בתחילת העונה, אחרי שכמה שחקנים צעירים של הפועל תל אביב התלוננו שמייקל ולקאניס תוקף אותם באסיפות הקבוצתיות, ערך המאמן אסיפה נוספת ואמר: "אני מבין שיש שחקנים שנלחצים מכך שאני צועק או מסביר באגרסיביות, אבל כנראה שאתם לא מבינים אותי נכון. אני לא כועס על אף אחד, אני תקיף כי אני רוצה שכל אחד יבין מה הוא נדרש לעשות. יש כאן הרבה צעירים וזה חשוב לכל אחד ממכם ללמוד רוטינה של פעולות ולעשות אותן נכון באופן קבוע. אני מעיר פחות לוותיקים כי הם כבר מבינים את זה, הם חוו על בשרם את התקופות האלה. לכן מתמקד בלעזור לכם להיות שחקנים טובים יותר, בשביל זה הביאו אותי לכאן".
לאחר אותה שיחה, גם אלה שהתלוננו חזרו בהם ואמרו "הרגשנו לא נעים. לפני הכול הוא בן אדם טוב, לפעמים הלהט שלו להסביר נראה כאילו הוא כועס ושחקנים נלחצים". אחד השחקנים שוולקאניס הרבה להעיר לו היה דניאל צדיק. האוסטרלי הרגיש שהקשר הצעיר "אוהב יותר מדי את הכדור" ולא ממש מבין את הדרישות הטקטיות. גם לו אמר המאמן באחת האסיפות: "אם המטרה לא הייתה שתשתפר, לא הייתי מעיר לך. הייתי נותן לך להמשיך לעשות את מה שאתה עושה ולא היית מתלבש או משחק, זה עדיף לך?".
העבודה של ולקאניס במתחם חודורוב נקטעה כשפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר ואתמול (שני) היא נגמרה. האוסטרלי קיבל הצעה לשמש כעוזר מאמן באייאקס הגדולה ונפרד.
קשה להעריך אם האוסטרלי היה מוביל את הפועל תל אביב למקום טוב או קורס בדרך. עם שכר שחקנים צנוע יחסית ששווה אולי מקום בפלייאוף העליון, אחרי תבוסה כואבת בדרבי, מאמן בהפועל תל אביב תמיד יהיה על המוקד.
מצד שני, ולקאניס היה מלא תשוקה ולהט, הצליח להשפיע על חדר ההלבשה וגם קלט די מהר את הכדורגל הישראלי. מי שחשש מ"עוד ססאר מנדיונדו", יכול היה להירגע ותחת האוסטרלי, האדומים השיגו ניצחונות נאים על מכבי נתניה ובית"ר ירושלים. אז אולי כן היה יכול להתפתח פה סיפור יחסית מוצלח.
התקופה הקצרה בהפועל תל אביב לא הייתה פשוטה למאמן. הרזומה הדל שלו כמאמן ראשי העלה הרבה סימני שאלה, בגביע הטוטו הקבוצה גמגמה ובמשחק הראשון בליגה, נגד הרכב טלאים של בני סכנין, נראתה רע והסתפקה ב-1:1. ולקאניס ספג ביקורות שהתגברו אחרי התבוסה בדרבי, אליו עלה עם הרכב נאיבי, אבל הוא הצליח לנטרל את הרעשים ולקום מהקרשים.
שבוע אחרי הדרבי, הפועל תל אביב הגיעה מוכנה לטדי והעניקה לאוהדים פיצוי קטן עם 0:3 משכנע. בירידה מחדרי ההלבשה לכיוון האוטובוס אמר המאמן: "לרגע לא נלחצתי. הבנתי שעשינו טעויות קשות עם ההרכב בדרבי וידעתי שנשנה ויהיה טוב יותר. כדורגל זה דבר דינמי, הוא מוכרע על היכולת להבין מה אתה עושה לא נכון ולשנות מהר".
כחלק מהקליטה המהירה של ולקאניס, הוא הבין מהר מאוד את חשיבות הניסיון והאינטליגנציה של דן איינבינדר והצמיד אותו אליו. בעזרת הקפטן הוא יצר לעצמו מעין עוזר מאמן נוסף שישלים לו את החסר בכל הקשור לכדורגל הישראלי, ליריבות, להכנות, להרכבים הצפויים והשיטות – עבודה שאפילו מערכת הסקאוטינג של האדומים לא הצליחה לספק. העובדה שהבין בתקופה כל כך קצרה שהוא לא יודע הכול והשתמש באיינבינדר כאיש מערכת לכל דבר ועניין, הצביעה על גדולה, גם ברמת הקליטה המהירה וגם ברמת האגו.
אילולא המתקפה הרצחנית של חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיה, ולקאניס לא היה מבקש להשתחרר מהפועל תל אביב לתפקיד עוזר המאמן באייאקס. הוא חיכה שנים לקבל את המושכות כמאמן ראשי והראה את זה עם רעב ותשוקה יוצאי דופן, עם הרגשה אמיתית שהוא מגשים את עצמו בהפועל תל אביב. המלחמה כאן פחות הלחיצה אותו, אך את המשפחה שלו כן. הלחצים מבית, ביחד עם חוסר הוודאות לגבי המשך העונה – אם, מתי ואיפה תתחדש – הביאו אותו להחליט להמשיך הלאה.
מה דעתך על הכתבה?