זה ממש לא נגמר כאן: על הערב המסויט של רובי קין

"בבלומפילד זה לא היה קורה". חמש המילים הללו הן היחידות שיכולות ללמד סניגוריה על מכבי תל אביב אחרי אחד הערבים העגומים ביותר בהיסטוריה האירופית שלה. בבלומפילד זה אולי לא היה קורה, העניין הוא שאנחנו לא בעונה של אירופה בתל אביב, ולכן אין למשפט הזה כל תוקף. בהיעדר יכולת אמיתית וממשית לשטוח את טיעוניה, ניתן לפסוק בוודאות שמכבי תל אביב התבזתה אמש בלי כל נסיבות מקלות. זו הייתה המפלה השנייה בגודלה באירופה, יותר מהמהפך מול זניט וקצת פחות מההפסד לסנטה קולומה. היא ללא ספק המהדהדת והכואבת מכולן.

אילו לרובי קין היה חוש הומור בריא (או חולה, תלוי איך מסתכלים על זה), הוא היה שולח מיד לאחר המשחק וואטסאפ לאליניב ברדה ושואל אותו מה תבוסת 6:1 יכולה לעשות לביטחון של קבוצה. בניגוד ל"מפגש האירופיות" ההוא בגביע הטוטו, הפעם הייתה פה משמעות של כסף, יוקרה ומקום בדברי הימים של הכדורגל הישראלי. כעת זו לא רק ההשפלה, זה גם נזק הסביבתי העצום שלה. מכבי תל אביב כבר ראתה את עצמה ברבע גמר הקונפרנס. עכשיו היא בלי קונפרנס, בלי מילסון, עם תחושת אכזבה עצומה ולעג מצד שונאיה. וכאלה יש לא מעט, כידוע.

לו פתחנו פה גיליון ציונים, סביר להניח שלא היה שחקן אחד, מלבד אולי אושר דוידה, שמקבל יותר מ-3. ההופעה של כל אחד ואחד הייתה מזוויעה, אבל אדריכל הבושה היה קין. הוא נכשל בכל האספקטים – מתוכנית המשחק, דרך התגובה לאירועים במגרש וחוסר הגיבוי הראוי בצד ימין לעידו שחר ועד החילופים שלא ביצע בזמן. בסוף, ואין דרך נעימה להסתכל על זה, ההדחה היא עליו ורק עליו.

לפתוח משחק בפיגור של שלושה שערים זו משימה לא פשוטה. מנטאלית, הפטיש מהמשחק הראשון עדיין הולם בראש שלך. אתה צריך להבקיע שער מהיר, לקוות שעוד אחד יגיע בשלב סביר יחסית, נגיד עד הדקה ה-60, ואז לנסות לסחוט את השלישי ולהביא את המשחק להארכה. אולימפיאקוס לא האמינה כמה קל ומוקדם זה יהיה, לא חשבה שתפתח את המחצית השנייה ב-0:0 בסיכום שני המשחקים. מכבי תל אביב עלתה בתחושה שמדובר ב-90 דקות לפרוטוקול והשער המהיר (אוי, משפתי) הכניס אותה לסחרור. הפציעה של מילסון כבר הפכה לסופה המושלמת. מקצועית ומנטאלית, היא הייתה על הקרשים.

תוסיפו לכל זה שעתיים וחצי מפרכות מאוד, טיסה לארץ והתכווננות למשחק הליגה הבא. נזכיר, כששריקת הסיום נשמעה, למכבי תל אביב נותרו פחות מ-67 שעות עד המפגש עם הפועל חיפה.

קשה לקרוא לתאונה שעברה אמש מוליכת ליגת העל "מכה קלה בכנף". זו יותר פגיעה בשלדה שכעת צריך להעריך את חומרתה. עבודת השמאות ואומדן הנזק ייעשו ביום ראשון. איתרע מזלה של מכבי תל אביב, והיא פוגשת את הפועל חיפה הרותחת, קבוצה שיכולה לעשות לה צרות גם ביום רגיל, קל וחומר אחרי תבוסה כזאת. קין לא יצטרך להתמודד רק עם הטקטיקה של רוני לוי, אלא גם עם עייפות פיזית ומנטלית, וסביר להניח שגם קהל עוין וחסר סבלנות שעדיין לא השלים עם מפח הנפש. אחר כך יש לו פגרה שתאפשר לו ולשחקנים שלו להיכנס לפחח ולצאת חדשים.

החשיבות של המפגש הזה עצומה עבור מכבי תל אביב בכלל והמאמן שלה בפרט. עם איזה הרכב יעלה? איך יצליח להרים את המורל של שחקניו? האם הפעם יגיב בזמן לנעשה במגרש? ומה יגידו ביציעים?

התבוסה של מכבי תל אביב מכניסה את מכבי חיפה לפוזיציה משונה. מצד אחד, הירוקים צריכים להיות מעודדים מכל ההתפתחויות וההשלכות. מצד שני, הם גם זקנים מספיק כדי לזכור את הנחיתה הקשה שהייתה להם אחרי משחק ה"בית" מול פיורנטינה. האירוניה היא שאלמלא השער שספגה אז בדקה ה-95, ייתכן שגם היא הייתה מתאמצת אמש לאורך עוד 30 דקות.

הסנטימנט שאבד נוטה כעת לטובת מכבי חיפה. קין נקטל, מכבי תל אביב נלעגת, מילסון שוב ייעדר לזמן מה. פתאום חזרנו חודש לאחור בזמן, כשהאלופה החלה לנסוק ולכרסם בפער, אלא שמסאי דגו יודע למרות התיקו המחמיא בפירנצה, גם לקבוצה שלו יש הרבה עבודה. הביטחון של שריף כיוף אינו כשהיה, ליאור רפאלוב לא באותו כושר והעייפות גובה גם מהשחקנים שלו מחיר.

דגו יקווה שהיריבה העירונית והערעור בבית הדין המשמעתי יכניסו אותו לפלייאוף מעמדה הרבה יותר נוחה. הוא עדיין צריך לנצח את הפועל תל אביב. קל? ראינו דברים מוזרים מאלה. למשל, אמש בבאצ'קו טופולה.