1. תבוסה בשלוש הפרש
מונאקו כפתה הארכה בבלגרד בזכות שתי שלשות פנומנליות של מייק ג'יימס. לסרג' איבקה הייתה שלשת שוויון משלו, שבדיעבד סידרה לבאיירן מינכן ניצחון על מילאנו. התקוות של ברצלונה לנס בבולוניה נגוזו עם שלשה קריטית של איפה לונדברג. יונאס מאטיסק ומרקוס הווארד ירו שלשת ניצחון למהדרין עבור אלבה ברלין ובאסקוניה.
הסשן הראשון של המחזור הכפול ביורוליג היה צמוד ודרמטי מאי פעם. תשעה משחקים הגיעו לסיום הזמן החוקי בפער ממוצע של 2.6 נקודות, וכולם הוכרעו בדקה האחרונה. שלא לומר – בהתקפה האחרונה. שלא לומר – בשנייה האחרונה. שלא לומר – חמש דקות אחרי השנייה האחרונה.
ואם אחרי כל זה, מכבי תל אביב דילגה על המוקש בווילרבאן בהפרש גבוה מהסטנדרט, כשהשלשה של ננדו דה קולו נעצרת בגג של ווייד בולדווין, והייתה לקבוצת הכדורסל הנורמלית היחידה שניצחה בחוץ (או.קיי, גם ריאל מדריד ניצחה, אבל מה לה ולבני האנוש הרגילים?) – אז היא בהחלט יכולה לסמן לעצמה V בחיוך ובסיפוק. 12 משחקים לתוך העונה, היא מדורגת במקומות 6-4. בלי בית, עם הרכב חסר תמידי, ולמרות קשיים לא מעטים בדרך. לא צריך לומר ולכתוב יותר מזה.
2. 73% החזקה בכדור
ובכל זאת, אנחנו נאמר ונכתוב. האלופה הישראלית נתקלה אמש (רביעי) בקהל, בפעם הראשונה אחרי כמעט חודש וחצי. לא שצריך להאדיר מדי את הסו-קולד אולטראס המנומנמים משהו בליון, אבל בכל זאת היה שינוי מרענן בכך שרעש חריקות הנעליים על הפרקט נעלם, וגם בולדווין בוודאי נהנה מהעובדה שהשופטים לא שומעים כל מילה שיש לו להגיד. נכון שהצרפתים איכותיים יותר מהמאזן המביך-משהו שלהם, אבל הפסד באסטרובל היה עלול לרדוף את הצהובים בהמשך העונה.
דה קולו האגדי בחייו, שחתום על כל כך הרבה מהלכי קלאץ' בקריירה המפוארת שלו, ביצע לא מעט פעולות שליליות ברגעי ההכרעה של המשחק הצמוד הזה. זו לא רק השלשה האחרונה שנחסמה לו; אף שקלע את שש הנקודות האחרונות של וילרבאן (ו-22 בסך הכל, ב-23 דקות), הוא החטיא עוד זריקה פנויה מעבר לקשת, איבד וביצע את העבירה הבלתי ספורטיבית על בולדווין, ואפילו החמיץ מהקו ברגע קריטי. זה לא מובן מאליו, כשמדובר במלך אחוזי העונשין של היורוליג בכל הזמנים, האיש היחיד שפגע טוב יותר משרונאס יאסיקביצ'יוס.
בולדווין היה ה-MVP הבלתי מעורער של המשחק עם 21 נקודות, 8-7 לשתיים, שמונה אסיסטים והמדד הגבוה במגרש (27), ועשה עוד צעד בדרך להכרזה על חזרתו לפוקוס מלא. או שאולי בעצם כן אפשר לערער על MVPיותו? האם המצטיין הוא מי שהיה הכי טוב לאורך הדרך – או מי שהתעלה דווקא ברגעי ההכרעה? ללורנזו בראון היה עוד משחק לא מדהים, עד שהגיעו שלוש הדקות האחרונות. אף שהוא פגע עד אז ב-33% מהשדה, עודד קטש הניח את הכדור בידיו.
בראון לקח את זה לאקסטרים. הוא כידרר וכידרר, הלך וחזר, לפעמים קצת רץ, סחט עבירות, קלע, גם איבד, ואפילו מסר שני אסיסטים. הנה ניתוח שלקוח מהענף ההוא עם הדשא, הרגליים וחזיות הספורט: החזקת הכדור. בשלוש הדקות האחרונות למשחק, החפץ הכתום היה בידו של בראון למשך 66 שניות; שותפו, בולדווין, קיבל אותו ל-20 שניות; ג'וש ניבו נגע בו למשך שלוש שניות בלבד (שתיים מהן בזכות ריבאונד התקפה); ובונזי קולסון אחז בו לשנייה בודדה, שהספיקה לסל מהותי.
במובן מסוים, זה לא היה מראה מלבב במיוחד: בשלושה משמונת הפוזשנים האחרונים, בראון היה היחיד שנגע בכדור. אבל לך תתווכח עם האיש שעמד על שש נקודות מדד ב-38 הדקות הראשונות, והוסיף עוד 11 בשתי הדקות האחרונות. וניצח.
4. מי יפתור את בעיית הפאוור פורוורד?
בעיה אחת שאין לה פתרון עדיין במכבי תל אביב, וספק אם יהיה, נוגעת לעמדת הפאוור פורוורד. ג'ייק כהן שוב פתח בחמישייה, בתור מי שאמור להכניס איזון לשטף הקבוצתי, רק שזה לא ממש עבד; כשירד לנוח, אחרי חמש דקות, עמדה קבוצתו על 2 מ-8 מהשדה ולוח התוצאות הורה 4:4. וילרבאן שלטה בריבאונד, כשקטפה עשרה מ-14 הכדורים החוזרים שניתזו מההחטאות (כולל ארבעה בהתקפה שלה).
מול הכדורסל הקיצוני של אסוול, שמציב את ז'ופרי לוברן לצד יוסופה פאל – או שמא יש לקרוא לו יוסופה פאול – קטש היה יכול לנקוט בקיצוניות משלו: להעמיד, לדוגמה, את חסיאל ריברו יחד עם ג'וש ניבו וללכת לקרב ראש בראש מול השיטה של ג'אנמרקו פוצקו; או לפנות להפך הגמור, למחוזות הסמול בול האתלטי והמהיר, עם שלושה גארדים וקולסון מעליהם. אדם אחר דאג שהמאמן לא ילך על אף אחת מהאופציות.
רומן סורקין, במשחקו הטוב ביותר העונה, השכיח כל רעיון אחר. אף שהוא מתקשה להתרגל למשחק בין שני גבוהים (בעיקר ליד ריברו), חזר הישראלי לפעולות הבסיסיות והיסודיות, ולמעשה תיפקד כסנטר האמיתי של הקבוצה. עכשיו, שוב, הוא ניגש למבחן הקבוע שלו: מבחן העקביות. בפעם השנייה בקריירה, חיבר סורקין שני משחקי יורוליג רצופים בדאבל פיגרס. האם מחר בבולוניה ישכיל לנפץ רצף שמולם לא הכיר?
5. סל הניצחון של בלאט. תוכיחו שלא
מרחב התמרון המצומצם של מכבי מוליד לעיתים חמישיות שנראות, איך נאמר בעדינות, לא טבעיות. כל אחד מהשחקנים בסגל ראוי להזדמנות ולדקות (מי יותר ומי פחות), אבל לא כל אחד יכול לנפק תוצרת בכל הרכב. את הרבע הרביעי פתחו הצהובים לובשי הכחול עם ליינאפ מוזר: תמיר בלאט, אנטוניוס קליבלנד, רפי מנקו, ריברו וסורקין. למזלו של קטש, בדקות הללו גם פוצקו עוד שמר את לוברן על הספסל לרגעי ההכרעה.
בסוף, אחרי כל המספרים והחפירות, הכדורסל הוא משחק פשוט. מכבי תל אביב ניצחה בשלוש הפרש, כשהיא פוגעת ב-8 מ-27 מחוץ לקשת – בעוד וילרבאן עומדת על 7 מ-26. ובהזדמנות זו נזכיר את הירייה של בלאט מחצי מגרש, בסיום הרבע הראשון. מתברר שגם במשחק הזה הייתה שלשת ניצחון.
מה דעתך על הכתבה?