ניצחון החוץ של מכבי תל אביב בליטא מצטרף למאזן המרשים של הקבוצה בסיבוב הראשון ביורוליג (7:10) והופך שאלה אחת לסימן קריאה מהדהד. השאלה, או אם נדייק – סימן הקריאה, היא מידת ההתאמה של עודד קטש לתפקיד מאמן מכבי תל אביב. זו לא רק שאלה ספורטיבית ולא רק שאלה שנוגעת בכדורסל, אלא סוגיה מנהיגותית שכל מנהל, מפקד או מנהיג יכול לשאוב ממנה השראה.
קטש הוא עדיין לא המאמן המוכשר והטוב ביותר באירופה, אך החל מתחילת עונה 2022/23 ועד לכתיבת שורות אלה – קטש הוא המאמן המתפתח/צומח ביותר באירופה. ממאמן חסר (כמעט) כל נסיון ביורוליג, הוא לקח קבוצה שנבנתה מאפס, הוביל אותה למרחק של משחק אחד מהפיינל פור וזה רק המבוא לעונת 202324 שאם הוא ירצה, הוא יוכל יום אחד לכתוב עליה ספר.
עונה שהחלה עם משחק בית נהדר שהצית את חלום הפיינל פור, הפכה לסיוט ספורטיבי – הכוכב פצוע, הזרים עוזבים את הארץ ונודדים לבלגרד, הקבוצה הביתית ביותר באירופה צריכה להסתדר בלי הבית שלה, קיצוץ בשכר השחקנים (והצוות) שהופך למרד זרים, חשש אמיתי מהתפרקות ו… ניצחון חוץ בליטא שאולי לא היה הניצחון הגדול ביותר או המשחק הגדול ביותר של מכבי, אבל זו בהחלט היתה אחת ההצגות הגדולות ביותר של מאמן מכבי מאז ומעולם, לא בגלל הכדורסל אלא בגלל כל מה שמעבר לו.
אם רוצים לנתח את סט הכישורים שנדרש כדי לצלוח משברים כאלה צריך להתחיל מביטוי אחד קצת קלישאתי בעולם הספורט והוא נקרא "מאמן של שחקנים", כלומר – מאמן שהשחקנים משחקים קודם כל בשבילו. זה לא אומר שהם לא נאמנים למועדון ולא משחקים בשביל הקהל, אבל זה אומר שבנוסף לכל מה שמניע שחקן מקצוען, יש לכל שחקן כזה עוד משהו מיוחד בתוך סט הרגשות שלו, עוד משהו שמחזק את כח הרצון שלו, עוד משהו שעוזר לו לצלוח משברים ולהתעלם מרעשי הרקע וזו מערכת היחסים המיוחדת שלו עם המאמן.
כל חברה וכל ארגון מנסה ללמד את המנהלים שלה להיות כאלה עבור העובדים שלהם באמצעות סדנאות וקורסים ניהוליים, כלומר, לגרום להם להפיק את המקסימום מצוות העובדים שתחת ניהולם, לגרום להם לבוא לעבודה עם חיוך ומחויבות, אבל בסופו של דבר, יש אנשים שפשוט אין להם את זה ויש כאלה שפשוט נולדו עם זה ולמדו איך לשפר את זה כל הזמן, וזה עודד קטש.
ההיגיון הבריא אומר שרצף הארועים שעבר העונה על אלופת ישראל היה אמור לפרק אותה, לשלוח אותה לתוך מדרון חלקלק שרק סוף העונה יוכל לעצור, אבל למועדון הזה שתמיד היתה לו הרוח לעשות את מה שאף אחד אחר לא הצליח, היה השנה מנהיג על הקווים שהפיח את הרוח שהרימה את המועדון מעל למגבלות שלו.
אבל אם כבר הזכרנו לפני כמה שורות קורסים ניהוליים, אז להיותו של קטש מנהיג מוכשר צריך להוסיף פרמטר נוסף – קטש הוא המנהיג השקט, הוא לא בדיוק האסוציאציה למילה "מנהיג", כפי שאנחנו רגילים אליה – כלומר, הוא לא מנהיג שצורח, הוא לא המנהיג המשוגע, הוא לא המנהל ששולח מרפקים, הוא לא הבולדוזר שרומס חברים בדרך להשגת היעדים שלו. אלא מנהיג שיודע להניע אנשים ולהזיז דברים עם חיוך – יכולת מעוררת הערכה שמעניקה תקווה להרבה מנהיגים שקטים שהדרך שלהם נכונה ושלא צריך להשתולל על הקווים או במקום העבודה כדי להעביר מסר וכדי להפיק את המקסימום מחומר הגלם שלך.
בעולם הפרסום יש כלל שאומר שכל הבטחה פרסומית ניתן לנקז בסופו של דבר או לפחד או לאהבה. או שהצופה יחשוש ממשהו וזה יניע אותו לפעולה מסויימת, או שהצופה בפרסומת יחוש רגש חיובי וזה מה שיניע אותו. בפרסום, בוחרים את הרגש המתאים בהתאם לסוג המוצר או השירות שמפרסמים, אבל בכדורסל?
לפני קרוב לשבועיים, לפני משחק ה"הבית" מול באסקוניה, שיחת היום היתה הקאמבקים הבלתי נגמרים של דושקו איבנוביץ' לקבוצה הבאסקית והנחת העבודה הנלווית שיש מאמנים שפשוט מתאימים למועדונים מסוימים. איבנוביץ', לצד הבנת הכדורסל המרשימה שלו הוא מאמן של פעם, אחד ששולט בשחקנים, שמניע אותם מתוך עולם רגשי שלילי ובהתאם לכך היחס של חלק גדול מהשחקנים כלפיו. אז נכון, גם הדרך הזאת יכולה לעבוד והיא עבדה למאמנים רבים בעבר, אבל היורוליג משתנה, הכדורסל משתנה, מעונה לעונה יש יותר ויותר משחקים והמשקל הסגולי של האימון והשליטה בשחקנים הולך ומאבד מכוחו ביחס לאווירת הביחד של הקבוצה. ככל שיחלוף הזמן, תכונת הזהב של המאמן המצליח באירופה תלך ותהפוך מ"טקטיקן ואסטרטג" ל"מאמן של שחקנים" מאיבנוביץ' ושאראס לקטש.
לפני מספר שנים היה מי שאמר על מינוי מפתיע לתפקיד מאמן מכבי תל אביב ש"הוא המאמן של העתיד", כל אוהד מכבי זוכר איך זה נגמר. הפעם, יש לה ביד באמת את מאמן העתיד, הוא לא שחקן עבר של ז'לגיריס אלא ישראלי, שחקן בית, מאמן טוב בדרך להיות מצוין והוא גם חייב לנו גביע אירופה אחד (לפחות). המסקנה המתבקשת מ-18 חודשי אימון היא ההבנה שמכבי תל אביב מצאה סוף סוף את מה שהיא חיפשה על הקווים והיא חייבת לעשות הכל כדי שהמנהיג השקט ימשיך להוביל אותה עוד שנים רבות.
מה דעתך על הכתבה?