"ערפל הקרב היה כל כך סמיך שבשכונת בת גלים בחיפה, בה התגוררו הוריו של ישעיהו שווגר, הסתובבו שתי שמועות. האחת כי נהרג במהלך הקרבות והשנייה, כי גם במקרה הזה בלם בגופו את היריב, במקרה הזה את הצבא הסורי".
לסיפור של שווגר תמיד יש שתי גרסאות, כמו הכינוי שלו. בעיתונות קראו לו שעיה, כדי להבדיל אותו משייע פייגנבוים, חברו לנבחרת הפלא של מכסיקו 70, ובבית קראו לו שייקה. במקרה של מלחמת יום הכיפורים יש יותר משתי גרסאות, שרק מעצימות את האגדה על היעלמותו, התגלותו וסיפור גבורתו של ישעיהו שווגר, קפטן מכבי חיפה, בלמה-מגינה של נבחרת ישראל, שבילה 210 יום במדים מהיום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ועד ה-2 במאי 1974, לקראת סיום אחת העונות המסויטות של מכבי חיפה בכל הזמנים.
כדי להעצים את המיתוס, שווגר לא חי איתנו כדי לספר על כך. באוגוסט 2000, בגיל 54 בלבד לקה בדום לב ונפטר. האגדה עליו רחבת יריעה, והיא בעיקר מקיפה את המלחמה, שצלקותיה ניכרות במספריה עד היום.
שווגר כונה "התחנה האחרונה". "שחקן בגובה ממוצע ומטה, עם מבנה גוף דמוי מקרר, שעיר באופן שלא היה כמוהו בכדורגל הישראלי, ועם מנטליות של אמסטף", נכתב עליו. מספר חודשים טרם המלחמה היה חלק מהנבחרת שניסתה להשיג פעם שנייה ברציפות כרטיס למונדיאל שנערך במערב גרמניה וכשלה בסיאול להשיג כרטיס אפילו לפלייאוף. על שווגר סיפרו שבטיוליו ברחבי סיאול, נצמדו אליו בחורות קוריאניות שניסו לגעת בתלתלי חזהו שפרצו מחרכי חולצת הדיולן שלבש, וכי השמירה על כוכב הנבחרת הקוריאנית צ'ה-בום קון, גבתה ממנו פגיעת ראש שממנה זוכרים את התחבושת סמוקת הדם שחנקה את תלתליו במהלך המשחק של גמר הטורניר שהסתיים כאמור בהפסד, בהארכה. התחבושת הזו הייתה כל כך אופיינית לסגנון שלו, לסגנון החיים, להקרבה.
שלוש שנים קודם לכן שמר על לואיג'י ריבה, מלך שערי הסריה A, במשחק מול איטליה במונדיאל, שמירה שהביאה את ריבה להשתולל בירידה מחדר ההלבשה. בלונדון הסתובבה שנים קלטת של הפאולים הנוראיים בהיסטוריה. לשווגר היו שני קטעים מצולמים בקלטת, מאותו משחק.
לרזומה האימתני הזה התווספה ההילה הצבאית שלו. מדהים תמיד לדעת, במציאות של היום שבה שחקנים מקבלים מעמד עילי בצבא, שהיו פעם שחקני כדורגל בכירים שממש לחמו, הגם שבמציאות של חורף 1973, הם לא היו רבים. רובם שירתו כנהגים, ולפעמים נקלעו לאזורי קרבות, מעטים באמת ממש לקחו את השירות הקרבי שלהם עמוק לחייהם ולחלקם, גם למותם.
במכבי חיפה היו לפחות שלושה כאלה. השוער הצעיר בומה ויינברג שנפצע בקרבות בסיני, גדי שטרן שהתנדב לסיירת אגוז ואף ספג כדור ברגל, כתוצאה ממשחק של חבר לנשק, אחרי מארב מוצלח באיזור בירנית, והיה את שווגר.
הדעות לגבי אופי השירות הצבאי שלו חלוקות. ברשת כתוב ששירת בחטיבה 7, במשפחה אומרים חטיבה 188, וכנראה שהכל נכון. שווגר היה מפקד טנק באוגדה 36, נע מחטיבה לחטיבה בדיוק כפי שחיילים במלחמת יום הכיפורים מצאו את עצמם מסתפחים תוך כדי קרב ליחידות לא להם, בחסות הכאוס הנוראי ששרר בחזית. במלחמה היה שווגר חלק מחטיבה 679, החטיבה עליה פיקד אורי אור, לימים אלוף פיקוד הצפון. חטיבת המילואים הזו הוקמה שנים ספורות קודם לכן ושימש כחטיבת עתודה לחטיבות הסדירות. כאשר קרסה חטיבה 188 ואיתה חזית דרום הגולן, ביומיים הראשונים של הלחימה, וחטיבה 7 עמדה בגבורה בקרבות הבלימה במרכז הרמה, אספה לקרבה חטיבה 679 את השרידים ולמרות גיוס מאוחר, נכנסה למערכה וספגה אבדות קשות.
היא עלתה מגשר אריק, מצפון לכנרת, ונכנסה לקרב באזור חושנייה. שווגר היה במחלקת הסיור של החטיבה, בג'יפ, ליד מקלע ה-0.5, נקלע כמעט על בסיס יומיומי לאירועי ירי. במארב טנקים בתל ענטר הם איבדו פלוגה, הצטרפו לכוח נתי, נקלעו להיתקלות עם כוחות קומנדו סורי בחניון כפר גלעדי, וגם פרצו לסוריה. וקפטן מכבי חיפה שם, ואף אחד לא באמת יודע מה עלה בגורלו.
אמצעי קשר לא היו למעט בין הכוחות. לא היה רגע פנוי כדי להתקשר הביתה. את השעות המתות הוא ניצל להשלים שינה. הבן, אילון שווגר סיפר השבוע שאבא היה מוצא מנוחה מתחת לטנקים, בוודאי אחרי שלא ישן שלושה ימים ברציפות. אחרי אחת ההפגזות נדמה היה לחבריו שהוא נהרג, אבל אז התברר כי ישן שנת ישרים מתחת לאחד מטנקי הצנטוריון, שלמזלו לא נדלק.
שווגר השתתף בחדירה לעומק סוריה ביום החמישי למלחמה, במה שכונה אז "המובלעת הסורית", אירוע ששינה את פני הלחימה בצפון. אחרי הקרב בחאן ארנבה, בשש אחרי המלחמה, יצא חבר קיבוץ איילת השחר, חבר ליחידה של שווגר, לחפש בית מנורה באחד הבתים הנטושים, והפעיל מטען. כשדני ואנה, חבר נוסף, סיפר השבוע את הסיפור, גרונו נחנק והוא פרץ בבכי. "לשווגר הייתה הרבה תעוזה שלהרבה אנשים לא היה. הוא לא חשב הרבה, רץ לתוך המבנה, הוציא את הבחור החוצה והציל את חייו. הוא איבד ידיים ורגליים ונדמה לי שאפילו התעוור, אבל שווגר מנע ממנו למות". בן אחותו, רוני לביא, טוען כי דודו היה צריך לקבל צל"ש.
אבל אף אחד בבית לא ידע בזמן אמת על סיפורי גבורה, וגם לא על מה שקורה בשטח. למעשה, עיקר השאלה הייתה לאן נעלם שווגר והאם חי הוא, או מת.
כשבלה לביא שמעה מבנה כי החבר'ה ברחוב מספרים ש"שייקה נהרג", היא הורידה לו סטירה והתחילה לחפש את אחיה בעצמה. "היא התקשרה לחברה במשרד הביטחון, סיפרה לה את הסיפור. התחילה לחפש אותו בכל מיני מקומות ולא מצאה אותו, כולל בתי חולים וחדרי מתים".
הבמאי ארי פולמן כתב על כך פעם סיפור בקובץ הסיפורים המופלא 'ההולנדי של עכו': "לא ידענו מאיפה להתחיל לחפש את שווגר. רמת הגולן נראתה כמו אחד הירחים של כוכבי הלכת צדק בסרט מדע בדיוני: האדמה הבוצית הירוקה התערבלה בערימות הפיח השחורות, וכלי רכב מרוסקים עמדו על הראש בכל סיבוב בכביש. חוץ מזה, הכבישים היו לגמרי שבורים, והביואיק של אדי בקושי התקדמה ב-20 קמ"ש. רחוק רחוק מאיתנו, על קצה האופק, אפשר היה לראות את התלים הגעשיים האדירים, שבאחד מהם בלם הבלם של מכבי חיפה את הסורים".
באישון לילה אחד, בחסות הבלגן הנוראי, נקש חייל מילואים אחד על דלת אמו של שווגר בשכונת בת גלים. כשמסרו לה דרישת שלום מהאח, בלה לביא התפרקה. אחיה הקטן הראה סימני חיים.
"מי אתה, אתה לוחם?" שאלה את המבשר.
"לא, אני הספר", ענה לה. "הגעתי לרמה לספר את כולם והוא ביקש ממני להביא דרישת שלום".
ב-3 באוקטובר 1973, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה עוד שיחק שווגר במדי מכבי חיפה במשחק הגביע הביתי מול מכבי פתח תקוה, בו הפסידה 2:1 והודחה. המשחק הבא שלה היה ב-24 בנובמבר, חודש וחצי לאחר מכן. מכבי חיפה אירחה אז בכפר בלום את הפועל כפר סבא. למה כפר בלום? כי למכבי חיפה נפסק עונש רדיוס והיא בחרה לקיים אותו במגרש של הפועל כפר בלום, למרגלות רמת הגולן, שיגיע קהל של מילואימניקים, ואולי גם שווגר יגיע.
שחקנים זוכרים שהוא הגיע במדים, עלה לשחק, וחזר לאחר המשחק לרמה, אבל זו אגדה ואחרי 50 שנה הזיכרונות מתעתעים. שווגר לא שיחק במשחק הזה, ואם הגיע איכשהו, הוא לא בא לשחק. במקומו עלה רפי שושי.
רק 23,500 צופים הגיעו למחזור הליגה הזה, 3,000 חיילים לכפר בלום. חיפה עוד הובילה 1:2 במחצית משערים של חיים חזמוס ויגאל גרובר, אבל לישראל פוגל מכפר סבא היו תוכניות אחרות והשלושער שלו שלח את החיפאים בדרך הארוכה, חוצת הגליל העליון, הביתה. שבוע לאחר מכן כבר שיחק שווגר בבלומפילד מול הפועל תל אביב, וגם פה הפסידה חיפה.
למעשה, חיפה הפסידה באותה עונה 16 משחקים מה-30 וסיימה אחרונה. למרות המלחמה ולמרות שירות המילואים הבלתי נגמר, שווגר שיחק 27 משחקים, ומיד לאחר ששוחרר ממילואים הוליך את חיפה לסדרה של שלושה ניצחונות רצופים שלא חילצו את הקבוצה ממקומה האחרון בטבלה.
למזלה החליטה ההתאחדות בעיצומה של העונה להתחשב בחסרונות בסגלים של הקבוצות שנגרמו כתוצאה מהמלחמה ולקיים משחקי מבחן בסיום העונה, בהשתתפות שתי האחרונות בטבלה (אחת מהן האלופה היוצאת הכח מכבי רמת גן), שתי הראשונות בליגה א' צפון ושתי הראשונות בליגה א' דרום. מכבי חיפה סיימה רביעית את משחקי המבחן, ירדה לליגה א' צפון ועל חשבונה עלתה שמשון ת"א. היא אמנם שבה אחרי עונה, אבל כולם נשבעו שאם לא הייתה מלחמה ושווגר לא היה כזה "מורעל", אולי הייתה ניצלת. 10 שנים אחרי המלחמה ההיא היא זכתה באליפות הראשונה שלה. שווגר כבר פרש.
האגדה נשארה.
האגדה על גיוסו, היעדרותו, וגבורתו של שעיה שווגר במלחמת יום הכיפורים.
מה דעתך על הכתבה?