כמה שבועות אחרי שחתם, וכמה ימים לפני המשחק הראשון במוקדמות הקונפרנס ליג, התייחס רובי קין בבלוג שלו באתר Betway לחתימה במכבי תל אביב: "אני לא חושב שאנשים בבית מבינים עד כמה המועדון הזה גדול… מכבי תל אביב הוא מועדון ענק עם היסטוריה מפוארת", הוא החמיא והסביר מה בין היתר משך אותו בהצעה. "קיבלתי את ההחלטה הזאת בקלות ואחת הסיבות הגדולות שהגעתי לכאן היא לקבל את ההזדמנות לאמן בתחרויות של אופ"א".
קין עמד בקלות בדרישת הסף של מיטש גולדהאר מכל מאמן במכבי תל אביב – העפלה לשלב הבתים. עכשיו, הגיע המכשול האמיתי. השאלה שתוקעת את הקבוצות הישראליות שהעפילו לשלב הבתים כבר שנים: מה יותר חשוב? הליגה או אירופה? גם השבוע, רגע לפני פתיחת שלב הבתים מול בריידאבליק (22:00, ספורט3), נשאל קין על הדרבי במחזור הליגה הבא והתחמק באלגנטיות. מבחינתו, ואלו גם השאיפות של הבוס, המשוואה פשוטה. מועדון ענק עם היסטוריה מפוארת חייב לכוון להצלחה באירופה. כלומר, מעל תקרת הזכוכית של 32 האחרונות.
הנה נתון עובדתי. מעל 16 שנה עברו מאז שלכדורגל הישראלי הייתה נציגה בשמינית גמר אירופי (מכבי חיפה בגביע אופ"א בעונת 2006/7). מה קרה אחר כך? 18 העפלות לשלב בתים של המפעלים המשניים, כלומר לא כולל ליגת האלופות, מתוכן חמש העפלות לשלב הבא. מכבי תל אביב, אגב, אחראית על שלוש ההעפלות. הצהובים שיחקו בשלב 32 האחרונות בליגה האירופית בעונת 2013/14 ובעונת 2020/21 ושנה לאחר מכן הודחו בשלב הנוקאאוט של הקונפרנס ליג מול פ.ס.וו של ערן זהבי.
מכבי תל אביב היא שיאנית ההעפלות לשלבי בתים. יש לה מסורת, ניקוד, רגעים קסומים, היא זוכרת את אייאקס, פרנקפורט, בורדו, פלזן ובאזל, אבל משהו חסר לה – קמפיין בלתי נשכח. היסטורי. כזה שנחרט בזיכרון לדורי דורות כמו הפועל תל אביב של דרור קשטן, באר שבע של ברק בכר או מכבי חיפה בשנים הראשונות של הכדורגל הישראלי במפעלי אופ"א. לרובי קין יש השנה הזדמנות היסטורית להותיר חותם. לעשות משהו שלא נעשה לפניו. זה יקרה רק אם מכבי תל אביב תצליח להשתחרר – ולשחרר את הכדורגל הישראלי – מסטיגמת ה"מה יותר חשוב".
נחזור שש שנים אחורה. מכבי תל אביב בשלב הבתים בליגה האירופית, ג'ורדי קרויף על הקווים כמאמן, משדר לשחקנים וגם כלפי חוץ ש"הליגה הרבה יותר חשובה". אחרי הפסד 1:0 לסלביה פראג ו-0:0 עם ויאריאל בבית, הצהובים סיפקו הופעה מבישה והובסו 4:0 באסטנה. קרויף חטף ביקורות, הודה ש"זה המשחק הגרוע ביותר שלנו בשנים האחרונות", והצהיר שהוא מחכה לגומלין (מחזור המראה) כדי ל"הוכיח שאנחנו מסוגלים לשחק טוב יותר". בגומלין, פטריק טוומאסי סידר לאסטנה 0:1, מכבי תל אביב נכנעה בבית גם לסלביה וכבשה את השער היחיד שלה באותו קמפיין ב-0:1 על ויאריאל בגארבג' טיים.
עידן קרויף, ללא קשר לקמפיין ההוא כמובן, הסתיים בתום העונה. ולאדן איביץ' הגיע, מכבי תל אביב דרסה את הליגה במשך שנתיים, אבל גם כשלה באירופה ולא העפילה לשלב הבתים. דווקא אחרי עזיבת הסרבי, הצהובים הגיעו להישגים יפים בזירה האירופית, אבל לא הצליחו בליגה. המסקנה: השתרש כאן מצב בעייתי שהוא לוז-לוז סיטיואיישן עבור כל מאמן. על הצלחה באירופה לא מקבלים קרדיט, על כישלון באירופה כן סופגים ביקורות, ובכל מקרה, הליגה מנצחת. זה נכון, אגב, בכל הקבוצות הישראליות. אם יש התנגשות, הליגה היא מעל הכל. הלחם והחמאה, או כל קלישאה אחרת שתבחרו.
ניקוד, כסף, דירוג ומסורת – כל אלה דברים שאפשר לתקשר לאוהדים עד שלב הבתים. אחר כך, כשמתחילים עומסים וטיסות ותבוסות ושחיקה, כולן חוזרות לקלישאה המוכרת שהליגה מעל הכל. אף אחת לא מוותרת מראש, והיו כמובן הישגים, אבל סדר העדיפויות לרוב משתנה. אולי באיזשהו מקום מקננת התחושה שהסיכוי הקלוש להצלחה לא שווה את תופעות הלוואי. לא כל מועדון הראה שהוא ערוך להתמודד עם עונה אירופית ארוכה (יותר מדצמבר) ולהישאר תחרותי, לעמוד בירידות המתח במעברים שבין חמישי בערב בספרד לראשון בערב באשדוד.
מבחינת גולדהאר, שלב הבתים הוא מאסט. דרישת סף. הבעלים דיבר בעבר על המעגל האכזרי שבו הצלחה תלויה בתקציב שתלוי בכסף שנכנס מאירופה. זו אחת הסיבות, אגב, שמכבי תל אביב מבצעת כמעט מדי קיץ החתמות מאוחרות שמגיעות אחרי ההעפלה לשלב בתים. יחד עם זאת, העפלה לשלב הבתים כשלעצמה לא מספקת את הבוס. אנשים בסביבתו טענו לא אחת שכבר היה רוצה לראות את הקבוצה שלו מגיעה הרבה יותר רחוק בזירה האירופית. אלו הרצונות והחלומות שלו – והם בהחלט ריאליים. מועדון בסדר גודל של מכבי תל אביב חייב לסמן קמפיין אירופי מוצלח וארוך כמטרת על.
יש כאן משהו מעבר לכסף, ניקוד או יכולת עתידית למשוך שחקנים. זה עניין של יוקרה, מסורת, של לייצר זיכרון לשנים, לבנות מעמד בזירה הבינלאומית. מכבי תל אביב הפכה לחברה קבועה בשלבי בתים והציבה סטנדרט ישראלי חדש. רק בשלוש מ-11 העונות האחרונות היא פספסה שלב בתים. אלא שהימים בהם הכדורגל הישראלי חגג רק העפלות לשלב הבתים עברו. התקדמנו מאז. המטרה הבאה היא לנפץ את תקרת הזכוכית הנקראת שלב הנוקאאוט הראשון.
בודו גלימט, פרטיזן בלגרד, לאסק לינץ, גנט, פאוק סלוניקי, לך פוזנן, יורגודן, שריף טירספול, סלובן ברטיסלבה וא.א.ק לרנקה העפילו לשמינית הגמר בשנתיים בהן מפעל הקונפרנס ליג קיים. אין סיבה ששלב 16 האחרונות במפעל לא יהווה מטרה ריאלית עבור מועדון בסדר גודל של מכבי תל אביב. זה אפשרי, ריאלי, אבל דורש ממאמן לשים פוקוס על המשחקים בחמישי ולעשות התאמות נכונות בהרכבים במעבר בין אירופה לליגה. זה לא עניין של סדר עדיפויות, אלא הגדרת מטרות מראש.
הכדורגל הישראלי ניפץ לא מעט סטיגמות בשנה האחרונה. ההצלחה של הנבחרות הצעירות, מכבי חיפה זכתה באליפות אחרי שהשתתפה בשלב הבתים בצ'מפיונס, יש שינוי גישה בכל הקשור לשחקנים צעירים ומאמנים צעירים. קצת הפסקנו לזלזל, הפסקנו לפחד והתחלנו להאמין, והנה הכדורגל והכדורגלן הישראלי פרץ גבולות. רק בשבוע האחרון, מנור סולומון פתח בהרכב קבוצת צמרת בליגה הטובה בעולם, בכר הסתחבק עם פפ גווארדיולה, עומרי גלזר נתן הופעה משנת קריירה, אוסקר גלוך כבש בצ'מפיונס ודניאל פרץ התקרב עוד צעד להופעה בבאיירן מינכן.
הנורמלי החדש? כנראה התרגלנו לטוב. קורים כאן דברים שאי אפשר היה אפילו לחלום עליהם לפני כמה שנים. ואם כבר לחלום ולנפץ סטיגמות, הכדורגל הישראלי הגיע למקום שלפחות בליגה האירופית ובקונפרנס ליג אין כבר מקום לדיון על פערי רמות גדולים או על רצון של שחקנים להראות עצמם. יש איכות, יש תקציבים, אנחנו גדולים מספיק, טובים מספיק ואפשר לכוון גבוה יותר. מועדונים גדולים נבנים כדי להצליח במקביל בכמה מפעלים. לשאלה מה יותר חשוב לא אמור להיות מקום בשיח. צריך להוציא אותה מהסיסטם ולהתקדם הלאה.
כן, שלוש שנים בלי אליפות זה "בלתי נסבל" מבחינת ראשי מכבי תל אביב, שחקניה ואוהדיה. המועדון עבר שינוי ארגוני ונבנתה מעטפת כדי להשיג מטרות בטווח הארוך, אבל קודם כל כדי להחזיר את התואר. שינוי חשיבה, להוציא משהו כל כך מובנה, זה תהליך לא פשוט. ועדיין, אין סיבה שמכבי תל אביב לא תציב את שמינית גמר הקונפרנס ליג כמטרה שוות ערך לזכייה באליפות. זה חלק בלתי נפרד מהתפתחות של מועדון. גולדהאר וקרויף בנו מועדון אירופי לכל דבר, אבל איכשהו כל מאמן שעבר בדרך נפל בדיוק בנקודה הזאת – הגדרת המטרות בזירה האירופית. אולי זאת תהיה המורשת של רובי קין.
מה דעתך על הכתבה?