בית ספר לבעלים מתחילים: מה גרם להתפוררות של הפועל תל אביב?

לפני חודשיים וחצי בסך הכל, הרגישה הפועל תל אביב שהיא יכולה להכניע את כל היריבות מההווה והשדים מהעבר. היא צעדה במקום הראשון בליגת העל, המתינה להגרלת רבע גמר גביע המדינה והבטיחה את מקומה ברבע גמר היורוקאפ עם ניצחון קל מהצפוי 85:91 בבדאלונה, במשחק שבו הובילה כבר ב-22 הפרש.

צמרת רשימת הקלעים של האדומים באותו ערב, דווקא באולם שבו הודחו אשתקד, המחישה כמה הם עמוקים וכמה התנהלו נכון: וויל קאמינגס, שהגיע במהלך העונה כתחליף לג'ייקובן בראון הפצוע, צלף 19 נקודות; בראון עצמו, שהתאושש בינתיים (זמנית), הוסיף 12; כמוהו גם דז וולס, עוד אחד שהצטרף במעלה הדרך; לקסבייר מנפורד היו 16 נקודות.

ולהלן תקציר האירועים מאז: דווקא מנפורד, שנתפס על שימוש בסמים, הוא היחיד מהארבעה שימשיך ללבוש אדום העונה. קאמינגס עזב אתמול, וולס הצטרף אליו היום, בראון שוב הושבת וגמר את העונה – וגם המאמן דני פרנקו הספיק כבר לארוז את החפצים ממשרדו ולהיעלם. עוזרו, ברק לדרר, מונה למאמן זמני וחזר אתמול לעמדתו המקורית, שאותה ימלא החל ממחר סטפנוס דדאס. נשמע הרבה, וזה לא הכל.

הפועל הספיקה לעוף ברבע הגמר האירופי וברבע גמר הגביע, וירדה למקום השני בליגה. על פניו, זה בדיוק המצב שבו הייתה בעונה שעברה – שנרשמה כסיפור הצלחה. אז ממה נובעת תחושת ההתפרקות סביב המועדון?

הציפיות עלו – או לקו ב"חוסר פרופורציה", כפי שטען פרנקו בריאיון שבדיעבד עלה לו במשרתו, כנראה לא פחות מהתוצאות על המגרש. ההפסד אשתקד בבדאלונה בעונת הבכורה ביורוקאפ היה אירוע שגרתי וכמעט מתבקש, בניגוד לאובדן היתרון ה"ביתי" מול בשיקטאש מהמקום השישי; גם ההדחה הקודמת מהגביע בידי הפועל ירושלים של אלכסנדר דז'יקיץ' נתפסה הגיונית, אבל לא הפעם, מול אותה ירושלים עם שי אולארצ'יק ו/או תיאו ינאקופולוס ו/או יונתן אלון על הקווים (מחק את המיותר).

ככל שנוקפים השבועות ועוברים הימים, מתבהרת התמונה: הפועל החליטה להיפרד מפרנקו בלי שום תכנון להמשך. אף שפיטוריו היו על הגריל במשך שלושה שבועות, מאז ההדחה מאירופה ועד להדחה מהגביע, הם כאילו תפסו את מקבלי ההחלטות בהפתעה – ומה שקרה אחריהם ימחיש זאת.

בימים הראשונים ניסו לאתר מחליף בווליום גבוה שיתחיל גם לתכנן את העונה הבאה, אחר כך החלו חיפושים אחר מנהל ספורטיבי זר (והייתה הבנה שעדיף להותיר את משבצת המאמן פנויה להחלטתו), ובהמשך היה כבר מי שהתרגל לעובדה שלדרר יעמוד על הקווים עד סוף העונה. אחרי ההפסד השבוע למכבי רמת גן בוצעה פניית פרסה נוספת, ודדאס הונחת במהלך בזק – לא מעט בשל העובדה שהסכים לחתום על חוזה לחודשיים. הפועל תל אביב יצאה להרפתקת הפיטורים מחשש ששוב תגיע לבאר ולא תשתה ממנה. כרגע, היא כבר לא יכולה להיות בטוחה שבכלל תגיע לבאר.

הגעתם של עופר ינאי להיכל שלמה ומתן אדלסון לבירה עשויה לסמן את תחילתו של עידן חדש ושונה בכדורסל הישראלי. אבל עונת הבכורה של שניהם, עם התנאים מסביב שיצרה המלחמה וגם עם המשברים והטעויות שבוצעו בלי קשר אליה, מסמנים את הסמסטר הראשון בבית הספר לבעלים מתחילים.

בניגוד לירושלים, שהפרידה הראשונה מהמאמן נכפתה עליה והפרידה השנייה נבעה מטעות במינוי מחליפו, רגע לפני (או אחרי) כישלון קולוסאלי – בתל אביב הרגישו עד לא מזמן שהם עומדים בעיצומה של עונה היסטורית. כך או כך, לפני ההגעה לשלבי ההכרעה מוצאים עצמם שני המועדונים במשבר מתמשך, עם סגל מוגבל ובעייתי ועם צניחה ברמת הציפיות.