אסון גדול נמנע אתמול בבלומפילד. אילולא המעצר של עשרות אוהדי הפועל תל אביב על ידי המשטרה, סביר להניח שהיינו חווים את האסון הגדול ביותר בספורט הישראלי. המשטרה הוכיחה פעם נוספת שאם היא רוצה, היא יודעת לעשות את העבודה, ואתמול המשטרה הצילה חיים של לא מעט אוהדי כדורגל.
עשרות אוהדים של הפועל תל אביב לא תכננו לבוא למשחק כדורגל, הם התכוננו למלחמה. הם נערכו למלחמה היטב. עם ציוד שאפשר להרוג איתו בקלות לא מעט אנשים. מוטות ברזל, בקבוקי תבערה, אלות, עשרות רימוני עשן וזיקוקים, אקדחי איירסופט, ומה לא. לרגע נדמה היה כי התמונות שהמשטרה הציגה, היו מעוד פשיטה של היחידות המיוחדות של צה"ל והימ"מ בג'נין או בשכם. לאחרונה מנהלים ראשי ארגוני האוהדים (שלאט לאט הופכים לסוג של ארגון עבריינים מאורגן) של הקבוצות מאבק מול המשטרה על הכנסת אביזרי עידוד למגרשים. בהרבה מקרים המועדונים מסייעים להם במאבק. אתמול ראינו כי לא מדובר באביזרי עידוד, גם לא באמצעי פירוטכניקה משוכללים. מדובר בכלי מלחמה. ארגז כלים שהולכים להרוג איתם.
והעולם כמנהגו נוהג. קצת גינויים, קצת תמונות מהמהומות, כמה מילות ביקורת על התנהגות אוהדי הפועל ומכבי, וזהו. וכמובן הרבה ביקורת על המשטרה (תכף נגיע לזה). מה זה באמת משנה מה היה עלול לקרות אם כל האמל"ח שהכינו אוהדי הפועל היה מגיע לבלומפילד, את מי זה באמת מעניין שנמנע כאן אסון איום ונורא. ומי בכלל זוכר שאוהדי מכבי הפרו את ההבטחה (הלא כתובה) שנתנו להנהלת המועדון להתנהג כמו ילדים טובים? ומי בכלל מתעכב בריצה של רובי קין ליציע אוהדי מכבי עם תחנונים להפסיק את מופע האימים שלהם ביציעים? ואת מי זה כבר מעניין מה אפשר היה לעשות עם כלי הנשק המפחיד שהמשטרה תפסה אצל אוהדי הפועל? האמת- אף אחד.
העיקר הוא לא האסון שנמנע, גם לא העובדה שגדל לנו כאן דור של עבריינים צעירים במגרשי הכדורגל תחת מחסה של ארגון אוהדים. לאותם ארגונים אין שום קשר לכדורגל. הם חיקוי עלוב לארגון 'לה פמיליה'. הם מתנהגים כמוהם, הם מפחידים כמוהם, והם מסוכנים כמוהם. אבל עזבו אתכם מזה, העיקר זה הכדורגל שהיה על הדשא. מכבי תל אביב פירקה את הפועל, ערן זהבי הפך למלך השערים בהיסטוריה של הדרבי התל אביבי, מכבי תל אביב הוכיחה שהיא הפייבוריטית לאליפות העונה, ורובי קין מתגלה ככוכב הכי גדול שלה. והפועל? מישהו בכלל זוכר שהאמריקאים מנהלים את המועדון ולא האחים ניסנוב? מישהו בטוח שמשהו שם השתנה? אולי בעצם השפה והסגנון.
עזבו אתכם מכל החגיגה של הצהובים והשיאים שנשברו. את חובבי הכדורגל האמיתיים זה כבר לא מעניין. הכדורגל שלנו הולך לאיבוד, הכדורגל שלנו מתקרב לימים הנוראים, יש כתובת אחת גדולה בשערי האיצטדיונים שלנו ברחבי הארץ: האסון מתקרב. הוא מתקרב, הוא כאן כבר אצלנו, הוא מאיים להרוג אותנו, ואלה שאמורים למנוע אותו ולהגן עלינו- פוחדים יותר מאיתנו. הם מפחדים להתמודד עם העבריינים הצומחים ומתרבים תחת ההגדרה של "ארגון אוהדים". כולם מפחדים. יו"ר ההתאחדות לכדורגל, יו"ר מנהלת הליגות, בעלי הקבוצות, שר הספורט, שר המשפטים, כולם. וכן, גם השר לביטחון לאומי שעליו חבל לבזבז את המילים.
שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות, יחד עם בעלי הקבוצות הגדולות, מוביל מהלך לביטול עונשי הרדיוס. זוארץ ובעלי הממון בכדורגל הישראלי נלחמים נגד סגירת יציעים. ועל בגלל הפגיעה בחוויית המשחק, בגלל היעדר הספורטיביות, ובגלל הרצון לבנות כאן תוכנית ענישה חינוכית. גדלים ומתפתחים לנו כאן מול העיניים דור של אוהדים עבריינים, דור של מפירי חוק, אנשים אלימים ומסוכנים, והחברה הטובים האלה עם החליפות והעניבות מנסים לשכנע אותנו שעם עונשים כמו רדיוס וסגירת יציעים יש פגיעה בחוויית המשחק.
אוהדים באים למשחק כדורגל ומתפנים לבתי חולים. אוהדים באים למשחק דרבי צריכים להתפלל שהם נשארו בחיים, ולמהר לבית הכנסת לברכת הגומל. הורים עם ילדים נמלטים מהאיצטדיון מחשש לחיי ילדיהם, והעסקנים שלנו מתעקשים לשמור על חוויית המשחק והערך הספורטיבי. על איזו חוויה בדיוק הם רוצים לשמור? ועל איזה ערך? מה חשוב יותר- הערך הספורטיבי הוא הערך של קדושת החיים? לי זה לא בדיוק ברור.
כולם בורחים מאחריות. כולם. כולם מפחדים. הם מפחדים מארגוני האוהדים, הם מפחדים מהתקשורת, הם מבוהלים מעצמם. יש לנו יו"ר התאחדות שיודע לדבר, יש לנו גם יו"ר מנהלת שאשף בדיבורים, הבטחות והסברים. ויש לנו גם שר ספורט שלא מפסיק לבקר את בתי הדין של ההתאחדות ואת המשטרה. כולם אנשים טובים. לכולם יש כוונות טובות, אבל כולם מפחדים. מה זה פוחדים, הם רועדים. הם שבויים וקפואים. הם רק משחקים את המשחק שהם כאן כדי להציל את ענף הכדורגל. יש להם ערימה של תוכניות, יש להם המון ועדות, יש להם המון המלצות, אבל הם מפחדים.
ראיתם את הילדים הקטנים אתמול ביציעים של הפועל עושים למצלמה (בלי בושה) אצבע משולשת לעבר אוהדי מכבי ומקללים כמו פרחחים? הילדים האלה הם העבריינים של המחר במגרשי הכדורגל. אם לא תהיה כאן מדיניות שמתחילה מהממשלה, דרך המשטרה, בתי המשפט, בעלי הקבוצות הגדולות וראשי ההתאחדות והמנהלת, כדאי לסגור את הכדורגל לפני שיהיה כאן אסון. אם אני יו"ר ההתאחדות, יו"ר המנהלת או שר הספורט, אני הולך היום הביתה, לפני שתקום ועדת חקירה על האסון שבא עלינו לרעה.
לפני כמה שנים החליט אלי טביב (הבעלים הכי מושמץ בכדורגל הישראלי) להגיע להבנות עם יו"ר בני סכנין אבו סובחי שבמשחקים בין בית"ר ירושלים לבני סכנין יהיו רק אוהדים של הקבוצה המארחת. טביב לא ספר את האוהדים, הוא לא פחד מהם. נכון, הוא רצה למנוע אסון אבל גם להימנע מעונשים כבדים בבית הדין. ומה בדיוק רצתה מכבי תל אביב להשיג בדרבי? בדיוק אותו הדבר. למנוע אסון ולמנוע פגיעה כלכלית ומקצועית בקבוצה בבית הדין. אבל גולדהאר הוא לא טביב. עם כל הכבוד למיליארדים שיש לו בבנק, ולמרות העובדה שהוא חי בקנדה, גם הוא, כך זה נראה, עושה חשבון (והרבה) לאוהדים הקיצוניים של הקבוצה.
גם לגולדהאר, כך נראה, אין את האומץ להתמודד מול האיומים של האוהדים הקיצוניים והאלימים של מכבי. שלא תתבלבלו, גם ליעקב שחר אין, גם לאלונה ברקת, וגם לברק אברמוב אין. וצריך לומר את האמת, לבד הם לא יכולים, לא מסוגלים, ולא רוצים להתמודד עם התופעה הזו של ארגוני האוהדים שלאט, אבל בטוח, הופכים למסוכנים ומפחידים.
במכבי החליטו למנוע מהאוהדים שלהם להיות בדרבי. לא היה אוהד אחד של מכבי שבאמת האמין שגולדהאר (או מי מאנשיו) יילך עם האירוע הזה עד הסוף. לכולם היה ברור שמכבי תמהר ברגע האחרון כדי לחפש סולם לרדת מהגדר עליו טיפסו. זה היה כך כך שקוף, שקוף כמו הגדר והבד שהפרידו בין מחנות האוהדים. גולדהאר הוא איש של מילה. בין מכבי לאוהדים היו תנאים. תנאים לא כתובים. היו הבטחות. הבטחות בעל פה. וזה ברור שהם לא בדיוק עמדו בהם. ואתם חושבים שמכבי תתחשבן איתם בעתיד? הצחקתם אותי. תשכחו מזה. הם מפחדים.
כולם מפחדים מהחוליגנים והבהמות שמשתוללים במגרשים, כולם מפחדים מאלה שמחריבים לנו את הענף, מונעים מאיתנו את חוויית הצפייה (אפילו מהסלון בבית), ומחפשים שעיר לעזאזל. הם אלופים בזה. הם בורחים מאחריות ומוצאים (כרגיל) את האשמים- המשטרה. ראשי הפועל תל אביב (מה השתנה) דורשים לבצע בדיקה על כח לא סביר שהשוטרים הפעילו, גם שר הספורט החביב מיקי זוהר אמר כי בכוונתו לדבר עם מפכ"ל המשטרה לבדוק את התנהלות המשטרה בדרבי.
לאן הגענו? במקום לבקר ולהוקיע את החוליגנים והברברים שהגיעו אתמול לבלומפילד (ובעיקר את אלה שלא הגיעו בזכות מבצע המעצרים הגדול של המשטרה), הם מבקרים את המשטרה. טוב, הרי התפיסה של כל מקבלי ההחלטות זהה לזו של החוליגנים- צריך לצמצם את נוכחות השוטרים במגרשים, בעיקר ביציעים, כדי להרגיע את הרוחות, כדי שכולם ייהנו מחוויית הצפייה. ותתארו לכם שהמשטרה היתה מקשיבה לכל הפחדנים. תתארו לכם מה היה קורה בדרבי בבלומפילד.
האמת, שום דבר רציני. מכבי היתה מפרקת את הפועל בדרבי, זהבי היה שובר עוד שיא, והיו לנו לא מעט אוהדים שהיו חוזרים הביתה מהיכל הכדורגל הישראלי בארונות. לא אירוע שצריך ממש להתרגש ממנו. זה לא תסריט דמיוני, ולא רחוק היום שהוא יתרחש מול עיננו. אבל למרות הכל, שום דבר לא ישתנה. זה לא שאין מה לעשות, פשוט אף אלד לא רוצה לעשות. לאף אחד כאן אין את האומץ להחזיר לנו את הכיף של המשחק. הם מ.פ.ח.ד.י.ם. כולם.
ומילה לסיום לשר הספורט (בדרכו לשר המשטרה): עבודת המודיעין שעשתה המשטרה לפני המשחק הובילה למעצר ההמוני ולהצלת חיי אדם. היא יכולה ומסוגלת לפעול כך כל הזמן. כל השנה. אם שני השרים, מיקי זוהר ואיתמר בן גביר יפעלו להקמת יחידה מיוחדת לטיפול בארגוני הפשיעה שיש לנו היום בקרב ארגוני האוהדים, ידאגו לשופט מיוחד לענייני ספורט, אנחנו נהיה עדים לאסון שלא חווינו מעולם.
מה דעתך על הכתבה?