בסלון ביתו במדריד, בתוך קופסת זכוכית, מונח כדורגל מזהב. איש לא יכול לגעת, איש לא יכול להרוס. סמל שנועד שיסתכלו עליו ויזכרו: ב-2018 לוקה מודריץ' זכה בכדור הזהב. הוויכוחים יימשכו כנראה לעולם. האם באמת יכול להיות שבעידן שבו מסי ורונאלדו עדיין פעילים ומשחקים בזירה המרכזית של אירופה יש שחקן טוב מהם? האם מודריץ' היה באותה שנה השחקן הטוב בעולם? כל התשובות לגיטימיות. אבל מודריץ' – פליט מלחמה שגדל בין הפצצות ומוקשים; ילד שנשלח מקבוצה לקבוצה כי היה קטן וחלש מדי; בחור שליהטט בטוטנהאם אך לא זכה בפרסים; גבר שהיה למוח של ריאל וללב של קרואטיה – הזכיר לכולנו שהכל אפשרי.
בזמן מלחמת האזרחים ביוגוסלביה גדל הילד לוקה בעיקר אצל סבו, בעוד הוריו עובדים שעות ארוכות בבית חרושת לתפירה. סבו נתפס על ידי לוחמים סרבים בקרואטיה והוצא על ידם להורג. אביו גויס לצבא, ולוקה ומשפחתו נמלטו מביתם ומצאו מפלט בבית המלון "קולובארה" בזדאר. בבדידותו העביר את זמנו מול קיר אחד במגרש החניה שאליו היה מוסר את הכדור ומקבל בחזרה. הקיר הפך לחברו הטוב והקרוב ביותר של לוקה. הוא החזיר לו את הכדור, הוא היה לאוזן קשבת, השותף שלו. לוקה והקיר, הקיר ולוקה. שוב ושוב.
עובד במלון ראה את הילד בן השבע בועט בכדור מדי יום ויצר קשר עם חבר בהיידוק ספליט. מועדון הפאר צירף אותו והכיר לו את טומיסלב באשיץ', מי שהפך לאביו הרוחני בספורט. למרות העזרה ממאמנו, בספליט הראו לו את הדרך החוצה. "קטן מדי, הרגליים קצרות מדי, הילד לא חזק מספיק", אמרו לו. הוא חזר לזדאר, עד להזדמנות מדינמו זאגרב.
כדי להתחזק, באשיץ' לימד אותו תרגיל מיוחד שיעזור לו בצמיחה. "עמידת נר", אנחנו קוראים לזה, תרגיל שיווי משקל במהופך. למאמנו הייתה תיאוריה, בלתי מבוססת ובלתי מדעית, לפיה ביצוע התרגילים בכל יום למשך מספר דקות יאריכו לאדם את הרגליים. באמצע שנות ה-90 זה נתפס כשטות מוחלטת. רק במחקרים שנערכו שנים לאחר מכן התברר שלתיאוריה "יש רגליים". אנחנו לא ממש יודעים כמה מתוך 172 הסנטימטרים של מודריץ' נזקפים לזכות באשיץ', אבל אנחנו כן לומדים מכך כל מה שצריך לדעת על מודריץ'. אחד שמסוגל לעשות את אותו דבר כל יום, שוב ושוב, רק כדי להגיע ליעד. גם אם זה הדבר הכי משעמם בעולם.
"משעמם" זו אולי לא המילה הנכונה. כי בכדורגל כיום – כדורגל של אתלטים, אצנים, קופצים, שרירניים – מתמעטים המוחות המבריקים, אלה שרואים ומבצעים את מה שאחרים רק יכולים לחלום עליו. השליטה בכדור וראיית המשחק של מודריץ' פנומנליות. מושלמות. בכישורים האלה הוא מפצה על חסרונות פיזיים בולטים. בטוטנהאם, בריאל ובנבחרת – פעם אחר פעם – הדריבל, המסירה, הדומיננטיות. תמיד מחזיק בכדור, תמיד יוזם.
אחד הרגעים הסמליים ביותר של מודריץ', כזה שמייצג את היכולת להוציא את הקבוצה מלחץ עם דריבל ומסירה חכמה, היה בשמינית גמר ליגת האלופות מול פריז סן ז'רמן ב-2022. אחרי הפסד 1:0 בחוץ, במצב של 1:1 במשחק הביתי, ריאל הייתה זקוקה לשני שערים אבל סן ז'רמן תקפה. מודריץ' חטף לניימאר בין קו החוץ לרחבת ריאל, כ-20 מטר משערו. הקרואטי התחיל בדריבל ארוך לצד השני כשחמישה שחקנים מקיפים אותו. ברגע הנכון הוא שלח כדור ארוך קדימה לעברו של ויניסיוס והמשיך בתנועה לרחבה, ללא כדור. כשהגיע לקו ה-16 ויניסיוס החזיר לו. מודריץ' קיבל את הכדור כשבינו ובין השער שישה שחקני יריב. אף על פי כן הוא מסר במדויק לכרים בנזמה שכבש את ה-1:2.
האישיות של מודריץ' לא האפילה רק על גובהו, אלא לעיתים אפילו על המשחק שלו. הוא שימש כמנהיג וכמנטור של חבריו בנבחרת קרואטיה, כפי שבאשיץ' סייע לו כשהיה צעיר, משכנע אותו לא לוותר גם ברגעים הכי קשים. בסדרת הטלוויזיה של נטפליקס, "קפטנים", נראה מודריץ' מעודד את השוער דומיניק ליבאקוביץ' לקראת אחד ממשחקי הנבחרת במוקדמות מונדיאל 2022. "אני לא רואה שום התקדמות אצלך כשאתה בנבחרת. אתה נותן תחושת חוסר ביטחון והנבחרת סובלת מזה", אומר מודריץ' לשוער. "למה אתה חושב שאסור לך לטעות? כל אחד טועה לפעמים. לדעתי הבעיה שלך היא שאתה חושש לטעות. מי לא טועה? תמנה לי אחד". ליבאקוביץ' ענה שהוא לא הגיע עד כאן דרך פחד. "עוד יותר גרוע. אתה שוער נהדר, אתה יודע את זה, נכון?", סיים מודריץ' את השיחה.
קאט – לעצירת שלושה פנדלים מול יפן בשמינית גמר המונדיאל. מודריץ' נתן לשוער שלו את הביטחון שהוא היה כל כך זקוק לו. וזה סגר מעגל: כשליבאקוביץ' היה ילד, סבו פגש את מודריץ' הצעיר בזדאר. סבא ליבאקוביץ' הראה לקשר המוכשר תמונות של הנכד, ומודריץ' חתם עליהן. 15 שנה אחר כך, מודריץ' נישק את ליבאקוביץ' על המצח אחרי הניצחון הגדול על יפן, רגע לפני ניצחון גדול עוד יותר מול ברזיל ברבע הגמר.
"לכל הילדים יש חלומות", הוא אמר בקול נרגש על הבמה הגבוהה בפריז כשקיבל את כדור הזהב, בזמן שאביו ואימו מתקשים לעצור את הדמעות. "חלמתי לשחק בקבוצה גדולה ולזכות בתארים – כדור הזהב הוא הרבה מעבר לחלומות שלי. אם זכיתי בו, כנראה שבאמת עשיתי משהו מיוחד".
אז אם אתם מוזמנים לארוחת ערב אצל משפחת מודריץ', או שהילד שלכם מגיע ל-playdate עם איבאנו, אמה או סופיה, תסתכלו היטב על קופסת הזכוכית בסלון ותראו שם את הכדור ההוא מזהב. ותזכרו שגם מי שאמרו לו שהוא קטן מדי, רזה מדי, חלש מדי, פליט מלחמה שברח מביתו, הפך בשנה אחת לכדורגלן הטוב בעולם.
קטע מתוך הפרק על לוקה מודריץ' בספר "אגדות דשא 2.0 – 50 הגדולים בדור המילניום". הספר מוצע כעת למכירה מוקדמת, במחיר מוזל, לפני הדפסה – כאן
מה דעתך על הכתבה?