את עונת 1988/9 הפועל תל אביב פתחה עם מינוס ארבע נקודות. כמו שאמרו חברי כוורת ב"סיפורי פוגי", אמרו להם להתעודד כי יכול להיות יותר גרוע, הם התעודדו – ובאמת הכול נהיה יותר גרוע. אחרי שנים של בלגן ניהולי שאיכשהו הסתיים בהישגים ובתארים, הפועל תל אביב קרסה וירדה לראשונה בתולדותיה ליגה. 28 שנים חלפו, והגיעו שוב הפרות כספיות, שהפעם לוו בהורדה של תשע נקודות. הקבוצה מצאה את עצמה שוב בליגה השנייה.
גם אם זה עדיין לא קרה, התבוסה לבית"ר ירושלים סימנה להפועל תל אביב את הדרך ללאומית בפעם השלישית. האם היא עדיין יכולה להינצל? כמובן, אבל זה היה אירוע מונומנטלי, מסוג המשחקים שאחריהם אתה מבין שאין דרך חזרה. אין היום אף אחד שמאמין שהקבוצה הזאת תישאר בליגת העל. החל משריקת הסיום אמש, הפועל תל אביב כבר לא תלויה בעצמה. פתאום גם ניצחון על אשדוד, זה שתאורטית היה אמור לחלץ את הקבוצה סופית מאימת הירידה, לא רק שאינו נראה באופק, לא בטוח שהוא יעזור אפילו אם יושג.
האירוניה היא שבניגוד לירידות הקודמות – וכאן עלינו להיזהר שוב ולסייג שלהפועל תל אביב עדיין יש סיכויי הישארות לא מבוטלים כרגע – זו שאולי תגיע באה דווקא לפני שחר של יום חדש. האם הקבוצה תימכר ובאיזו דרך? לא ברור, אבל בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם לא הבעיות הניהוליות הן ששיקעו אותה. מחן סול ועד אחרון השחקנים, זו קריסה מקצועית נטו, אפקט דומינו שגם הפסימיים ביותר לא ראו מגיע. מי זוכר בכלל את הקבוצה של מייקל ולקאניס, ששיחקה לא רע בכלל, ואפילו את הניצחונות המעטים של בורחה למה? וכיצד קבוצה של יוסי אבוקסיס מוציאה תחתיו חמש נקודות בעשרה משחקים?
אלה המקומות שבהם הפסאדה של "קבוצה גדולה" מתנקמת בהפועל תל אביב. עם שחקנים כמו מאוויס צ'יבוטה, הישאם לאיוס ועומרי אלטמן אתה לא אמור להגיע למקומות האלה, אבל במצב הביטחון שלה, ספק אם גם רונאלדיניו מודל 2006 היה עוזר לה. עכשיו לך תשחק בנתניה מול קבוצה נוספת שהייתה שמחה לתקוע לך מסמר בארון ועם קהל לחוץ שלא בוחל בשום אמצעי להביע את סלידתו מהמצב.
נאמן למסורת
אחד הרגעים הזכורים בהיסטוריית המפגשים בין הפועל תל אביב לבית"ר ירושלים נרשם בעונת 2007/8. כשהתוצאה 1:1 קיבל ליאור אסולין ז"ל על מגש של כסף כדור, אותו היה צריך רק לגלגל לרשת. קאלה דרשלר עצר, בית"ר יצאה למתפרצת שבסיומה נתן ברק יצחקי צ'יפ בצד השני ועשה 1:2.
אמש, באותו אצטדיון, יצחקי נתן עוד הקפצה, הפעם לקריירה המאוחרת שלו. במכבי תל אביב הוא צרוב בתור מנהל בינוני שלא הצליח לנווט את המועדון, גם בין אוהדי בית"ר התייחסו בחשדנות למינוי שלו כמאמן. בדומה לאבוקסיס בהפועל תל אביב, ההתחלה שלו בקבוצה החדשה התאפיינה בבצורת, שלושה משחקים ללא שער. מאז ההפסד למכבי תל אביב ב-10 במרץ בית"ר ניצחה בארבעה מחמשת משחקיה, בשלושה מהם הבקיעה שלושה שערים או יותר.
ההחמצה של אסולין והשער של יצחקי – בדקה 10:00 של התקציר
זה המקום לציין נתון סטטיסטי מדהים: הפרש השערים של בית"ר ירושלים היה הרביעי בטיבו בליגה עוד לפני ה-1:5 אמש, רק חמש קבוצות ספגו פחות ממנה – ובכל זאת, ברמה התאורטית היא עדיין לא הבטיחה הישארות בליגת העל. צריך לציין, למען ההגינות, שחמש הנקודות שהורדו לה היו מיישרות את הסטטיסטיקה, אבל הטבלה לכשעצמה לא מתחשבת בעונשים. כמות הנקודות שלך מגדירה את מי שאתה, וכמות הנקודות של בית"ר הגדירה אותה עד אמש כמועמדת לירידה.
אז מה בכל זאת אומר הנתון הזה? שגם בעונה כל כך בעייתית, בית"ר נשארה נאמנה למורשת שלה, של קבוצה שהציפייה ממנה היא להלהיב ולכבוש. ומי כמו ירדן שועה מתאים למורשת כזאת?
1.4 מיליון יורו הפכו את שועה לאחד הפלופים הגדולים של מכבי חיפה בעשור האחרון. אותו סכום הפך אותו לאחת הרכישות המוצלחות של בית"ר. לפעמים צריך את האכסניה המתאימה כדי להצליח, אבל יש לזכור שגם בבית"ר הסיפור איתו לא חלק. לשועה חוזה לעוד שנתיים וסעיף שחרור של 1.25 מיליון דולר. הוא לא מתעניין בכסף של אירופה, אלא באקזיט סטייל עומר אצילי באמירויות. אם לא יקבל חוזה כזה הוא צפוי להישאר בבית"ר, רק שגם פה שום דבר לא בטוח. כנראה שבקיץ הקרוב יהיו התפתחויות. בית"ר, מצידה, חייבת לעשות כל מאמץ לשמור על האיש שהכי מתאים ל-DNA שלה בעידן הנוכחי.
רוח גבי
לאחר הניצחון על הפועל חיפה התכוננה מכבי תל אביב לסדרה מלחיצה של שלושה משחקי חוץ. למודת ניסיון, המוליכה יודעת שיתרון בן שבע נקודות יכול להיות נפיץ ביותר. מעידה פה, הפסד שם והגעה לחיפה בפער של 3-4 נקודות יכולים לשנות את המומנטום עד כדי אובדן המקום הראשון. זה הרי קרה רק העונה.
לפיכך, אסור להמעיט בחשיבות הניצחון הקשה בנוף הגליל מול הקבוצה הכי מאומנת בליגת העל. העבודה שעשה שרון מימר השנה הייתה ראויה להערכה עוד לפני כן, ודווקא לאחר ההפסד מקבלת משנה תוקף. בני ריינה מיררה למכבי תל אביב את החיים בשני המפגשים הקודמים וגם במשחק הזה הייתה קרובה לתיקו לפחות. לרובי קין היה בוודאי מה לומר הבוקר לרז שלמה ולאנריק סבוריט, בלמי הבלהות שלו, אבל הטבלה מספרת שמכבי תל אביב עשתה אתמול צעד עצום לאליפות. אם מכבי חיפה לא תנצח בדרבי אפשר כבר להתחיל להכין את הבמות בכיכר רבין, אבל אם הפער יחזור לשבע נקודות, המשחק בסכנין, עוד קבוצה שלא עשתה לה חיים קלים, יהיה חשוב למכבי תל אביב אפילו יותר מזה שיגיע אחריו בחיפה.
מבחינה התקפית, הניצחון הזה שייך לגבי קניקובסקי. הקשר הוא אחד מאלה שנותנים הכול על המגרש, אבל זה לא תמיד בא לידי ביטוי בתוצר. שני השערים שבהם היה מעורב – אחד שכבש בדאבל פס עם ערן זהבי והאחר בהחזרת פיבוט לדור פרץ – הם משהו שמכבי תל אביב תצטרך עוד ממנו בשבועות הקרובים.
בקטנה
אחרי שמנקים ומנכים את ההפסד של מכבי נתניה בחצי הגמר, צריך להסיר את הכובע בפני מרקו בלבול. למרות מגבלותיה, נתניה היא קבוצה הרבה יותר מאומנת. לא רק שהבטיחה סופית את ההישארות, היא עשתה את זה פחות מ-96 שעות אחרי שברון הלב הכי גדול שלה העונה. בשביל זה צריך לא רק יכולות מקצועיות, אלא גם מנטאליות הרבה יותר בריאה.
מה דעתך על הכתבה?