בעונת פרמייר ליג בה אברטון סיימה במקום הרביעי בכמות השערים שספגה כשרק ארסנל (29), מנצ'סטר סיטי (34) וליברפול (41) הקדימו אותה, ובמקום השני המרשים בכמות הפעמים בה שמרה על רשת נקייה (כשהתותחנים סיימו במקום הראשון), ג'ורדן פיקפורד, שוער הקבוצה, סיים באופן אישי עוד עונה מוצלחת כשהיה העוגן היציב ששמר את הטופיז עונה נוספת בליגה הבכירה. זאת לא הייתה עוד עונה רגילה עבור הקבוצה מן הצד הכחול של ליברפול, שלא רק שנאבקה נגד ירידת ליגה אלא התמודדה עם קיזוז נקודות על ידי הנהלת הפרמייר ליג.
יש היצביעו על החולשה הגלויה של שלוש הקבוצות שעלו ליגה בשנה שעברה- לוטון טאון, שפילד יונייטד וברנלי- וקרסו תוך עונה בודדת בחזרה לצ'מפיונשיפ, כאומדן לחולשה של הקבוצות שהיו מעורבות במאבק הירידה. וגם, כפי שבא לידי ביטוי באופן עקבי בשנים האחרונות, גודיסון פארק (שבעונה הבאה ישמש כביתה של אברטון בפעם האחרונה לפני המעבר לאצטדיון החדש והנוצץ) היה מבצר אמיתי וסייע לאגור נקודות. אבל מעל הכל, ובפער ניכר, היה זה שוערה הוותיק של אברטון, שסיפק את עונת חייו ודאג שגם בעונת 25/24 בצד הפחות מוצלח של מרסיסייד ישחקו כדורגל בליגה העליונה. ומדוע, למרות שהוא כבר במשך שנים ארוכות שומר על יציבות מרשימה בין הקורות של הנבחרת הלאומית, ג'ורדן פיקפורד הוא הדמות הכי פחות מוערכת בהרכב הצפוי של שלושת האריות בקיץ הקרוב בגרמניה?
היורו הקרוב כמובן לא יהיה הטורניר הגדול הראשון בו פיקפורד יעמוד בשער האנגלי, אלא הפעם הרביעית בה גארת' סאות'גייט יפקיד את אמונו בשוער המנוסה, ששיחק עד כה בכל דקה אפשרית בשלושת הטורנירים עד כה בקדנציית המנג'ר הלאומי. ההיכרות ביניהם החלה עוד בתקופה בה סאות'גייט שימש כמנג'ר הנבחרת הצעירה, בה פיקפורד שימש כבחירה הראשונה בשער. "האמונה שלנו בג'ורדן כצוות האימון תמיד הייתה מוחלטת וכל דיון לגבי החלפתו אולי הגיע מבחוץ ,אבל מעולם לא חלחל פנימה. הוא שם כשאנחנו זקוקים לו, ובאופן עקבי", הבהיר סאות'גייט כשנשאל (לא פעם) על האם שקל לבצע זעזוע בשער ולהעניק הזדמנות לשוער אחר. פיקפורד הוא לא שוער פרמייר ליג רגיל הן במידותיו הפיזיות הצנועות יחסית והן בכמות האיומים עמם הוא מתמודד באופן שבועי.
בזמן שבמדי הנבחרת הלאומית הוא חלק מיחידה התקפית שמנסה לכפות את משחקה על יריבותיה ומגיעה למרבית ההתמודדויות כפייבוריטית, במשחקיו במדי אברטון קבוצתו בדרך כלל מתגוננת ומתמודדת עם איומים תמידיים לשער, שמשמעותם דריכות ויכולת תגובה מיידית עבורו. אימרה ידועה היא שעל מנת להיות שוער מוצלח, הדמות בשער חייבת להיות קולנית, מנהיגותית ובעלת מבנה אישיות יוצאת דופן.
כל האלמנטים הללו בהחלט באים לידי ביטוי באופיו של פיקפורד, שעדיין לא מוגדר כדמות אהודה במולדת הכדורגל, או לחילופין- דמות שזוכה בקרדיט הראוי לה. יש היצביעו על הכניסה הברוטאלית שלו בוירג'יל ואן דייק לפני ארבע שנים בדרבי המקומי כאקט מאפיין למבנה אישיותו הלא-פופולרי בקרב אוהדי הכדורגל האנגליים, אך מעבר לכך, פיקפורד הוא פשוט לא שחקן שזוכה לאהדה או סימפטיה במולדת הכדורגל.
כשמביטים על העמדות השונות באנגליה בגרסתה הנוכחית, המילה 'איכות' משתרבבת באופן טבעי כשמדברים על מרבית שחקני ההרכב הצפוי של סאות'גייט בקיץ הקרוב: החל מג'וד בלינגהאם, הארי קיין, פיל פודן, דקלן רייס, קייל ווקר וג'ון סטונס, אך החשש הגדול הוא שברגע האמת האיש שמאייש את המשימה הלאומית בין הקורות ימצא דרך לאכזב את האומה כולה.
אפשר לומר שבכך, נעשה עוול גדול לפיקפורד עצמו, שמטורניר לטורניר צובר עוד דקות והופעות ברזומה הלאומי המרשים עד כה. ומעבר לכך, כשבוחנים את השוערים האנגליים לאורך העשורים האחרונים, מתי באמת אנגליה סיפקה שוער מוביל ברמה יבשתית? הרי דמויות כגון ג'ו הארט, פול רובינסון ודייויד ג'יימס אמנם היו שוער ליגה טובים, אך לא מעבר, ולא היו קרובים כלל להשתוות לשמות מוכרים בדמותם של פיטר שילטון, גורדון בנקס ודייויד סימן. בזמן שאנגליה שיוועה בעשור האחרון לשוערים בקנה המידה האירופאי הבכיר של איקר קאסיאס, ג'יג'י בופון או אוליבר קאהן, התחושה היא שפיקפורד מהווה בסך הכל פשרה סבירה בלבד, שתעמיד את אנגליה בעמדת נחיתות משמעותית ביחס ליתר נבחרות לאומיות שיקוו ללכת עד הסוף הקיץ בגרמניה.
בזמן שמרבית ההרכב האנגלי (לפחות לשלב הבתים) מסתמן כסגור למדי, אין גם איום או אלטרנטיבה כלשהי כתחליף לפיקפורד, כשיתר השוערים הם ארון ראמסדייל (שאיבד את עמדת השוער הבכיר העונה בארסנל לטובת דויד ראייה ורשם שש הופעות ליגה בלבד), דין הנדרסון (בוגר האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד שסיפק עונה חיובית בקריסטל פאלאס) וג'יימס טראפורד, שזכה באליפות אירופה בקיץ הקודם עם אנגליה הצעירה וירד העונה ליגה עם ברנלי.
בזמן שסאות'גייט נותר נאמן (ובצדק) לשירותיו של פיקפורד, גם גדולי המבקרים של השוער הלאומי מתרשמים משני היבטים עיקריים של יכולותיו, שהפכו אותו לחלק אינטגרלי כל כך בסגנון משחקה של אנגליה, והיא יכולת המסירה ומשחק הרגל שלו. אלו שני אלמנטים חיוניים שסייעו לבכירי השוערים בפרמייר ליג (בדמותם של אליסון, אדרסון ודויד ראייה) והפכו אותם לסחורה כה מבוקשת, ובאים לידי ביטוי באופן מובהק בתרומה של פיקפורד לאנגליה. כלפי חוץ פיקפורד אמנם לא נמנה על רשימת השוערים הבולטים שעתידים לזכות במרבית התהילה האישית בקיץ הקרוב, אולם כל הצלחה אנגלית בקיץ בגרמניה תסונכרן היטב עם היכולת שלו להקנות שלווה, ביטחון ועקביות בשער האנגלי לקראת האתגר העצום שממתין להם ביורו הקרוב.
מה דעתך על הכתבה?