הכל פתוח: לקראת פתיחת ליגת העל בכדורגל

עונת הכדורגל ה־72 מאז קום המדינה תצא מחר לדרך בסימן שתי הקבוצות שימשיכו להתגושש פה ראש בראש כמו ב־30 השנים האחרונות (לא 40, עם כל הכבוד, כי מכבי ת"א לא הייתה פקטור בשנות ה־80). כרגע מאזן האליפויות בין השתיים מאז קום המדינה הוא 15-19 לטובת הצהובים – פער שבעבר עמד על 0-10 (לפני עונת 83'/84', ואיזה מספר קלאסי זה), 5-13 (בסיום עונת 95'/96') 12-14 (בסיום עונת 11'/12') ו־12-19 (בסיום עונת 18'/19'). תמיד לטובת הצהובים, אף על פי שאם סופרים רק מאז שחיפה נכנסה לאירוע, המספרים הפוכים וכרגע אנחנו עומדים על 9-15 לטובת הירוקים.

ובעוד הקרב הזה ימשיך גם השנה לספק טראפיק לכולם, ליגת העל בכדורגל מתקיימת גם בעולמות הנמוכים והפשוטים יותר, ובניגוד לשנים עברו, שחלקן סיפקו לנו קיץ משעמם ונטול הבטחות – הפעם יש בשר. למשל, הפועל ב"ש: מה לעזאזל קורה שם? כל מי שקרא את פוסט הפרידה של מאור מליקסון אמר לעצמו, אחרי שסיים להתרגש, כמובן, שמשהו פה לא יכול להיות, בטח לאור העובדה שב"ש פתחה את העונה על הפנים – שישייה ורביעייה בגביע הטוטו, ועוד הדחה מאירופה בדקה ה־97. כבר שנים שאלונה ברקת משקיעה שם כסף ברכש, איכותי וצעיר כאחד, ופתאום מתברר שכל זה לא מספיק וכנראה שיש לקבוצה שלה בעיה מנטלית רצינית מאוד. בקיצור, בגלל תנאי הפתיחה המוזרים שלה, הפועל ב"ש הולכת להיות הסיפור הגדול של המחצית הראשונה של העונה – יהיה מסקרן מאוד לראות איך אליניב ברדה יצליח להשתלט על הכאוס ולהרגיע את הפצעים, ויהיה מרתק לראות מה יקרה אם זה לא ילך.

שלוש קבוצות עשויות לנצל את הקרטוע של ב"ש. הראשונה היא מכבי נתניה, שעשתה רכש נכון ונראית אחלה. נתניה היא אלופת ה"כמעט" או ה"כאילו", היא תגיע לגמר הגביע ותעשה במכנסיים, תיגע באליפות אבל לא תיקח אותה וכו', אבל דבר אחד כמעט בטוח אצל הקבוצה הזו: ברוב המשחקים היא תשחק יפה והתקפי. ונראה שכרגע זה ממש מספיק לקהל הנאמן שלה, שמחובר חזק מאוד למועדון ומספק לו אחלה גב.

השנייה היא הפועל ירושלים – ששמרה על הבסיס המוצלח של העונה שעברה, וראשיה שיפרו היכן שצריך לשפר. לא שמענו הצהרות מפוצצות ולא הבטחות מאיימות מכיוון האדומים מירושלים, והתחושה היא שכמו שעבר עליהם הקיץ ככה הם ייראו גם על המגרש – חזקים, שקטים, יעילים. בלא מעט קונסטלציות, הדבר הזה יכול להוביל אותם לסיים את העונה במקום שלא הכירו ב־50 השנים האחרונות – 3 (הישג השיא של הקבוצה בליגה מעונת 72/73, שאף נסתיימה בהנפת גביע).

הקבוצה השלישית שיכולה לנצל את המצב היא היריבה העירונית, בית"ר ירושלים. למרות הפחתת הנקודות (לכולם יש תחושה שזה לא סופי, כן?) ולמרות העזיבה של יון ניקולסקו, בית"ר נולדה בדיוק בשביל הרגעים האלה. תחושת "כל העולם נגדנו" היא לחם עבור יוסי אבוקסיס וגם עבור המועדון הצהוב מהבירה באופן כללי, ובכדורגל הישראלי, שרשם פטנט על "צדיק ורע לו", בית"ר, המועדון האלים ביותר בישראל על כל שלוחותיו, נמצא בצד השני של המשוואה. אל תתפלאו אם תראו אותם מסתכלים מלמעלה על שאר ליגת העל שאינה מכבי חיפה ומכבי ת"א.

עוד אחת עם אופציה לעונה טובה, אם כי בינתיים יש יותר רמזורים אדומים מסימנים אופטימיים, היא הפועל ת"א. נכון שבגביע הטוטו הקבוצה נראתה רע, ונכון שעל הקווים יש מאמן שהוא גם זר וגם חדש, ונכון שגם הבעלים וגם אנשי המקצוע שהביא הם חדשים – אבל אי אפשר להתעלם מהכוונות הטובות. ונכון שזה לא אמור להספיק, אבל הכדורגל הישראלי גם רשם פטנט על המילה "מומנטום", ופתאום הכל יכול להידבק בוולפסון והאדומים ירוצו למעלה וייתנו לאוהדים שלהם עונה כיפית.

ובהמשך למסורת של העונה שעברה, הנה התחזית לעונה הקרובה – והפעם בדמות הטבלה הסופית. במאי נבדוק את אחוזי הדיוק.

1. מכבי חיפה 2. מכבי ת"א 3. מכבי נתניה 4. הפועל ירושלים 5. הפועל ב"ש 6. בית"ר ירושלים (גביע) 7. מכבי פ"ת 8. הפועל ת"א 9. אשדוד 10. הפועל חיפה 11. בני סכנין 12. הפועל פ"ת 13. הפועל חדרה 14. בני ריינה