פרס מפעל חיים: גיבורי הזכייה של גרמניה, כולל האיש שלא היה שם

אמנם קשה לדמיין את זה עכשיו, אבל אם מישהו היה מהמר לפני שלושה שבועות שגרמניה תודח כבר בשלב הבתים של אליפות העולם בכדורסל, לא בטוח שהייתם מרימים גבה. המנשאפט אמנם סומנו כאחת מבין שבע או שמונה המועמדות המובילות לפודיום, אך הם הוגרלו לאחד הבתים הקשים שיש. עם אוסטרליה שבעצמה הייתה מועמדת רצינית למדליה, פינלנד של לאורי מרקאנן שהפתיעה ביורובאסקט אשתקד ואחת המארחות יפן, שחזקה יותר מנבחרות חלשות בבתים אחרים, זה היה יכול להיגמר רע מאוד.

אבל אלופת העולם החדשה, נבחרת שנבנתה בשנים האחרונות משילוב של ותיקים למודי אכזבות וצעירים איכותיים, הוכיחה שהיא יכולה לנצח בכל דרך. היה לה למשל קונצרט מול סלובניה ולוקה דונצ'יץ', מותחן מול ארצות הברית והרבה מזל מול לטביה, שעם סל אחד לפה או לשם היינו מדברים אחרת לגמרי. גרמניה הזו, שרשמה את ההישג הטוב בתולדותיה דווקא שנים אחרי פרישת השחקן הגדול ביותר שייצרה, הוכיחה שמי שעקב בזהירות אחרי התפתחות הכדורסל במדינה בעשור האחרון כבר לא יכול להיות מופתע. לסיכום הטורניר, אלה הסיפורים שיצרו את האלופה החדשה.

1. דניס שרודר זכה להכרה לה חיכה כל חייו

מאז השנים בהן דירק נוביצקי החל בדעיכה והפסיק לייצג את נבחרת גרמניה, דניס שרודר הפך לפנים של הכדורסל במדינה. ובמבט על המסע שעבר בעשור האחרון ב-NBA, שרודר תמיד חיפש איזושהי חותמת על היכולת שלו. בעיניי רבים עד היום הוא נחשב טוב מדי בשביל להיות שחקן שישי בליגה, אבל לא מספיק נוצץ כדי להיות הרכז הפותח בקבוצה מנצחת. האליפות עשויה לשנות את ההסתכלות על ה-MVP שיפתח את העונה הקרובה בחמישייה של טורונטו, אולם גם כאן פעולה אחת הייתה יכולה למתג את שרודר כשעיר לעזאזל במקום הגיבור הלאומי.

ברבע הגמר מול לטביה המפתיעה רשם שרודר משחק בלהות כמעט חסר תקדים. הרכז אמנם קלע שני סלים לקראת הסיום, אך אלה היו שני סלי שדה מתוך ארבעה שקלע לכל אורך המשחק ב-26 זריקות. גרמניה כבר שייטה בדרך לניצחון אך הסינדרלה של הטורניר חזרה בענק, ולמזלו של שרודר מקבל ההחלטות הלטבי בסיום היה דאוויס ברטאנס.

גרמניה הובילה בשתי נקודות ואיבדה את הכדור בשניות הסיום, כך שללטבים נותר זמן להוביל כדור ולקלוע סל שישלח את המשחק בהארכה. ברטאנס, שכבר שכח צעד וחצי מהו, שיגר מכמעט חצי מגרש שלשה יומרנית ואופיינית כשנותר עוד מספיק זמן על השעון להתקדם לעבר הסל. סיפורה של לטביה תם, שרודר זכה לשרוד עוד יום.

האופן שבו גורלו של שרודר היה תלוי בברטאנס וקבלת ההחלטות שלו, מסמל יותר מכל את העליות והמורדות במסע של הרכז בנבחרת. רק בטורניר הזה הוא התווכח עם מאמנו בפסק זמן, ועוד לפני האליפות סכסוך תקשורתי בינו לבין מקסי קליבר הוביל לכך ששחקן דאלאס לא התייצב לסגל ולא חיזק את הקו הקדמי המעובה גם כך.

אתמול היה השיא מבחינת שרודר כשהיה רמה מעל כולם בגמר על אף שלא נבחר למצטיין בו. עבור אחד שהתייצב לנבחרת כל קיץ, מבלי לשאול שאלות, מדליית הזהב היא גם מעין פרס מפעל חיים. בארצות הברית אולי עדיין יטענו כי "אלופת העולם היא דנבר", אך את שרודר זה כבר לא מעניין. את החותמת שחיפש כל חייו, אתמול הוא סוף סוף קיבל. כיף לראות שבסוף ההתמדה משתלמת.

2. פרנץ ואגנר – ה-MVP המפוספס?

מעבר להישג יוצא הדופן, צריך להסיר את הכובע בפני הגרמנים על כך שהסתדרו כחצי טורניר בלי פרנץ ואגנר, שעם כל הכבוד לשרודר הוא השחקן האיכותי ביותר בנבחרת. מדברים איתנו בעשורים האחרונים על כך שהכדורסל הפך למשחק של גארדים, אך העשור האחרון מלמד על חזרה לאחור – כמה שיותר סייז, כמה שיותר יכולות מגוונות. קשה להתנבא האם ואגנר יהפוך ביום מן הימים לאחד מחמשת הפורוורדים הטובים בעולם, אך הדבר היחיד שאמור למנוע משחקנה של אורלנדו הופעה באולסטאר בשנים הקרובות הוא פציעה שתאט את התקדמותו.

ואגנר שחזר בשלבי הנוקאאוט הראה שהוא הדבר האמיתי. הוא הוכיח שגם אם שרודר יחליט משום מה לסיים כעת את פרק הנבחרת בחייו, המנשאפט עדיין לא ילכו לשום מקום כל עוד הם בידיים של ואגנר. כבר בגיל 22 אפשר לטעון כי הוא אחד האירופאים הטובים ביותר ב-NBA, בעיקר בשל יכולתו לייצר נקודות בדרכים כה מגוונות.

אין ספק – אי אפשר היה להעניק לוואגנר את תואר ה-MVP בטורניר שבו פספס מספר משחקים. אז פיב"א, שכל כך אוהבת לפזר את התארים על פני כמה שיותר שחקנים, העדיפה להעניק לו את תואר השחקן המצטיין של הגמר על אף ששרודר – ה-MVP של הטורניר כולו – היה ראוי לכך הרבה יותר. לא נאשים את הרכז, אבל אם ואגנר היה משחק לכל אורך הטורניר, הוא ככל הנראה היה נבחר לשחקן המצטיין שלו אם לשפוט לפי יכולתו בנוקאאוט. ואם יש יורש לדירק נוביצקי, הרי שוואגנר הוא הפנים החדשות של הענף במדינה.

3. דירק נוביצקי – האיש שבלעדיו זה לא היה קורה

באחת ממעצמות הספורט המובילות בעולם, מדהים לראות כיצד הפיכתו של שחקן לאחד הטובים ב-NBA הפכה את גרמניה מאומת כדורסל בינונית למדליסטית זהב במונדובאסקט. נוביצקי האגדי לא הסתיר את האושר שלו ברשתות החברתיות אחרי הזכייה, כי הוא יודע שגם לו יש חלק כלשהו בה. אז נכון, הוא לא היה שם. ונכון, הוא לא הגיע לארץ המובטחת ואין לו מדליית זהב עם הנבחרת – "רק" כסף ביורובאסקט 2005 – אך אם לילדי גרמניה לפני 15 ו-20 שנה לא הייתה את הדמות להביט אליה בהערצה – לא היינו מקבלים סגל עמוק ואיכותי כפי שגרמניה העמידה לטורניר.

קשה להסביר עד כמה משמעותי החלק של נוביצקי בבניית תרבות הכדורסל בגרמניה, משום שאין הרבה מקרים כאלה באירופה שבהן שחקן אחד משנה את פני הענף במדינה. הדוגמא היחידה שאני מסוגל לחשוב עליה היא של ניקוס גאליס, שאי שם בשנות ה-80 הפך את יוון לאימפריית כדורסל שממשיכה בכל הכוח עד היום. אך עם כל הכבוד ליווני האגדי, ויש הרבה, דירק הוא אלוף NBA שהאפיל על לברון ג'יימס באחת מסדרות הגמר המרגשות של המאה ה-21. אתמול, וכחודש אחרי שנבחר להיכל התהילה של הכדורסל, נכתב עוד פרק קטן שמיוחס למורשתו של נוביצקי.

4. נבחרת הכדורגל מציגה – מדינה בהפרעה

בעוד נבחרת הכדורסל מציגה התקדמות מטאורית, מקבילתה מהכדורגל מבצעת פליק פלאק לאחור כשברקע היורו הביתי. בתזמון מוזר ומרגיז במיוחד, הודיעה ההתאחדות לכדורגל הגרמנית על פיטוריו של האנזי פליק בתפר שבין הרבע השלישי לרביעי בגמר הכדורסל מול סרביה.

יכול להיות שהתזמון מעיד על הפער העצום בפופולריות שעדיין קיים בין הכדורסל לכדורגל במדינה. יכול להיות שהתזמון מצביע על ניתוק כלשהו, אך אני אישית מתקשה להאמין לכך. בעיניי, ההחלטה על מועד הודעת הפיטורים נבעה אך ורק מרצון להסיט את האש לכיוונים אחרים. קשה להאמין שהטריק הזול הזה יעזור, והיה ראוי להקדים את ההודעה או לדחותה במספר שעות כדי לתת את הבמה לכדורסל, אך בשורה התחתונה – העם הגרמני לא התלונן על שני רגעי אושר ספורטיביים כה סמוכים אחד לשני.