהם. קשה למצוא קבוצה שהיתה שמחה על המגרש אצל רוני לוי, קשה היה לראות חדר הלבשה שהמאמן שם כל כך אהוד. בניגוד לגרנט, בכל פעם שהוא רצה להעביר מסר לבעלים, הוא נפל במלכודת שטמן לעצמו מבעוד מועד בלשונו בתקשורת. לרוני לוי יש גישה יותר מאיימת ופחות מחבקת כלפי השחקנים שלו. רבים מהם (אם לא כולם) יותר מפחדים ממנו ופחות מעריכים אותו. אצל גרנט, למשל, זה היה בדיוק להפך.

הרבה פעמים רוני לוי ניסה לשווק (באמצעות גורמים המקורבים אליו) שהוא השתנה. הוא ניסה להסביר שהוא לא אותו אדם שהיה. אבל כל המכות שספג בקריירה שלו בשנים האחרונות לא באמת שינו אותו. אם תשאלו אותו הוא יאשים את כל העולם. לעולם לא ייקח אחריות על מעשיו, לעולם לא ינסה לשנות את התנהלותו. וגם כאשר הוא לוקח אחריות ומתפטר (מקרה נדיר), התחושה היא שהוא בעצם פוטר.

מספר פעמים מקבלי ההחלטות בהתאחדות לכדורגל סימנו אותו כמאמן הבא של הנבחרת הלאומית, בכל המקרים הוא לא נבחר לתפקיד רק בגלל האישיות שלו. העובדה שהוא לא מסתדר עם כוכבים, לא מסוגל להחזיק חדר הלבשה בריא, מנעו ממנו להיות המאמן הלאומי. בעבר התקשורת אהבה לעסוק במאמנים שאוהבים לערבב את כולם. ברשימה היו תמיד אברם גרנט, אלי גוטמן, רן בן שמעון ורוני לוי. לוי זכה בתואר המפוקפק של המאמן הכי פחות מוכשר ביכולת שלו לערבב. לוי היה מערבב גדול, אבל הוא לא ניחן ביכולת הנדירה של גרנט (המוביל שבין המערבבים), גם לא של בן שמעון, אפילו לא של גוטמן. פעמים רבות הערבובים של רוני לוי השאירו צבעים כהים בחדר ההלבשה וגרמו לו נזק עצום.

ועוד דבר. מאז ימי התהילה במכבי חיפה (לפני 18 שנה), נהנה לוי מהערכה מקצועית עצומה. מאז ועד היום, לוי לא השאיר חותם באף אחת מהקבוצות בהן אימן. רוני לוי אמור היה להיות היום במקום בו נמצא ברק בכר, אבל משהו באישיות שלו הרס לו את הקריירה. אפילו בכר בצעירותו חלם להיות רוני לוי. היום רוני לוי לא מצליח להיות אפילו רוני לוי של פעם. רוני לוי לא הצליח לצעוד עם הזמן. הוא לא התאים את עצמו לשינויים שהתחוללו – לא בנוגע למבנה הבעלות על המועדונים, לא בשינוי עולם התקשורת ובעיקר לא בהשפעה האדירה שיש לאוהדים על בעלי הקבוצות בקבלת ההחלטות.

מבין שוק המאמנים שיש לנו היום, לוי עדיין נחשב לפוטנציאל אדיר. מאמן בעל ידע עצום בתחום. כאשר הוא יפנים שהבעיה מתחילה אצלו, הוא יכול לשוב ולהיות סחורה מבוקשת בשוק ואחד המאמנים הטובים שיש לכדורגל הישראלי להציע. השינוי צריך להתחיל אצלו. אין לכדורגל הישראלי מאמנים מהשורה הראשונה להציע, ורוני לוי חייב לחזור לקדמת הבמה.