זה קרה קודם לניר ביטון, אחר כך דור תורג'מן מתח שריר, דור פרץ הלך על המגרש לכל אורך המחצית השנייה, ערן זהבי פחות חד, מגן ימני טבעי לא היה עד הכניסה של אבישי כהן עמוק במחצית השנייה. מכבי תל אביב עייפה, מרוסקת, הכתובת על הקיר מאז חידוש הליגה. ואיכשהו, זה נגמר עם עוד שלוש נקודות.
לרוב הקבוצות הייתה פגרה של חודשיים, אבל המוליכה לא נהנתה מכל זה – קונפרנס ליג, נבחרת, שלא לדבר על כך שדור תורג'מן ורוי רביבו משחקים בלי הפסקה מהקיץ ולמעשה לא באמת הייתה להם הפסקה בשנה וחצי האחרונות. יחד עם ההיעדרות של גבי קניקובסקי, רובי קין בחר/נאלץ לבצע לא מעט אלתורים לפני בית"ר ירושלים. זה כמעט עלה לו בשתי נקודות, עד שהגיע יונתן כהן, אחד האנשים הכי מושמצים בסגל, והחזיר את הצבע ללחיים.
אף קבוצה בליגת העל לא נבנתה ללו"ז ש"סידרו" לנו אירועי 7 באוקטובר. הקצב של שני משחקים בשבוע, בכל שבוע, גובה מחיר. בתקופה הזאת צריך רוטציה רחבה בהרבה מזו שיש לקין, והוא מנסה להסתדר עם מה שיש. בינתיים, זה עובד לו. ניהול המשחק לא תמיד מושלם, אבל האירי יודע איך להזיז את הכלים כדי שיובילו אותו לניצחון. 31 נקודות מ-33 אפשריות הן הישג בלתי רגיל, ואם ליאור רפאלוב לא נכנס לכושר מפחיד, אפשר שהיינו מכריזים על מכבי תל אביב, למרות מגבלותיה, כאלופה כבר באמצע ינואר.
לפני ארבע שנים פחות שבועיים יונתן כהן הגיע לשיא. השער בחיפה, שעשה 3:4 ענק למכבי תל אביב אחרי הופעה גדולה שלו, מיצב אותו כאחד משחקני העתיד של המועדון. היו כבר שהתחילו להזכיר בלחש כיצד הוא בדרך להיות זהבי הבא.
מהרבה סיבות זה לא קרה. כהן עשה מסלול דומה לזה של זהבי בתחילת הקריירה – שנה כמעט נטולת דקות באיטליה וחזרה לארץ, למכבי תל אביב. הוא היה כבוי, הביקורות הגיעו מכל עבר, כולל מוולאדן איביץ' שדיבר על עודף המשקל שלו. חוסר המוטיבציה זעק לשמיים והיכולת הייתה בהתאם.
כהן נכנס אמש בדקה ה-58 והתברר כג'וקר של קין, תחילה עם שער שנפסל ואחר כך עם זה המשמעותי יותר, שאושר. הוא היה פעיל והכניס יותר מחץ, עורר לחלוטין את המשחק הרדום וסייע בהתשה של הגנת בית"ר ירושלים, שבמיוחד ביחס ליכולותיה הקבועות הייתה הרואית ברוב שלבי המשחק.
כהן בוודאי לא ירצה לקבל את תפקיד הסופר-סאב, המחליף שמשנה את הקצב, אבל זו דרך אחת להתניע את הקאמבק. עם העומס העצום שיש על שחקני הקבוצה, יכול להיות שהתפקיד שלו בשבועות הקרובים יהיה משמעותי ביותר. זו הזדמנות שאסור לו להחמיץ.
אנחנו נכנסים לתקופה מאוד מאתגרת לכדורגל הישראלי בכלל ולשתי המוליכות בפרט. הסיבה הראשונה היא אליפות אפריקה. מכבי חיפה קיוותה למשוך את המראת עבדולאי סק עד לאחר המשחק מול הפועל תל אביב. במכבי תל אביב מילסון ייעדר למעלה מחודש כשיצטרף לנבחרת אנגולה. בשני המקרים מדובר בשחקני מפתח בעלי השפעה גדולה על הקבוצה שלהם.
מה שלא פחות משמעותי מההיעדרות של השחקנים האפריקנים הוא חלון ההעברות של ינואר, שהשנה יהיה קשה מתמיד בגלל המלחמה. אם גם כך קשה לאתר זרים שיעשו הבדל באמצע העונה, הפעם זה עלול להיות מסובך במיוחד בעקבות הרתיעה מהמצב והסנטימנט העולמי נגד ישראל. מכבי חיפה כבר עשתה שני מהלכים מעניינים – האחד הוא צירוף קני סייף והשני הוא הגעתו הצפויה של גדי קינדה, כשגם דניל לסובוי על הפרק. הירוקים מראש הצהירו שיילכו על השוק הישראלי מתוך הבנה של מורכבות המצב. במכבי תל אביב מתכננים על בלם זר, אולם זו רק הצהרת כוונות. כדאי להם להזדרז עם כוונון המטרות, זה לא שיש בחוץ הרבה אופציות.
זה נשמע היום כמעט דמיוני, אבל רק לפני מעט יותר משנתיים דווח שמכבי תל אביב מעוניינת באביאל זרגרי, מה שיצר סערה בבית"ר ירושלים, עד שמשה חוגג נאלץ להכחיש ולקבוע בפסקנות שהקשר לא הולך לשום מקום. אחר כך הגיעו הפציעות, הדשדוש ומכירה למכבי חיפה ב-1.8 מיליון שקל. ההשאלה למכבי פתח תקווה סימנה סופית את הדעיכה של מי שהיה אמור להיות הכוכב הכי גדול של בית"ר ירושלים בעשור השלישי של המילניום.
זרגרי היה קורבן תקופת חוסר הצניעות בבית"ר בעידן חוגג. עוד לפני שקרע זוג נעליים, הבעלים לשעבר קשר לו כתרים. הוא אפילו העיף את דן איינבינדר מבית"ר (איזו טעות) כדי לפנות לו מקום, סירב למכור חצי מכרטיסו למכבי תל אביב ב-4 מיליון שקל ויצר לילד רף ציפיות שריסק אותו. מאז הוא לא מצא את עצמו. המעבר למכבי חיפה היה יותר בגדר מחווה – מחיקת חוב. ברק בכר לא בנה על הקשר.
העונה יש לזרגרי עליות וירידות, אבל הוא סופסוף מתמודד. גם במכבי פתח תקוה יש לחץ, אבל זהו לחץ מסוג אחר – של אבי לוזון, של המועדון, לא הסביבה הלא שפויה שהקיפה אותו בבית"ר. הוא הלך לעבוד קשה, להתמודד, להתחשל, להשתפשף, מתוך אמונה שלאחר שתסתיים ההשאלה הוא יחזור למכבי חיפה בעוד שנה או שנתיים שחקן טוב ובשל יותר להיות חלק אמיתי מהסגל. האם זה יקרה לבסוף? לא יודע, אבל על פניו יש לו אישיות בריאה – הוא מקצוען, רעב ושואב כל ידע אפשרי שקשור לידע מקצועי או מנטאלי של המשחק. הדברים הללו הם הכוח הכי גדול שלו בהתמודדות.
איסמעילה סורו הגיע לבית"ר בתחילת העונה כשם הלוהט של הקיץ. סורו לא סובל מחוסר מוטיבציה, הוא מאוד רוצה, אך עדיין לא מזכיר את הקשר האחורי שהחזיק את מרכז השדה של בני יהודה. יוסי אבוקסיס יודע מי זה סורו, הוא בונה על השחקן שעזר לו להביא גביע וכרטיס לאירופה עם בני יהודה. אחרי הכול, מדובר בסוס עבודה. מאז החזרה, סורו שיחק שבעה משחקים כמעט מלאים, הסך הכול שלו, כולל תוספת זמן, עומד על 656 דקות רק בחודש הזה. הממוצע העונתי של שחקן הוא 2,000-2,500 דקות.
אוהדי בית"ר מאוכזבים מסורו, מדברים על כפיל של השחקן שלבש כתום. אבל הסיפור שלו הוא הסיפור של בית"ר. בבני יהודה הוא היה סורו הצנוע, השחקן שהגיע משומקום, האפריקאי הצעיר שמקבל הזדמנות ונלחם על הקריירה במועדון קטן יחסית ובונה את עצמו לאירופה. בבית"ר הדברים שונים, הוא הגיע על תקן ה-שחקן, ברמת כוכב, הלחץ עליו אדיר. זה לא פשוט כשסביבך משחקים יותר מדי שחקנים לא איכותיים.
בהתאם, בבית"ר מצפים מסורו לפתור את כל הבעיות. הם יודעים שההגנה קטסטרופה עוד משנה שעברה, היא לא השתדרגה, אבל במועדון חשבו שקשר אחורי יציל את ההגנה. שועה והחלוצים, כל החלוצים, לא עושים ממש הגנה אך מחכים לחיפוי של סורו, רק שוכחים שבזמנו הוא בלט בסגל בריא כבורג במכונה ולא יהיה שחקן מוביל של מערכת מקולקלת. בית"ר רוצה את סורו טוב? שתדאג לשחקנים מספיק טובים שיקיפו אותו.
בקטנה
* הפועל חדרה הבקיעה תשעה שערים, שבעה מתוכם כבש אלעד מדמון. כנראה שאין בליגת העל שחקן יחיד שהמשקל הסגולי שלו בקבוצה כל כך גדול. גם לא ערן זהבי.
* הפועל באר שבע הבקיעה שלוש רביעיות בארבעת המשחקים האחרונים – 12 מ-20 שעריה העונה. בכל אחד מהמשחקים הללו כבש רותם חטואל לפחות פעם אחת. הקשר שלו לפרודוקטיביות של סגנית האלופה מובהק. עכשיו, אחרי שיצא סופסוף מבצורת ארוכה, הברז נפתח. אם ישמור על יציבות, באר שבע תחזור מהר לעניינים – לקרב על המקום השלישי.
* מקום שלישי עם יחס שערים שלילי. הגדרה מצוינת להפועל חיפה.
מה דעתך על הכתבה?