1. "הוא ניצח לבד והיה יכול לקלוע 50". רגע, מי?
"יבוא היום ולא נצליח לעשות קאמבק. הבעיה שלנו היא במשחקים מהסוג הזה, נגד יריבות כמו וילרבאן. לא שמרנו טוב במחצית הראשונה, אבל אחרי ההפסקה סגרנו בריבאונד וכך חזרנו. ההתקפה שלנו הייתה חסרת סבלנות, זרקנו מהר מדי. בסופו של דבר היה לנו את XXXXX. הוא ניצח לנו את המשחק לבד. אם מסתכלים על דף הסטטיסטיקה, אפשר לראות שבשקלול כל הנתונים הוא תרם יותר מכל שאר הקבוצה יחד. הוא היה יכול לקלוע הערב 50 נקודות".
הדובר הוא מאמן מכבי תל אביב. היריבה שניצח לפני רגע היא וילרבאן. והכוכב שעליו הוא מדבר בהערצה ראוי לכל מחמאה. לא, לא מדובר בעודד קטש ובווייד בולדווין (לא רק, בכל אופן); הציטוט הזה לקוח מלפני 19 שנים וחצי, וכך בחר פיני גרשון להביע את הערכתו בפני אנתוני פארקר.
30 נקודות. 60% לשתיים. 50% לשלוש. 81.8% מהעונשין. 5 ריבאונדים. 10 אסיסטים. 2 חטיפות. איבוד בודד. סחיטת 9 עבירות. 0 עבירות שבוצעו. את השורה הסטטיסטית הנדירה הזו של בולדווין, אמש (שלישי) בבלגרד, אפשר לקמט למשפט וחצי: הוא ביצע במשחק מול וילרבאן 55 פעולות; 45 מהן היו חיוביות, ורק 10 שליליות.
בכמעט 33 דקות שבהן שיחק, מכבי ניצחה ב-15 הפרש. היא קלעה 89 נקודות, 2.7 בממוצע לדקה. 55 מתוכן הגיעו במעורבות ישירה שלו (30 קלע בעצמו, ו-25 נקלעו מאסיסטים שלו). בקצת יותר מ-7 דקות שבהן נח על הספסל, הקבוצה הפסידה בפער של 7. מספר הנקודות שלה התכווץ ל-1.2 בדקה.
המדד המשוקלל של בולדווין, 46, הוא לא רק הגבוה ביותר שנרשם בשלוש השנים האחרונות לאיזשהו שחקן ביורוליג; מדובר בכמעט-כמעט שיא כל הזמנים במכבי תל אביב במסגרת האירופית. רק ההצגה ההיא של פארקר נגד אותה וילרבאן, עם מדד 47, הייתה גבוהה יותר. בולדווין השתווה לניקולה וויצ'יץ', שנעצר גם הוא על 46 בתצוגת הטריפל-דאבל האחרונה שלו מול אולימפיה לובליאנה ב-2007.
בשבוע שעבר, לאחר שמייק ג'יימס הוכתר למלך סלי היורוליג בכל הזמנים, הוא נשאל בפודקאסט של "באסקטניוז" למי יש את הפוטנציאל לנשל אותו מהכתר. "ווייד מסוגל לעשות את זה. הוא צעיר, הוא קולע היטב, ואם ימשיך לשחק כאן ויישאר בריא, הוא בכיוון הנכון. הוא מבוסס, ותמיד יהיה לו תפקיד מרכזי, בכל קבוצה שאליה יגיע".
כל שופט, מאמן וצייצן יודע שעם ג'יימס אסור להתווכח (כל עוד זה נוגע לכדורסל, ולא לפוליטיקה). ואם הוא מפרגן בצורה כזו לשחקן יריב, הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר.
2. כמו בשנה שעברה, עם הבדל קטן ושולי
כפי שגרשון ניתח לפני כמעט 20 שנה, זה לא היה אחד ממשחקי הכדורסל המשובחים בתולדות מועדון הכדורסל מכבי תל אביב. גם המשחק בשבוע שעבר נגד הכוכב האדום בלגרד לא היה פאר היצירה. וגם לא זה שהתרחש לפני שבועיים מול ז'לגיריס קובנה. הצהובים יצאו משלושתם בצד המנצח.
בנקודת הזמן הזו לפני שנה, בסיומו של המחזור ה-30 ביורוליג, עמדה מכבי במאזן 13:17. ממש כמו עכשיו. הריצה המרשימה שלה אשתקד כללה 11 ניצחונות רצופים בשתי המסגרות, ואתמול היא עלתה כבר ל-12, עם הבדל קטן ושולי: אז היה לה את המבצר בשכונת יד אליהו. הדרך לא תמיד חלקה או מרשימה (אנדרסטייטמנט שלום, אנו עסוקים בפניות קודמות), ושלושת הרבעים הראשונים אמש לא הוסיפו כבוד – בדומה למחצית הראשונה מול זבזדה. פיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן? לפחות הוא יצא.
מכבי תל אביב נמצאת בשלב הזה בעונה שכל הפסד עלול לשלוח אותה לים. כלומר, לפלייאין היא כבר תגיע בכל מקרה, וגם המקום השני בליגה אינו סוף העולם – אבל חשיבותו של כל משחק (לאור צפיפות הטבלאות) היא ברורה ומובנת. ובאופן אירוני, מי שמונע מהצהובים ללכת לים, הוא דווקא המציל.
בניצחון על הכוכב האדום לפני שישה ימים, ג'ון דיברתולומיאו היה השחקן האחרון שנקרא למגרש, אי אז באמצע הרבע השני. כעבור 48 שעות, הוא נשלף כבר בדקה השישית, בפיגור 18:2 מול הפועל עפולה. אתמול הוא נכנס בשלב מוקדם בהרבה, כשקבוצתו דווקא צעדה ביתרון, אבל הרגע המכריע הגיע שוב כשהוא התיישב בצידי המגרש וחיכה לעצירה כדי שיוכל להצטרף.
4:33 דקות לתום הרבע השלישי, ברחה וילרבאן ליתרון שיא של 54:64. איכשהו, הצליחו הצהובים לחפור לעצמם בור עמוק עוד יותר מזה שנקלעו אליו בזמן המקביל בשבוע שעבר, וקטש שלף שוב את דיברתולומיאו מסוכת המציל.
הוא מיד הגיב בשלשה שעצרה את המומנטום הצרפתי. לקראת סוף הרבע ירה עוד אחת, שצימקה ל-69:66. ברבע הרביעי הוא קלע עוד סל לשתיים (69:68). חטף כדור מז'ופרי לוברן. סחט עבירת תוקף מאמבאיה אנדיאיה. ופחות מ-100 שניות לסיום, הרדים את יוסופה פאל וגנב לו ריבאונד מהידיים. בקיצור, הקפטן שוב עשה את הפעולות הקטנות – והגדולות – תמיד בתזמון מדויק, כדי להמחיש את אגדת ג'ונדי.
קטש, כאילו כמשקיף מהצד, התלונן לאחרונה (נגד עצמו) ש"ג'ון לא מקבל מספיק דקות". הוא עדיין מעלה לפניו את תמיר בלאט מהספסל ונותן לו את זכות הראשונים להזדמנות, אבל המגמה התהפכה לאור כושרו האדיר של מספר 12 וכושרו הפחות אדיר של הרכז: בלאט לא ראה מגרש אפילו לרגע אחד במחציות השניות מול וילרבאן והכוכב האדום, בזמן שדיברתולומיאו קיבל ממאמנו 21 דקות במצטבר. ובצדק.
3. שיא הדקות השלילי של בראון ובלאט
ואתמול קרה עוד דבר, שלא קשור רק בהצגה של בולדווין ובווינריות של ג'ונדי: לורנזו בראון, מיסטר 3 מ-19 לשתיים בשני המשחקים האחרונים, ראה את המאני טיים מהספסל; כשהוא ירד בפעם האחרונה מהמגרש, 6:51 דקות מהסיום, מכבי עוד הייתה בפיגור. 22 הדקות שקיבל לאורך הערב הן המספר הנמוך ביותר שלו ביורוליג מאז נחת במכבי, להוציא משחקי גארבג' טיים וזמן פציעות נגד אלבה ברלין.
קטש ניסה להעביר מסר לרכז שלו, שלא נראה כמי שאינו רוצה – אלא כמי שאינו יכול, ולכן לא ברור כמה זה יעזור. את הלוקסוס ללכת לדקות ההכרעה בלעדיו הוא יכול היה להרשות לעצמו הודות למפלצתיות שמפגין בונזי קולסון לאחרונה (25 נקודות ברבע הרביעי על ראשן של וילרבאן והכוכב) ולשיפור העצום שמפגין אנטוניוס קליבלנד, במקרה או שלא, מאז הגיע ג'ו תומאסון.
4. יום שישי, יהיה 13?
אז הכדורסל, כבר הסכמנו, לא היה מושלם – אבל התוצאות שהושגו אמש היו כל מה שמכבי תל אביב הייתה יכולה לייחל ולפלל לו. לא רק בהאלה פיוניר, אלא גם במרחק אווירי של 6 ק"מ בשטארק ארנה (שם באסקוניה הפסידה), בקובנה (שם וירטוס בולוניה הפסידה) ובאיסטנבול (שם אולימפיאקוס הפסידה).
כעת יש לאלופה הישראלית הזדמנות אחרונה העונה להשלים 0:2 במחזור כפול ביורוליג. הרצון להאריך את רצף הניצחונות ל-13 דווקא ביום שישי נשמע בעייתי מראש, בוודאי במשחק חוץ מול באיירן מינכן, שנלחמת על הסיכוי להיכנס לפלייאין. אלא שלצהובים יש יתרון מובנה: הם נהנים היום ממנוחה, בזמן שהבווארים עוד ייאבקו בוולנסיה, לפני שיטוסו חזרה הביתה.
אם תשכיל לנצח, מכבי תוכל להתחיל לפזול למעלה – ועם קצת הרבה עזרה מיריבים תהיה לה אפשרות לפחות לפנטז גם על העפלה ישירה לפלייאוף (הבהרה: קל זה לא יהיה); אם תפסיד, היא תצטרך להתרכז במאבק על מקומות 8-7, שמהם מספיק ניצחון אחד כדי להגיע לרבע הגמר, ואפשר להימנע מסדרה מול ריאל מדריד.
נהיה מעניין כאן.
מה דעתך על הכתבה?