העובדה שצ'לסי ניפצה (שוב) את שיא ההעברות בשבוע שעבר ואורך החוזה (לשמונה שנים) שהעניקה למויסס קאיסדו, לא ממש הפתיע אף דמות במולדת הכדורגל, דווקא להיפך. המדיניות הפזרנית בימי רומן אברמוביץ' שודרגה למציאות חדשה מאז שינוי הבעלים בסטמפורד ברידג' והחתמת קשרה של ברייטון העניקה עדות נוספת להלך הרוח שהולך ומתעצם מאז הגעתו של טוד בולי למערב לונדון.
פנקס הצ'קים שעובד ללא היסוס ומצטייר לרוב כחסר שליטה טוטאלי, מעולם לא היה ערובה להצלחה מקצועית בסופו של יום על כר הדשא ובולי הוכיח שוב שכשהוא רוצה את מבוקשו, המעצורים בלתי קיימים. הרכשים שבאו לידי ביטוי בכל הרבדים של המועדון, החל מהחתמות (ופיטורי) צוותי אימון, אקסודוס עזיבת שחקנים ובו זמנית רכש נוצץ כלפי חוץ ואפילו שינוי של אנשי מנהלה שונים החל מאנשי הסקאוטינג ועד לאחראי הגינון באצטדיון – כל אלה הם סממנים נוספים שצ'לסי הנוכחית דוהרת ללא שום רצון לעצור בדרך למציאת המשוואה הנכונה והמאוזנת שוב לימי הזוהר. השאלה הכפולה המרכזית שנשאלת היא: כמה זמן זה יקח ומהן העלויות הפיננסיות הכרוכות בכך?
בהיבט אחד רשם בולי כבר ניצחון קטן אך ראשוני והוא – דעת האוהדים על המנג'ר החדש, מאוריסיו פוצ'טינו. המינוי של המנג'ר הארגנטינאי מבחינה מקצועית נתפס כמהלך מדויק, כשפוצ'טינו מביא עמו ניסיון פרמיירליג ואירופאי עשיר. המוניטין שצבר במרבית שנותיו על הקווים הוא כמנהיג אהוב בעל אסכולת משחק התקפית שידע לאחד חדרי הלבשה שונים בנקודות זמן מורכבות. החיסרון היחיד והבולט בעיניהם של אוהדי הבלוז הוא עברו כמאמנה של היריבה השנואה ביותר על אוהדי צ'לסי, טוטנהאם, והחשש הגדול טרם שריקת הפתיחה נגד ליברפול היה שריקות בוז צורמות מכלל אוהדי הקבוצה.
לסטמפורד ברידג' כאצטדיון אין את הנפח של אולד טראפורד או האמירויות, וכשאוהדי צ'לסי אינם שבעי רצון הם יודעים היטב לבטא זאת בקולניות ובדציבלים גבוהים, אולם התוצאה הסבירה נגד חניכיו של יורגן קלופ וההופעה החיובית הובילו לגל של מחיאות כפיים לכיוונו של המנג'ר בן ה-51 בזמן שירד מכר הדשא בדרכו לחדרי ההלבשה בסיום.
כשהיא נערכת למשחקה השני העונה בליגה הערב בחוץ בדרבי נגד ווסטהאם (ראשון, ספורט1, 18:30), דבר אחד ודאי באשר לציפיות מצ'לסי בעונה הנוכחית- עונה גרועה כפי שחוו בשנה שעברה בצד המערבי והגאה של לונדון, בוודאות לא תשוחזר. מקום 12 בטבלת הפרמייר ליג וכיבוש 38 שערים בלבד במסגרת הליגה אלו נתונים שמגדירים מקרים של קבוצות שכל תקוותן היא הישארות בליגה בכל דרך אפשרית, לא כשמדובר באחת מקבוצות הפאר באנגליה ובמועדון שרק לפני שנתיים זכה בליגת האלופות תחת תומאס טוכל.
אבל למרות הרכש המרשים וסכומי העתק שצ'לסי המשיכה לפזר בחודשי הקיץ, הציפייה לשוב ולאיים על הטופ 4 עדיין נתפסת כבלתי מציאותית, לפחות בעונתו הראשונה של פוצ'טינו על הקווים. שחקן העבר האגדי איאן רייט אמר לאחרונה כשהשיב לגבי ההתנהלות של צ'לסי בקיץ: "המעבר של קאיסדו לצ'לסי טוב עבורו ועבור הקבוצה, השילוב שלו עם אנסו פרננדס יסייע לצ'לסי להתייצב ולעבוד היטב כיחידה. מה שבטוח, מרכז השדה של צ'לסי ישתפר משמעותית בהשוואה לעונה שעברה ויהיה מורכב יותר להבקיע שערים נגדה. אבל מה לגבי החלק ההתקפי של הקבוצה? מי בדיוק יתרגם את היציבות ההגנתית הזאת לשערים בפועל ויכבוש עבורה, במיוחד לאחר הפציעה של כריסטופר אנקונקו? זאת הייתה הבעיה המרכזית עבורם בשנה שעברה ואני לא חושב שהם פתרו אותה כראוי. הפער בינה ובין סיטי וארסנל ימשיך להיות משמעותי".
אחת הסיבות המרכזיות שצ'לסי התמקדה בצירופו של פוצ'טינו נובעת מהמוניטין החיובי שצבר באנגליה באשר ליכולתו להפוך שחקנים שהתקשו באופן עקבי לטובים הרבה יותר ובפרק זמן קצר יחסית. בהיבט ההתקפי ולנוכח פציעתו המתסכלת של אנקונקו, המשימה שמוטלת על המנג'ר היא לנסות ולמקסם את יכולותיהם של ראחים סטרלינג ומיכיאלו מודריק. השניים התקשו מאוד לספק את הסחורה בעונה שעברה ולא מעט קולות הושמעו בקיץ באשר למידת התאמתם לצ'לסי החדשה והאם פוצ'טינו באמת יצליח לשדרג את השניים.
הציניקנים שבאוהדי הבלוז לא חששו להביע את דעתם בקיץ הקודם כאשר סטרלינג עבר דרומה ממנצ'סטר סיטי לצ'לסי ותהו בקול רם מדוע פפ גווארדיולה הסכים בכלל לשחרר את החלוץ האנגלי. מודריק הגיע בקול תרועה משחטאר דונייצק עם תקווה גדולה וסיפוק על כך שצ'לסי הצליחה לגבור בקרב על החתמתו על מוליכת טבלת הפרמיירליג דאז, ארסנל, ובחר דווקא בצד המערבי של לונדון. החוזה הארוך שקיבל תואם את ההצעה הנדיבה שהמועדון העניק כעת לקאיסדו, אבל לצד הכישרון העצום שקיים בו עדיין קיים חשש מהותי לגבי מידת התאמתו והיכולת שלו להסתגל לשאיפות הקיימות בצ'לסי לשוב לצמרת הגבוהה בליגה.
מדיניות ה"סובלנות המינימלית" שהייתה נהוגה בימי רומן אברמוביץ' הפכה לשם הנרדף עבור הבלוז לאורך שנותיו של הבעלים הרוסי, אך בד בבד אותה מנטליות שהושרשה במועדון הובילה לגל של הישגים ותארים לאורך קרוב לשני עשורים מוצלחים שהפכו את צ'לסי ליריבה מסוכנת בכל יום נתון. ההון המוחצן וחילופי המנג'רים התכופים הם נכון לעכשיו קווי הדמיון היחידים הקיימים בין ימי אברמוביץ' לעידן בולי הנוכחי, אך בניגוד לתקופת אברמוביץ' במועדון (שלוותה בזכיה בתארים מרובים) הבעלים האמריקאי של המועדון הוא עדיין טירון במונחי הפרמיירליג.
בולי, בעונתו השנייה כבעלי הבלוז, נחוש מתמיד להשיב את צ'לסי לימי התהילה שלה. הגעתו של פוצ'יטינו מבטיחה רבות ועד כה בקיץ 2023 המנג'ר קיבל כמעט את כל אשר רצה, אך בתחילתה של עונת פרמיירליג שמבטיחה תחרות אינטנסיבית אף יותר על האליפות והכרטיס לליגת האלופות – אורך הרוח שבולי וצוות הניהול במועדון יידרשו לגלות הוא קריטי על מנת שעונת 2023/24 תיזכר בדפי ההסטוריה של צ'לסי כעונה שבה חזרה להיות מה שהמועדון באמת מייצג, ולא שחזור מסתכל של העונה הכושלת הקודמת שגם וותיקי סטמפורד ברידג' שואפים לשכוח לחלוטין.
מה דעתך על הכתבה?